בנק ישראל בחר להחמיץ מול שער ריק
החלטת בנק ישראל שלא להודיע החודש על הפחתת ריבית, בתקופה שבה המשק הישראלי מפגין עוצמה, איתנות, וחוזק, היא בחירה ברורה שלו להמשיך ולשבת על הגדר ולנקוט בגישה של עודף זהירות. בהחלטה הזו, בנק ישראל שוב הוכיח שהוא קודם כל דואג לאינטרסים של הבנקים ורק אחרי זה לאינטרסים של יתר המשק, העסקים והאזרחים.
הציבור הישראלי, העסקים הקטנים והבינוניים, ולמעשה רוב המשק, נאנקים וסוחבים על גבם יותר מ-20 חודשים של מלחמה, מתנהלים תחת יוקר מחיה וגל התייקרויות במוצרי הצריכה בהיקף חסר תקדים, שוק נדל"ן שמצוי בהקפאה עמוקה, מיסים ממשלתיים שהולכים ומאמירים, וחוסר ודאות כלכלית וביטחונית שפוגע בצמיחה. במצב כזה, הפחתת הריבית במשק אינה רק כלי מוניטרי – היא ממש קריאת עידוד כדי שהמשק יוכל להניע מחדש.
בנק ישראל בחר להתעלם, או שפשוט בכלל לא לקח בחשבון, את הסיטואציה הגיאו-פוליטית. ישראל נמצאת בעיצומה של הפסקת האש שאחרי מבצע "עם כלביא", ישראל, בתיווך אמריקאי ושל מדינות נוספות, מנהלת מגעים גם להפסקת אש בעזה. לכן, אנחנו נמצאים בדיוק בתזמון הנכון ביותר עבור בנק ישראל להתחיל ולהקל על משקי הבית בישראל ולהודיע על הפחתה בריבית. הווקטורים הכלכליים שהצטברו והתחברו העניקו לבנק ישראל הזדמנות לחולל שינוי אמיתי. על מנת שהצעד הראשון יהיה חד וברור, עבור כלל השוק, ובמקום להודיע על הפחתה של לפחות חצי אחוז בריבית במשק הישראלי, בנק ישראל בחר להחמיץ מול שער ריק. את תוצאות ההחמצה הזו כולנו נראה בתקופה הקרובה כאשר הבנקים ימשיכו להציג רווחי עתק על חשבוננו, כשהמשק ימשיך לדשדש ולסבול מגל התייקרויות, וגם מכך ששוק הנדל"ן יישאר בקיפאון גם בתקופה בשנה שבה הוא אמור לשגשג ולפרוח.
אז למה אנחנו נמצאים בנקודת הזמן הנכונה להפחתה בריבית?
1. האינפלציה בשליטה: נתוני האינפלציה האחרונים מראים על ריסון ברור. היעד נשמר, ולעיתים אף יש חשש לאינפלציה שלילית (דיפלציה). אז למה להמשיך לשמור על רמת ריבית כה גבוהה?
2. המשק בסטגנציה: שוק הדיור קפוא. רכישות דירות התרסקו, ואלפי קבלנים ויזמים תקועים עם מלאים. עסקים קטנים קורסים תחת עלויות מימון חונקות. הפחתת ריבית הייתה מזרימה חמצן לכל אותם ענפים שנאבקים על הישרדותם.
3. השקל התחזק – דווקא יתרון: בעוד שבמדינות אחרות עלולה ירידת ריבית להחליש את המטבע המקומי, השקל התחזק משמעותית בתקופה האחרונה. התחזקות זו הייתה יכולה להוות חיץ בטוח בפני השפעות אינפלציוניות חיצוניות, לו רק היו מפחיתים ריבית.
4. השקעות זרות זורמות לישראל: סכום של מעל 8.5 מיליארד דולר של השקעות זרות נכנס למדינה במחצית הראשונה של השנה (שיא מאז 2021) ברור שהמשק עוד מושך אמון. היה צריך לנצל את המומנטום ולתמוך בצמיחה באמצעות הפחתת עלויות האשראי.
לעומת זאת, מחיר ההחמצה הוא כבד. כל חודש שעובר עם ריבית גבוהה מדי – הוא חודש נוסף שבו משפחות צעירות לא מצליחות לרכוש דירה, שבו עסקים נדחים על ידי הבנקים, שבו הצריכה הפרטית נבלמת. מדובר בעלות כלכלית וחברתית אדירה שהציבור משלם – שלא לצורך.
הבנק המרכזי צריך להוביל, להראות אומץ, ולהביע אמון במשק. בזמן שמרבית הכלכלות המובילות בעולם כבר החלו בהפחתות ריבית, אצלנו נזהרים ונשמרים יתר על המידה. המשק הישראלי לא דומה לשום כלכלה אחרת בעולם. היכולת שלו להתמודד ולהתנהל בתוך תקופות משבר היא כבר יכולת מוכחת. מאז פרוץ מגיפת הקורונה ברבעון השני של 2020 ועד לזמו הזה אנחנו בתוך משבר מתמשך של יותר מ-5 שנים. המשבר הזה מורכב מחוסר יציבות פוליטית של 5 מערכות בחירות, ממבצעים צבאיים, מגל טרור, ממלחמה שמתנהלת ב-7 זירות כבר בחודש ה-21 שלה. בתקופה הזו המשק הישראלי הוכיח עד כמה עוצמתית יכולת העמידות שלו, ועד כמה הוא מסוגל להמשיך לצמוח גם תחת אש. תפקידו של בנק מרכזי אינו רק להילחם באינפלציה – אלא גם לדאוג לצמיחה בריאה, לשוק אשראי פעיל, ולתחושת ביטחון כלכלית של הציבור.
כשבנק ישראל הציג את החלטתו שלא להוריד כעת את הריבית ולהמשיך להמתין, הם העריכו כי ניתן יהיה לבצע 3 הפחתות ריבית עד לסוף שנת 2025. זוהי אמירה שרק מנסה להרגיע ולייתר כל ויכוח עם כלכלנים שחושבים אחרת. בנק מרכזי, שכבר 12 חודשים מתעלם מאינדיקטורים כלכליים חיוביים שהולכים ונערמים, לא יבצע 3 הפחתות ריבית ב-5 החודשים שנותרו בשנה הקלנדרית הנוכחית. אבל, ההזדמנות עוד קיימת. וכל יום שעובר – הוא יום שמעמיק את הפער. הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות. הציבור כבר עשה את שלו. עכשיו תורו של בנק ישראל.
רמי קוסטקובסקי הוא המנכ"ל והמייסד של החברות "קרדיט קלין" ו"קרדיט משכנתאות"
