חזרת הסטודנטים לצפון: הפקטור שמשנה את כללי המשחק
את רמת החשיבות של הסטודנטים בישראל למדנו להכיר ולהוקיר במהלך תקופת מלחמת "חרבות ברזל". הסטודנטים מהווים חלק מהגרעין בצבא המילואים של צה"ל, ואבל הסטודנטים הישראלים הם גם הדלק של מנועי הצמיחה הכלכליים של המשק הישראלי, ובמיוחד כשמדובר במוסדות להשכלה גבוהה בפריפריה.
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית תשפ"ו חזרו הסטודנטים לקמפוס של המכללה האקדמית תל-חי בקריית שמונה, לאחר שנתיים בהם הם נאלצו להתפנות וללמוד מרחוק. את ניצני ההשפעה של חזרת הסטודנטים לגליל המזרחי מתחילים בימים אלו להרגיש ולחוש בצפון הרדום שטרם התאושש מהמלחמה.
חזרת הסטודנטים מייצרת תחושת התחדשות לאזור, אבל החשיבות שלה אפילו גדולה לאין שיעור, מכיוון שהאוכלוסייה הזאת מהווה פקטור משנה כללי משחק לאזור שמתקשה לחזור לעצמו ולהתאושש. ההשפעה של חזרת הסטודנטים מורגשת היטב על המערכת הכלכלית של האזור.
אבל, ראשית, חשוב להבין מיהם הסטודנטים שמגיעים ללמוד באצבע הגליל והגולן. מתוך 4,700 סטודנטים שהחלו ללמוד בתשפ"ו, כשני שליש מגיעים מחוץ לגליל העליון והגולן. כלומר, למעלה מ-3,000 צעירים שמגיעים לאזור שבו חיים כ-120 אלף תושבים. ברובם, מדובר בצעירים, בגילאי העבודה, ששוכרים דירות באזור, הם מהווים כוח קניה משמעותי, ומנגד גם כוח עבודה איכותי שמאפשר לעסקים המקומיים לפעול ולתת שירותים בתחומי המזון, הבילויים והאטרקציות, חינוך ותיירות.
מיד לאחר החזרה של חלק גדול מהתושבים התגלו פערים לא ברורים בכוח האדם. עסקי התיירות, האטרקציות והבילויים, לא הצליחו, במהלך הקיץ ותקופת חגי תשרי, לתת מענה ראוי לצרכים ולהיקף הישראלים שהגיע לנפוש בצפון. כך גם בתי ספר והעסקים הקטנים. הסיבה לכך הייתה שאותם משרות ותפקידים מולאו על ידי אלפי הסטודנטים שלמדו בתל חי, ובשנתיים האחרונות עזבו את האזור בגלל המלחמה. למעשה, רק כעת מתחילים להרגיש כמה חיוניים אותם סטודנטים לכל מערכת התעסוקה האזורית.
מדובר בחבר'ה צעירים, עם מוטיבציה, שאינם נרתעים למממן את מחייתם במגוון רחב של עבודות זמניות. מעבר לכך, הסטודנטים גם נכונים להשתלב ולסייע למערכות שונות בהתנדבות, לבתי הספר (כמורים מחליפים), לתמוך במערכות הסוציאליות ועוד. מדובר על צעירים, מלח הארץ, שמגיעים על מנת ללמוד במערכת אקדמית איכותית, אך גם מסיבות אידיאולוגיות לתמוך בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית-כלכלית של ישראל. הם נהנים מחוויה ייחודית של אזור עם איכות חיים, מערכת השכלה מגוונת ומכור היתוך של החברה הישראלית, על כל גווניה.
לפתע, מאז פתיחת השנה האקדמית, אנו רואים את העסקים נפתחים מחדש, את הסטודנטים יושבים במקומות הבילוי שנפתחו ואת המחסור העצום בכ"א איכותי ונגיש מתמלא. אך זאת רק התמונה החלקית. בסקר שנערך, השיבו למעלה מ-80% מהסטודנטים הללו שהם התאהבו באזור וכי הם מעוניינים להישאר בו לאחר תום לימודיהם, להתבסס ולהקים את ביתם, כאן בשפיץ הצפוני של מדינה. למדינת ישראל יש הזדמנות מופלאה להגשים את יעדיה - הגירה חיובית לאזור בזכות אותם צעירים. הצעירים הללו, משכילים ואיכותיים, מהווים את פוטנציאל כוח האדם לחברות במגוון תחומים, כולל חברות הייטק, יזמויות צעירות ועסקים שונים שחוששים להגיע לצפון בשל היעדר כוח אדם איכותי למלא את השורות.
לפני המלחמה, היו כבר כמה מאות עסקים חדשים שהחלו לבנות בגליל המזרחי אקוסיסטם איכותי שמשלב את יתרונות האזור כמו חקלאות, מזון, תזונה, מים וסביבה. אקדמיה שמספקת ידע ויכולות גם בתחום מדעי החברה, הרוח וחינוך. כעת תארו לכם מה צפוי לאזור אם במקום 4,700 סטודנטים יגיעו לכאן 10,000 סטודנטים ללמוד באוניברסיטת קריית שמונה והגליל? הגידול במספר הסטודנטים זהו הצפי ל-5 השנים לאחר הפיכת המכללה לאוניברסיטה.
כאשר 8,000 סטודנטים יגיעו מחוץ לאזור, יותר מ 15% מכוח האדם הפוטנציאלי של האזור. מה יקרה כאשר אותם בוגרים יחליטו להישאר ולהקים את ביתם באזור, יפתחו עסקים, ישתלבו בחברות שיפתחו את שעריהם באזור על מנת לשלב את אותם בוגרים בעסקיהם. בעקבות העסקים הללו והמשפחות שיתפתחו יגיעו עוד משפחות שירצו להנות מאזור איכותי צומח שכל כך רחוק מהפקקים והדוחק במרכז, אנשים שירצו לקום בבוקר לנופי טוסקנה, לאוויר נקי אך דורשים גם איכות של שירותים, חינוך ובריאות. ההתנעה תגיע מלמטה ואולי סוף סוף לאחר הסרת הענן הביטחוני נזכה להגשים את החלום של טרומפלדור וגיבורי הציונות החדשה.
דורון לביא הוא פרופסור לכלכלה ציבורית במכללה האקדמית תל-חי, אוניברסיטת קריית שמונה והגליל בהקמה, ויו"ר ועד ההנהלה בקיבוץ כפר גלעדי
