הכלכלן הראשי: "אובדן תוצר של 10 מיליארד שקל בשנה בשל הפשיעה במגזר הערבי"
לפי האוצר, יש מתאם בין שיעור הצעירים שלא עובדים או לומדים לבין היקף הפשיעה ביישובים ערביים. עם פי 6 נרצחים ל־100 אלף נפש לעומת הרש"פ, הממצאים עומדים בסתירה להצהרות סמוטריץ' כי לממשלה אין אחריות ישירה לתופעה
אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר פרסם ניתוח כלכלי על הפשיעה בחברה הערבית, שלפיו קיים קשר בין שיעור הצעירים "חסרי המעש" — צעירים שאינם עובדים ואינם לומדים — לבין המעורבות בפשיעה. כך, ביישובים ערביים שבהם שיעור גבוה יותר של צעירים חסרי מעש, נרשמים גם יותר מקרי רצח. באוצר מציינים כי אחת ההשלכות האפשריות של ממצא זה היא שהיעדר מדיניות תעסוקתית אפקטיבית כלפי צעירים ערבים עשוי להיות גורם לפשיעה, אך מסייגים ומדגישים כי "יש להבהיר כי מתאם אינו מצביע על קשר סיבתי".
הניתוח כולל גם אומדן גס לנזק הכלכלי העקיף של הפשיעה בחברה הערבית. לפי אומדן זה, מדובר באובדן תוצר של כ־10 מיליארד שקל לפחות בשנה. עם זאת, יש להתייחס לנתון בזהירות רבה, שכן קיימים קשיים מתודולוגיים עקרוניים בבחינה אמפירית של הקשר בין צמיחה לפשיעה. בעיית היסוד היא שאלת הסיבתיות: האם מצב כלכלי בעייתי מוביל לפשיעה, או שמא פשיעה מובילה להידרדרות כלכלית. מעבר לכך, הניתוח של האוצר אינו כולל בדיקה ישירה של המשק הישראלי, אלא מבוסס על "חישוב מעטפה" ספקולטיבי (פירוט החישוב מובא בסוף הכתבה).
הניתוח מתמקד בהצגת הקשרים שנמצאו במחקר הכלכלי בין פשיעה לכלכלה עבור מקבלי ההחלטות. אחד הקשרים הברורים יותר הוא שפשיעה פוגעת בכלכלה — בין היתר באמצעות ירידה באטרקטיביות של אזורים להשקעה. בנוסף, הפשיעה פוגעת בעיקר בצעירים: הן משום שהם מהווים חלק משמעותי מהנפגעים (76% מהנרצחים הם מתחת לגיל 40), והן משום שהיא מצמצמת עבורם הזדמנויות כלכליות.
הפשיעה בחברה הערבית הגיעה לרמה של 11.9 נרצחים ל־100 אלף נפש — רמה הגבוהה מזו של מדינות ערביות כמו תוניסיה, תימן, פקיסטן ואפגניסטן. מבין מדינות ערב, רק בסודן ובעיראק שיעור גבוה יותר. לשם השוואה, שיעור הנרצחים בחברה הערבית ברשות הפלסטינית עומד על כ־2 ל־100 אלף, בעוד בחברה הלא־ערבית בישראל הוא עומד על כ־0.6 בלבד. גם על ציר הזמן ניכרת החמרה בפשיעה בחברה הערבית בישראל: בשנת 2015 עמד שיעור הנרצחים על 3.3 ל־100 אלף, וב־2020 כבר על 4.9. המגמות הללו מצביעות על החרפה מתמשכת, וקשה שלא להתרשם מקיומה של הזנחה ממשלתית.
החלק השני של הניתוח עוסק במוטיבציות לפשיעה ובקשר ההפוך בין כלכלה לפשיעה. באוצר מציינים את עבודתו של חתן פרס נובל גארי בקר, שלפיה אנשים בוחרים בפשיעה מתוך שיקולים רציונליים כאשר אין חלופה חוקית מספקת לפרנסה. מחקרים מאוחרים יותר מצאו עלייה ברמת הפשיעה בתקופות של מצוקה כלכלית. האוצר מצטט מחקר ישראלי שהראה כי פיטורים מעלים את הסיכוי לביצוע פשעים, וכן מחקרים המצביעים על כך שאי־שוויון בהכנסות ובהזדמנויות מעלה את ההסתברות למעורבות בפשיעה. כלכלני האוצר מציינים כי "ייתכן כי גורם זה — אי־שוויון בהכנסות, בהזדמנויות ופערים כלכליים — תורם לרמת הפשיעה בחברה הערבית בישראל". בהתאם לכך, הממצא המרכזי שמציג האוצר הוא מתאם בין שיעור הפשיעה ביישובים ערביים לבין שיעור הצעירים חסרי המעש באותם יישובים.
התפיסה המשתקפת בסקירה עומדת בניגוד להצהרות פומביות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במהלך דיוני התקציב בכנסת בפברואר האחרון אמר סמוטריץ' בוועדת הכספים לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין: "לא הבנתי, אנחנו עכשיו אשמים בזה שאתם רוצחים אחד את השני? יורים ובוכים. אני עושה מה שבאחריותי". בכך ביטא תפיסה שלפיה היקף הרצח בחברה הערבית אינו תוצאה של מדיניות ממשלתית. עם זאת, הנתונים והמחקרים שמפרסם אגף הכלכלן הראשי במשרדו מצביעים על קשר בין אבטלה ואי־שוויון לבין רמת הפשיעה, וכן על כך ששיעור הפשיעה בחברה הערבית בישראל גבוה מזה שבמדינות ערביות.
פירוט החישוב של האוצר מראה כי הכלכלנים הסתמכו על כמה מחקרים בינלאומיים שבחנו את הקשר בין פשיעה לפגיעה בצמיחה, ערכו על פיהם ממוצע, והסיקו כי רמת פשיעה "נורמלית" — 3.1 נרצחים ל־100 אלף — מובילה לפגיעה של כ־1.5% בתוצר. מאחר שבחברה הערבית שיעור הנרצחים גבוה פי 3.8 (11.9 ל־100 אלף), ההערכה היא כי הפגיעה בתוצר מגיעה לכ־5.75% — שהם כ־10 מיליארד שקל מעבר לרמת הפגיעה בתוצר במצב של פשיעה נמוכה יותר. עם זאת, ההנחות שבבסיס החישוב מעוררות קשיים: ייתכן שהקשר אינו ליניארי, ייתכן שההשפעה חוצה מגזרים ומשפיעה גם על החברה היהודית, וכן קיים ספק אם ניתן להשליך מממצאים בינלאומיים, שנאספו בתנאים שונים, על המציאות בישראל.
