הצדק שלא יאחר לבוא: מוסד ה"איזון החלקי" בין בני זוג - הצורך במתן סעדים כספיים מידיים "על חשבון" האיזון הכולל הסופי
האם ובאילו תנאים ניתן לקבל כספים "על חשבון" האיזון הכלכלי ולפני שמסתיימים ההליכים המשפטים
הליך הגירושין בישראל אינו רק אירוע משפטי ורגשי. הוא בראש ובראשונה "פירוק שותפות", אשר לעיתים הינה מורכבת ביותר. החוק קובע את עקרון השוויון ברכוש, אך במציאות הישראלית, השוויון נתקל בחומה של ביורוקרטיה שיפוטית וחשבונאית. בעוד שהדין המהותי מעניק, כעניין של ברירת מחדל, מחצית מהרכוש לכל צד, הדין הדיוני יוצר לעיתים עיכוב של שנים עד לרגע המימוש בפועל.
במרבית הליכי הגירושין המורכבים, הנכסים כוללים זכויות סוציאליות, זכויות פנסיוניות, אופציות, מוניטין עסקי ונכסי קריירה. כאן נכנס לתמונה האקטואר – המומחה מטעם בית המשפט שתפקידו לכמת את "העבר" ולהעריך את "העתיד". אלא שתהליך הכנת חוות דעת אקטוארית הוא ממושך, יקר ולעיתים גורר עיכובים, במיוחד במקרים בהם מדובר בנכסים שמעבר לים, בחברות זרות שחל עליהן דין זר, במקום בו יש שותפים זרים וכיוצ"ב. בעולם המשפט האידיאלי, חלוקת הרכוש הייתה מתבצעת ברגע "מועד הקרע". במציאות, מדובר בתהליך של איסוף נתונים וגילוי מסמכים. האקטואר נדרש לקבל נתונים מעשרות גופים פיננסיים, לערוך היוונים מורכבים ולנטרל נכסים מלפני הנישואין. הכנת דו"ח כזה יכולה לקחת חודשים ארוכים, ולפעמים אפילו יותר משנה.
הבעיה המרכזית היא שבתקופת ההמתנה לחוות הדעת, המשאבים הכלכליים נותרים פעמים רבות תחת שליטתו של "בעל השליטה" בנכסים (לרוב בן הזוג שהיה הדומיננטי מבחינה כלכלית). הצד השני, שזקוק למזומנים כדי לבנות את חייו מחדש, לממן מדור עצמאי או לשלם עבור ייצוג משפטי, מוצא את עצמו בנחיתות אסטרטגית. דחיית חלוקת הרכוש עד למתן פסק דין סופי הופכת לכלי נשק בידי הצד החזק, "המשחק על זמן" בכדי להתיש את הצד השני ולהביאו לחתימה על הסכמי פשרה מקפחים. במרווח הזמן הזה, נוצר ואקום כלכלי, המאיים על הצד החלש, ויוצר עיוות דין משווע.
לשם כך בידי בתי המשפט הכלי שהוא ה"איזון החלקי" – המקדמה על חשבון האיזון הסופי – ככלי להגשמת צדק חלוקתי ודיוני.
בעבר, המועד הקובע לחלוקת הרכוש היה יום הגירושין בפועל (מתן הגט). מצב זה יצר עוול נוראי: בן זוג "סרבן גט" יכול היה להחזיק את הצד השני כבן ערובה כלכלי במשך שנים. החוק תוקן באופן שקבע כי ניתן לבצע איזון משאבים עוד לפני הגירושין, בהתקיים תנאים מסוימים (כמו חלוף זמן מהגשת התביעה או קרע עמוק).
התיקון אומנם פתר את בעיית החלוקה (האיזון) בפסק דין, אך לא פתר את בעיית ה"נזילות" עד למתן פסק הדין. גם כשיש סמכות לחלק, בתי המשפט נוטים להמתין לחוות דעת אקטוארית סופית בכדי לא "לטעות במספרים". לשם כך נוצר "האיזון החלקי" – היכולת לקבל נתח מהעוגה לפני שניתן פסק דין סופי, ובמקרים מסוימים עוד לפני שהאקטואר סיים את עבודתו.
לא כל נכס בשל לאיזון חלקי. בית המשפט מבצע הפרדה ברורה בין שלוש קטגוריות של נכסים: האחת היא נכסים מוחשיים ונזילים, כגון חשבונות עו"ש, פיקדונות, ניירות ערך ונדל"ן, השנייה היא זכויות סוציאליות ופנסיות, ואילו השלישית היא נכסי קריירה ומוניטין. הקבוצה הראשונה היא "מדידה" כמעט באופן מיידי, בשנייה קיימים שיקולי היוון ומס והשלישית בלתי אפשרית להערכה ללא חוות דעת שעברה אף ביקורת שיפוטית ודיונית.
באילו מקרים בית המשפט יעתר לבקשה לבצע איזון מוקדם?
בית המשפט לא ממהר לחלק כספים לפני שיש דו"ח סופי, אבל הוא ייעתר לבקשה כזו בשני מקרים עיקריים: כאשר יש צורך אמיתי מוכח, שמקורו בפער כלכלי בין בני הזוג, כלומר שעל המבקש להוכיח שהוא זקוק לכסף למחיה בסיסית או לצרכים דחופים אחרים, או כאשר בית המשפט נוכח שגם בהערכה הזהירה ביותר, בסוף התהליך המבקש יקבל סכום גבוה בהרבה מהמקדמה שהוא מבקש כעת, וכך אין סכנה שהצד השני יצא נפגע.
יש להביא בחשבון, כמובן, שיקולים של הגינות ותום לב, שהרי האיזון החלקי הוא כלי להחזרת האיזון במאזן הכוחות. במקום בו צד אחד מחזיק ברכוש ומשתמש בעיכובים כדי להפעיל לחץ על הצד השני, קבלת סכום כספי משמעותי בשלב מוקדם מאפשרת לצד הזקוק לכך "אורך נשימה", ומבטיחה שההחלטות על עתידו יתקבלו מתוך שיקול דעת ולא מתוך מצוקה.
לדוגמא:
נניח מקרה שבו לבני הזוג נכסים בשווי 10 מיליון ₪, שרובם נכסים לא נזילים (פנסיות, דירה עם משכנתה, מניות בחברה). האישה, שיצאה מהבית ומשתכרת שכר נמוך, מבקשת איזון חלקי של 200,000 ש"ח כדי להפקיד ערבות לשכירות ולרכוש ריהוט בסיסי. הבעל מתנגד בטענה שיש להמתין לאקטואר שיבחן את נכסי הקריירה שלה.
במקרה כזה, בית המשפט יבחן את הנתונים שבפניו ומקום שבו ברור שבחשבונות הפנסיה של הבעל נצברו 2 מיליון ש"ח, הרי שחלק האישה הוא לפחות מיליון ₪ ולכן מתן 200,000 ₪ "על החשבון" אינו מסכן את הקופה המשותפת ואינו פוגע בזכויות המהותיות של הבעל, אך הוא משנה דרמטית את איכות חייה של האישה ומאפשר לה לנהל את המשפט מעמדה של כבוד ולא מעמדה של הישרדות.
אחד הטיעונים המרכזיים בזכות האיזון החלקי הוא מניעת תמריצים שליליים. כאשר צד יודע שכל עיכוב בחוות הדעת האקטוארית פועל לטובתו (הכסף נשאר אצלו, והצד השני נלחץ), יש לו אינטרס מובנה "לגרור רגליים" – להחסיר מסמכים, להגיש שאלות הבהרה מיותרות ולערער על כל החלטה.
מתן סעד של איזון חלקי מעביר מסר הפוך: העיכוב אינו משתלם. ברגע שחלק מהכסף יוצא מידיו של הצד השולט בנכסים, המוטיבציה שלו לסיים את הליך האיזון הכולל גדלה. בכך, האיזון החלקי משמש לא רק כסעד סוציאלי, אלא גם ככלי לייעול המערכת השיפוטית וקיצור הליכים.
מוסד האיזון החלקי "על חשבון" הוא ביטוי למעבר של דיני המשפחה בישראל מגישה פורמליסטית-חשבונאית לגישה מהותית-אנושית. בית המשפט אינו רואה עצמו עוד כמתמטיקאי הממתין לתוצאה הסופית של המשוואה, אלא כגורם האמון על עשיית צדק בין בני אדם בשר ודם.
במציאות הכלכלית של ימינו, שבה הליכים משפטיים עשויים להימשך זמן רב מדי, האיזון החלקי הוא "עזרה ראשונה" הכרחית. הוא מגן על כבודו של הצד החלש, מונע ניצול לרעה של הליכי משפט ומבטיח כי עקרון השוויון בין בני זוג לא יישאר כהצהרה ריקה מתוכן, אלא יתממש בפועל, ביום שבו הצדק נדרש ביותר.
יש להשתמש בכלי זה בנחישות, תוך הצגת תשתית עובדתית מוצקה שתפיג את חששות בית המשפט. שהרי בסופו של יום, חלוקת רכוש צריכה להיות לא רק מדויקת, אלא גם רלוונטית לצורכי החיים בזמן אמת.
דבר נוסף הוא, שהליכי הרכוש יכולים להיכרך ולהידון בבית הדין הרבני. הגם שבתי הדין הרבניים מחויבים לחוק, הם נוטים לפרשנות שמרנית וזהירה יותר בנוגע לאיזון מוקדם. העניין יכול להסתבך אם נוקטים בהליכי שלום בית, מזונות אישה, מדור ספציפי ועוד. לכן, כמו בכל תיק, בחירת הערכאה היא קריטית עוד משלב פתיחת תיק ישוב הסכסוך, ולכן חשיבות למי שמקדים, ומכאן החשיבות של הייעוץ המוקדם ובחירת האסטרטגיה בניהול התיק, בבחינת "סוף מעשה – במחשבה תחילה.
המאבק על ה"איזון החלקי" הוא למעשה המאבק על היכולת להתגרש בכבוד. בעידן של יוקר מחיה מאמיר והליכים משפטיים שמתארכים, הצורך בנזילות כספית הופך למכריע.
מוסד האיזון החלקי, כפי שנסקר במאמר זה, מוכיח כי המערכת המשפטית (על שתי ערכאותיה, בדרגות שונות של נכונות) מכירה בכך שהמספרים היבשים בדו"ח האקטואר הם חיי אדם. עורך דין מיומן ידע לנווט בין סוגי הנכסים, להוכיח את הדחק הכספי ולהשתמש בערכאה הנכונה כדי להבטיח שמרשו לא ימצא את עצמו "מנצח במשפט אך מפסיד בחיים".
מאת עו"ד אביב הראל – מייסד ובעלים, אביב הראל, משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
