2026 היתה השנה שבה סוף־סוף הציבור הישראלי הצביע בארנק. גל ההתייקרויות של שלוש השנים האחרונות הביא את המחירים לשיא, ואת הצרכנים לצמצם צריכה. אין באמת יכולת להפסיק לגמרי את קניות המזון ברשתות הגדולות, אבל אפשר לקנות פחות ולקנות חכם. אחרי צמיחה עקבית של שנים במכירות המזון, הן ירדו ברבעון השני של השנה ב־3.6%. אם נשקלל את הגידול באוכלוסייה בתקופה הזו, הירידה בצריכה רחבה יותר. את הפגיעה הקשה ביותר ספגה שופרסל, שהמכירות בחנויות הזהות שלה צנחו ברבעון ב־8.5%.
מגמה זאת הובילה את קמעונאי המזון לחשוב על פתרונות יצירתיים. הראשון, שכבר ניכר היטב בשורות ההכנסות והרווח, הוא המכירות לעזה. הפסקת האש ברצועה לוותה בהתחייבות ישראלית לאספקת מזון שוטפת, והקמעונאים והספקים בישראל זיהו הזדמנות. רשתות רבות כגון ויקטורי, קרפור וחצי חינם, לצד ספקי מזון כגון נטו, ויליפוד ודיפלומט, קיבלו רישיון לספק סחורות לעזה. היקפי המכירות לא נחשפו, אך ויקטורי דיווחה ברבעון הראשון של השנה שמכירותיה לעזה בחודש יחיד הסתכמו בלא פחות מ־100 מיליון שקל.
הפתרון השני וארוך הטווח הוא לשבור את תבנית החשיבה המסורתית על מה קונים בסופר, ולהבין שאפשר למכור לציבור הכל ברצפת המכירה — ממכוניות, דרך נעלי ניו באלאנס ועד דירות. מי שהובילה את הטרנד היא אושר עד. זו רשת פרטית שבעליה לא מרבים להתראיין, שאין לה זרוע אונליין או מועדון לקוחות והיא לא מתעתעת בצרכנים עם סניפים גדולים וזולים יותר וקטנים ויקרים יותר במרכזי הערים. הרשת, על 24 סניפיה, מצליחה לחולל שינוי אדיר בשוק הקמעונאי מכיוון שהיא מוכנה למכור הכל, אם המחיר נכון מבחינתה. אם היא תיתקל במכולה של מוצרי נינג'ה ביבוא מקביל והמחיר יתאים — היא לא תחשוב פעמיים ותחטוף אותה.
הרשתות הגדולות הלכו אחריה: ויקטורי ורמי לוי הרחיבו את המגוון שלהן לשלל מוצרי חשמל, כולל אייפונים, ורמי לוי וסופר־פארם אף התחילו למכור מכוניות בסניפיהן. עד כמה זה יצליח להוציא אותם מדשדוש המכירות? עוד מוקדם לדעת. את התוצאות נראה בדו"חות הכספיים של המשך השנה.
