בעידן של AI, דווקא סיעוד הוא מקצוע העתיד
מחקרים אחרונים מראים שבינה מלאכותית כבר יודעת לזהות בצילום דלקת ריאות טוב יותר מרדיולוג, להציע תכנית טיפול על בסיס עשרות אלפי מקרים, ולהרכיב דיאגנוזה ראשונית במהירות שלא הייתה אפשרית עד לפני כמה שנים. כבר היום מערכות חכמות משתלבות בקבלת החלטות, בהכוונת אבחנות ובניתוח מידע קליני - ולא רחוק היום שבו חלק מהסמכויות שמוחזקות בידי רופאים יעברו למערכות מבוססות נתונים.
בתוך השיח הנוכחי יש עיוורון עקבי - כולם מדברים על תפקיד הרופא, אבל כמעט אף אחד לא מדבר על האחים והאחיות. לא בגלל שתפקידם שולי, אלא בגלל שאת שהם עושים פשוט לא ניתן לתרגם לאלגוריתם. אי אפשר ללמד מכונה לזהות מצוקה כשעוד אין אבחנה, אי אפשר לאמן מערכת להבין שמטופל עומד להישבר רגע לפני שזה קורה, ובלתי אפשרי לכתוב קוד שיחזיק את היד ברגע הנכון או יגשר בין אדם חרד למערכת רפואית רוויה במורכבות.
בעידן שבו חלק מהתפקידים הקליניים, כמו מקצועות רבים בשוק העבודה, יתמקמו מחדש - הסיעוד לא מצטמצם אלא מתרחב. גם כשחלק מהמערכת ישתנה - מי שיישארו ליד המיטה, בקהילה, בבית, וברגעים הקטנים והחשובים של המטופלים הם האחיות והאחים. לא כעזר ולא כתוספת, אלא כצוות עצמאי, מקצועי ובלתי ניתן להחלפה.
בשנים האחרונות תוחלת החיים עולה, שיעור החולים הכרוניים גדל, הטיפול הרפואי יוצא מבתי החולים אל הקהילה והבית, והמורכבות הטיפולית רק הולכת ומעמיקה. במצב כזה לא נדרשים פחות אנשי סיעוד, אלא יותר. העולם הרפואי משתנה במהירות, אבל גם בתוך כל השינויים האלה צריך מישהו שיהיה שם לאורך כל הדרך. לא רק ברגע האבחון, אלא גם כשצריך להסביר, להרגיע או לשים לב למשהו שלא כתוב בתיק.
האחים והאחיות מנהלים טיפול, מקבלים החלטות, משתמשים בטכנולוגיות חדשות, ופועלים במרחבים שהאוטומציה לא תדע למלא. הם יודעים לקרוא נתוני מערכת, להפעיל אלגוריתמים ולהפוך תובנות דיגיטליות לפעולה טיפולית. הם נמצאים בלב המערכת, גם כשהיא משתנה. בתוך מהפכת ה-AI, סיעוד הוא לא מקצוע שנשען על מה שהיה, אלא גם כזה שמציע תשובה למה שעתיד לבוא, ודווקא בגלל זה - סיעוד הוא מקצוע העתיד.
ד”ר דורית וייל לוטן היא דיקנית בית הספר למדעי הסיעוד במכללה האקדמית תל אביב יפו, לשעבר אחות בכירה בהנהלת הסיעוד בהדסה
