פרשנות
טייקוני הגז ניצחו את הציבור: הביטחון האנרגטי של ישראל יוזרם למצרים
עסקת הגז בין ישראל למצרים, שאישר ראש הממשלה תחת לחץ אמריקאי כבד, היא ניצחון מובהק של חברת שברון וטייקוני הגז המקומיים. מי שעמדתם לא נשמעה הם אזרחי ישראל, שהביטחון האנרגטי שלהם, כיסם ובריאותם הם אלה שייפגעו כשהגז המקומי ייגמר
1. חלומות: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר יודע: כל מה שנדרש כדי להפוך עסקה שערורייתית שנרקמה במחשכים לסיפור הצלחה, זו מסיבת עיתונאים חגיגית והפרחת משפטים פומפוזיים כמו "יום היסטורי". אלא שמאחורי המילים הגדולות מסתתרת אמת פשוטה: ממשלת ישראל החליטה, ולמעשה נאלצה בלחץ אמריקאי כבד, למכור את העתיד האנרגטי של אזרחיה – אותם אזרחים שיאלצו בעוד לא הרבה שנים לדרוש הקמת ועדת חקירה כדי להבין איך משאבי הטבע שלהם נגזלו ללא מדיניות ארוכת טווח, בזמן שהם נאלצים לייבא גז יקר ארצה או להשתמש בסולר מזהם לייצור חשמל.
במסגרת ההסכם עם מצרים ימכרו שברון האמריקאית, ניו־מד אנרג'י ורציו לחברת הגז המצרית Blue Ocean Energy כמות של 130 מיליארד מ"ק ממאגר לווייתן עד שנת 2040. לדברי נתניהו, לקופת המדינה ייכנסו לאורך התקופה הזו 58 מיליארד שקל (שווי העסקה נאמר ב־35 מיליארד דולר). את ההבטחה הזו רצוי לקחת עם קורטוב של מלח, ולגלול לתקציר הפרקים הקודמים: ממשלת נתניהו הבטיחה בעשור הקודם שעד שנת 2024 יועברו לקרן לאזרחי ישראל ("קרן העושר") כחמישה מיליארד דולר מהיטל רווחי הגז. אלא שנכון לסוף 2024, בקופת הקרן נצברו פחות משני מיליארד דולר. הבטחות לחוד ומציאות לחוד.
2. אמריקה חוגגת: לא בכדי חגג הממשל האמריקאי את ההסכם וכינה אותו בטוויטר "הסכם שברון", אשר "מסמן ניצחון ענק לעסקים האמריקאים". העסקים האמריקאים אכן ניצחו. הממשל הפעיל לחץ כבד על ממשלת ישראל כדי שזו תאשר את ההסכם במלואו, כפי שדרשו חברות הגז - ובעיקר שברון האמריקאית, שמחזיקה 40% ממאגר לווייתן, 25% מתמר והיא גם המתפעלת של שניהם. לבסוף החליט נתניהו בעצמו לאשר את העסקה, כמו שהוא רגיל, בלי לערוך דיון משמעותי בתוכנו, בלי לפרסם לציבור את ההיתר, ובלי שהסתיימה עבודת ועדת דיין והוגשו מסקנותיה הסופיות. אף מילה מראש הממשלה על לחץ של דונלד טראמפ, רק "חיזוק העתיד של הדורות הבאים" עמד לנגד עיניו.
זו איוולת מדינית לשריין כמות ענק של גז למדינה אחת בלבד, במקום לנסות להשתמש בגז להסכמים מול שכנות אחרות
ראוי להזכיר שוועדת דיין, בראשות יוסי דיין מנכ"ל משרד האנרגיה, הוקמה על ידי ממשלת נתניהו עצמה בתחילת 2024, בדיוק למטרה הזו: לבחון ולגבש את מדיניות משק הגז הטבעי, בדגש על חובת השמירה על הביטחון האנרגטי של ישראל מול מדיניות היצוא של הגז. מטיוטת המסקנות שפורסמה באפריל השנה, עולה כי עתודות הגז יספיקו לישראל למשך כ־20 שנה בלבד - כאשר במסגרת העסקה תייצא ישראל למצרים ב־15 השנים הקרובות כ־15% מעתודות הגז הכוללות שלה.
המשמעות היא שטייקוני הגז האמריקאים (והישראלים) אכן זכו לביטחון אנרגטי ופיננסי, ואילו מי שעלולים לשלם את המחיר הם אזרחי ישראל. אלה, כרגיל, הודרו מהדיון ומכל אפשרות להשפיע על אופן השימוש במשאבי הטבע שלהם בעסקה כה דרמטית. ישראל אינה שופעת משאבים, אך נתניהו וממשלתו החליטו לערער גם את העצמאות האנרגטית שלה והתעלמו מהצעות לצמצם את הכמות המיוצאת או לשנות את תקופת ההסכם, כדי להבטיח עתודות גדולות יותר לשוק המקומי. טייקוני הגז ניצלו הזדמנות של חולשה פוליטית בישראל ומעבירות עסקה שבה הרגולטור והציבור הישראלי הופכים לתפאורה.
3. החשבון בדרך: לחשבון החשמל שנשלם בעוד 15 שנה ראוי לצרף את תמונתם של נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן מיום חמישי האחרון: מלאי פתוס, עם מפת המזרח התיכון בגבם, מחייכים למצלמה בחליפות זהות ומבטיחים לציבור מחירי חשמל זולים וביטחון עתידי. אלא שבזמן שהם חותמים על ייצוא מסיבי ממאגרי הגז היחידים של ישראל, בשלב שבו עדיין לא נמצאו עתודות חדשות - ולפי ההערכות גם אין גדולות כאלו בנמצא - הם יודעים שהמשמעות היא שהמדינה עלולה להיאלץ לא בעוד זמן ארוך לחפש מקור אנרגיה אחר.
נכון, ליצוא גז מישראל יש חשיבות כלכלית, ביטחונית וגיאופוליטית, ואין חולק על נחיצותו. ההסכם גם כולל הסכמה של חברות הגז למחיר נמוך יחסית לשוק המקומי, אך לכמות קטנה יחסית של גז, ורק בחמש השנים הקרובות.
וגם בהתחשב באלה, בהחלט אפשר לראות את האיוולת המדינית בשריון כמות ענק של גז למדינה אחת בלבד, במקום לנסות להשתמש בגז לצורך הסכמים אזוריים מול שכנות נוספות.
ישראל אינה שופעת משאבים, אך נתניהו וממשלתו ערערו גם את העצמאות האנרגטית שלה והתעלמו מהצעות לצמצם את כמות הגז
לפי ההערכות בממשלה עצמה, ההסכם עשוי ליצור מחסור בגז בשוק המקומי בתוך כעשור – כנראה פרק זמן ארוך דיו כדי שממשלה אחרת תיאלץ למצוא פתרון לחוליי העסקה הנוכחית. ואם בעוד כעשור יוותרו המאגרים ריקים, המשמעות היא יבוא במחיר יקר ותלות מחודשת באנרגיה מבחוץ. ואם לא יהיה גז, תחנות הכוח יחזרו לשרוף פחם או סולר – דלקים מזהמים בהרבה המגבירים עוד יותר תחלואה ותמותה מזיהום אוויר.
4. רק לא אנרגיה נקייה: כ־5,000 אזרחים מוצאים את מותם מדי שנה מזיהום אוויר. הסיבה העיקרית לכך היא השימוש בפחם, נפט וגז לייצור חשמל, לתחבורה ולתעשייה. גז טבעי אמנם פולט פחות מזהמים מפחם ומסולר, אך גם הוא אינו דלק נקי. ולמרות זאת, הממשלות בראשות נתניהו החליטו בעשורים האחרונים ליצור בו תלות מוחלטת: מעל 70% מהחשמל בישראל מופק מגז. בזמן שהעולם מתקדם לאנרגיה מתחדשת, נקייה, שחוסכת תחלואה, מוות ופליטות גזי חממה, ממשלות ישראל בחרו להתעלם מהמגמה ומפוטנציאל השמש הישראלי ולתלות את יהבן בגז.
לישראל אין שום תוכנית רצינית ומתוקצבת למעבר לאנרגיה נקייה. היעדים שבכל זאת נקבעו לאנרגיות מתחדשות נמוכים במיוחד, וגם בהם המדינה לא טורחת לעמוד. למעשה רק כ־12% מהחשמל בישראל מופק באמצעי ייצור נקיים, לעומת כ־80% בפורטוגל, 63% בגרמניה וכ־60% בספרד. משרד האנרגיה הודה באחרונה בדיון בכנסת כי ישראל לא תעמוד גם ביעד הנמוך של 20% שהציבה ל־2025, כפי לא עמדה בכלל אבני הדרך שהציבה בתחום עד עתה. זה לא קורה במקרה. "ישראל נכשלת באופן עקבי בטיפול באתגרי משבר האקלים, משרד האוצר משמש אקטיבית כגורם חוסם של כל יוזמה בתחום ומונע קידום אנרגיה מתחדשת", סיכם במילים מפורשות מבקר המדינה בדו"ח מהזמן האחרון. כעת אף מתהדר האוצר בסעיף בחוק ההסדרים הקרוב, שלפיו שר האנרגיה לא יהיה עוד עצמאי בקביעת יעדי אנרגיה מתחדשת, וייאלץ לקבל את אישורו של שר האוצר. השר כהן אפילו לא טרח להשמיע מחאה.
5. אפס: ואם כבר בעלויות עסקינן: ראוי להתעכב גם על הקרן לאזרחי ישראל. לפי חוק, רווחי הקרן אמורים להיות מופנים בראייה ארוכת טווח למטרות כלכליות, חברתיות וחינוכיות, והממשלה נדרשת מדי שנה לציין כמה כסף תעביר מאותם רווחים לאנרגיה מתחדשת ולמחקר ולפיתוח בתחום. אולם מדי שנה, כטקס קבוע, מודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ': אני רשאי לכתוב את הספרה 0, ולא להשקיע אגורה.
וכך הוא עושה. שוב ושוב נאלץ משרד האנרגיה, לצד ארגוני סביבה, להתחנן בכנסת לכמה שקלים לפאנלים סולאריים זניחים על איזה גג של מתנ"ס, בזמן שסמוטריץ' רושם מספר גדול בכמה מיליארדים כדי להעביר אותו למטרות קואליציוניות טהורות.
