סגור
מימין אלה גורביץ' ו רונן מנחם
מימין: אלה גורביץ' ורונן מנחם (צילומים: יח"צ התאחדות התעשיינים באדיבות בנק מזרחי טפחות)

דעה
התעשייה המקומית מגנה על הכלכלה בזמני משבר

האפשרויות של בנק ישראל ושל הממשלה לסיוע כלכלי למשק בצל הזעזוע מוגבלות בשל צרכים נוספים והסתכלות על התמונה הרחבה; כמו בתקופת הקורונה, גם הפעם התעשייה הישראלית עומדת במבחן ומהווה כרית ביטחון למשק

כמעט הרגשה של דז'ה וו.
בחודש פברואר 2020 ערכה הלמ"ס את סקר החברות החודשי ושאלה מה מצבם הכלכלי. למשיבים "טוב" היה רוב של כ-23%. פער עקבי זה הצביע על איתנותו וצמיחתו המהירה של המשק. אך אז הופיע "ברבור שחור" בשם קורונה ובחודש מרץ התהפכה התמונה: רוב של כ-2% לטובת המשיבים "רע". לקח עשרה חודשים עד שהפער הדו ספרתי לטובת משיבי ה"טוב" שב והתבסס.
והנה, הסיפור חוזר על עצמו. ה"ברבור השחור" התורן, מלחמת חרבות ברזל; המהפך זהה! מ-23% לטובת משיבי ה"טוב" בחודש ספטמבר ל-2% לטובת משיבים ה"רע" בחודש אוקטובר.
נכון. לפני כמעט ארבע שנים היה זעזוע חיצוני–רפואי, שהיכה בכל העולם. אז, למרות שנדרשו עשרה חודשים, ישראל הקדימה מדינות רבות והתאוששה די מהר.
הפעם, הזעזוע מקומי–מלחמתי (אם כי עלול להשפיע גם על הכלכלה העולמית). נשאלת השאלה האם עקב כך תיארך התאוששות המשק זמן רב יותר.
ויש הבדל משמעותי נוסף. למשבר של מרץ 2020 קדמה שנה וחצי של ריבית של 0.25%, ואינפלציה אפסית. הפעם, האינפלציה גבוהה יותר (3.7%) וגם הריבית גבוהה בהרבה (4.75%).
עדיין, אופק הורדת הריבית מוגבל בשני המקרים: אז, כי הייתה נמוכה מדי. בנק ישראל הוריד אותה ל-0.1% ולא יסף; היום , עקב הצורך להוריד את האינפלציה ולמנוע פיחות יתר של השקל הקופצני.
לכן, בשני המקרים, נבעט כדור הסיוע הכלכלי למגרשה של הממשלה. כאן יש דמיון בין שתי התקופות. אז, עמד גירעון תקציב המדינה על 3.9% תוצר ועלה ברציפות במשך שנה עד כדי 12%. היום, עומד הגירעון על 2.6% תוצר ונראה כי יזנק כמו אז.
כך קורה שהיכולת של שתי זרועות מקבלי ההחלטות, המוניטרית והפיסקלית, לסייע לכלכלה להתמודד עם הזעזוע שפקד אותה, מוגבלת.
משום כך, לאיתנות הכלכלה, גמישותה ויכולת ההסתגלות שלה חשיבות רבה – לפחות עד שהזרוע הפיסקלית תתארגן. בהיבט הזה, התעשייה ישראלית שבה ומוכיחה את עצמה ואת חיוניותה.
מסקר חדש של התאחדות התעשיינים עולה כי למרות כל הקשיים והמגבלות, התעשייה הישראלית חזרה באופן מהיר יחסית לפעילות - נתח המפעלים הסגורים הצטמצם מ-29% בשבוע הראשון ללחימה ל-6% בשבוע הרביעי של הלחימה ולכ-1% בלבד בחלוף שישה שבועות!
בד בבד, שיעור המפעלים הפועלים באופן מלא גדל מ-12% ל-18%. גם ב-2020 התעשייה הייתה בין הענפים היותר עמידים למשבר הקורונה. הייצור התעשייתי סיים את שנת 2020 עם צמיחה חיובית של כ-6.3%, זאת לעומת ירידה של כ-1.5% בתוצר המשק הישראלי. לאור נתונים אלו, בהתאחדות התעשיינים צופים שלמרות הפגיעה שספגה התעשייה הישראלית על רקע המלחמה, עדיין נסיים את שנת 2023 עם צמיחה חיובית, גם אם נמוכה מהצפוי לפני המלחמה.
המלחמה גרמה לירידה נרחבת בביקוש המקומי. אך גם כאן, בחינת המכירות בתעשייה מעלה כי אם בחלוף חודש למלחמה דיווחו 61% מהתעשיינים על פגיעה של יותר מ-25% במחזור החברה, הרי לאחר שבועיים נוספים, במקביל לחזרה הדרגתית לפעילות במשק, ירד משקלם ל-55%.
כמו כן, רק 15% דיווחו בסקר על ירידה במכירות ליצוא כבעיה משמעותית, סימן חיובי המאותת על כך שהיצוא והיבוא לא נפגעו עקב המלחמה, הודות לנמלי הים, התעופה והיבשה שנותרו פתוחים.
לפי נתוני הביטוח הלאומי, קרוב ל-91 אלף יצאו לחל"ת שלא מרצון מתחילת המלחמה. רוב הנפגעים, בדומה לקורונה, הם מועסקים בענפי המסחר וההסעדה. מנגד, התעשייה הישראלית מתאפיינת בשיעור נמוך יחסית של חברות שנאלצו להוציא את עובדיהם לחל"ת, לאור החברות החיוניות הרבות שמרכיבות אותה.
כך, פעם נוספת, עומדת התעשייה הישראלית במבחן ומסייעת למקבלי ההחלטות להכיל את השפעות המשבר על פעילות המשק.
אלה גורביץ' היא מנהלת המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים, רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי, בנק מזרחי טפחות
לכתבה זו פורסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של כלכליסט לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.