Re:Israel
איך הפכה השנאה לנורמה מקובלת בישראל, ואיך נלחמים בה
פרופ' עירן הלפרין, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית ומייסד מרכז אקורד, התארח בפודקאסט Re:Israel והסביר כי האיום המרכזי על החברה הישראלית אינו עצם קיומה של שנאה בין קבוצות - אלא העובדה שהיא הפכה לנורמה מקובלת במיינסטרים. הפתרון שלו: מהלך לאומי, חינוכי וציבורי למאבק בנרמול השנאה, הגזענות והכהניזם, המבוסס על כלים מדעיים מהפסיכולוגיה החברתית ועל שינוי ברור של הנורמות הציבוריות בישראל
פרופ' עירן הלפרין, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית ומייסד מרכז אקורד, התארח בפודקאסט Re:Israel של אוניברסיטת רייכמן וכלכליסט. בשיחה עם ד"ר יוסי מערבי, דיקן בית ספר אדלסון ליזמות, והסטודנטית רוני גורן, הוא הסביר מדוע האיום הגדול על החברה הישראלית אינו רק השנאה עצמה - אלא העובדה שהיא הפכה לדבר רגיל, מקובל וכמעט מובן מאליו. הפתרון שהוא מציע: מהלך לאומי, ציבורי וחינוכי רחב למאבק בנרמול השנאה, הגזענות והכהניזם.
הלפרין, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ולשעבר דיקן בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, עוסק שנים בחיבור שבין מחקר אקדמי לבין פעולה בשטח. את מרכז אקורד הקים בדיוק לשם כך: לקחת ידע מדעי מתחומי הפסיכולוגיה החברתית והפוליטית, ולתרגם אותו לכלים מעשיים עבור מערכת החינוך, ארגונים, רשויות, חברה אזרחית ומוסדות ציבור.
לדבריו, פסיכולוגיה פוליטית מבקשת להסביר תופעות פוליטיות דרך המנגנונים הנפשיים שמניעים בני אדם: פחד, זהות, שנאה, תקווה, תחושת שייכות ועיוותי תפיסה. "אם אנחנו יודעים שמה שמניע אנשים לצאת לרחובות, להצביע, לתמוך בשלום או במלחמה הוא תהליך רגשי", הסביר, "אז כדי להשפיע על ההתנהגות הפוליטית שלהם צריך להשפיע על התהליכים הרגשיים".
הבעיה: לא שיש שנאה - אלא שהיא הפכה לנורמה
הלפרין מדגיש כי שנאה, פחד ועוינות בין קבוצות אינם חדשים ואינם ייחודיים לישראל. לדבריו, רגשות כאלה קיימים בכל חברה ולעיתים אף ממלאים תפקיד פסיכולוגי: הם מחזקים זהות קבוצתית, מגבירים תחושת לכידות ואף מסייעים לאנשים להתמודד עם מצבי איום. הבעיה מתחילה, לדבריו, כאשר חברה מפסיקה לראות בשנאה תופעה מסוכנת שיש לרסן - ומתחילה להתייחס אליה כאל חלק טבעי ולגיטימי מהשיח הציבורי.
"אני עושה הבחנה מאוד ברורה בין חברות שיש בהן שנאה לבין חברות שבהן שנאה היא הנורמה", אמר הלפרין. "בחברה הישראלית היום, השנאה נתפסת כסבבה. היא במיינסטרים".
כדי להסביר זאת הוא חוזר לסיפור על מאיר כהנא בכנסת בשנות ה-80. כאשר כהנא, שנבחר על בסיס אג'נדה גזענית, עלה לנאום, ראש הממשלה יצחק שמיר יצא מהמליאה וסימן באופן ברור: זה לא לגיטימי. בעיני הלפרין, זה היה "סיגנל נורמטיבי" חזק. לעומת זאת, כיום, טוען הלפרין, אמירות גזעניות ושיח של שנאה זוכים ללגיטימציה במוקדי הכוח הפוליטיים והתקשורתיים. לא רק מי שאומר את הדברים משפיע, אלא גם מי שבוחר לא לעצור אותם.
הפתרון: רשות לאומית למלחמה בשנאה
הפתרון שמציע הלפרין מתחיל במהלך סמלי אך אופרטיבי: הקמת רשות לאומית למאבק בשנאה, בגזענות ובכהניזם. בחזונו, ישיבת הממשלה הראשונה לאחר הבחירות הבאות צריכה להיפתח בהכרזה של ראש הממשלה, יהיה מי שיהיה, כי זהו אחד האתגרים המרכזיים של מדינת ישראל.
לדבריו, עצם ההכרזה חשובה משום שנורמות משתנות דרך סיגנלים ציבוריים: מה אומר ראש ממשלה, מה אומרת מערכת חינוך, מה אומר דיקן באוניברסיטה, מה עושה מנהל בארגון, ומה בוחר כל אדם לעשות כשהוא שומע בדיחה גזענית בארוחת צהריים. "אם אתה לא אומר שום דבר, אתה לא מתעלם מהתופעה - אתה תורם לה", אמר.
הלפרין מתנגד לגישה שמנסה להילחם בגזענות כלפי קבוצה אחת בלבד, תוך נרמול שנאה כלפי קבוצות אחרות. לדבריו, אי אפשר להילחם באנטישמיות מצד אחד ולקבל גזענות כלפי ערבים, חרדים, שמאלנים, ימנים או כל קבוצה אחרת מצד שני. "אין כזה דבר להילחם בשנאה בערוץ אחד ולנרמל שנאה בערוץ אחר", אמר. "זה פשוט לא קיים".
לא מפגש אינטואיטיבי - אלא פעולה מבוססת מחקר
אחת הדוגמאות המרכזיות שהביא הלפרין היא הנטייה האינטואיטיבית לחשוב שמפגש בין קבוצות יריבות יפתור את הבעיה. אלא שלדבריו, המחקר מראה כי מפגשים שמדברים רק על המשותף יכולים אמנם להפחית סטריאוטיפים, אך במקרים מסוימים דווקא לשמר יחסי כוח לא שוויוניים ולפגוע במוטיבציה לשינוי. לכן, הוא אומר, לא מספיק להפגיש בין קבוצות; צריך לדעת איך לעשות זאת נכון.
למרות חומרת הדברים, הלפרין מסיים בתקווה. לדבריו, כשהעבודה נעשית בצורה מקצועית ומבוססת מחקר, אפשר לראות שינוי בבתי ספר, בארגונים ובקהילות. בנוסף, הוא מזהה בחברה הישראלית רגע שבו רבים "נבהלו מעצמם" ומבינים שכך אי אפשר להמשיך.
"תקווה", סיכם הלפרין, "היא לדעת לאן רוצים ללכת, להאמין שזה אפשרי, ולהבין שחשוב מאוד להגיע לשם". לדבריו, בישראל של היום שלושת המרכיבים האלה עדיין קיימים - ולכן התיקון, גם אם קשה, עדיין אפשרי.
