"בשיחות עם מתמחים אני כבר שומעת על משבר זהות מסוים"
פורום Duns 100 של דן אנד ברדסטריט לבכירי הליטיגציה המסחרית איגד השבוע את הליטיגטורים המובילים בישראל. עו"ד מהמשרדים המובילים בישראל דנו בין היתר בהשפעת הבינה המלאכותית על המקצוע ועל הכשרת הדור הבא, בעצמאות מערכת המשפט ובעומס בבתי המשפט, באחריות האישית של דירקטורים, בתביעות ייצוגיות ובסכסוכי בעלי מניות, ובהשלכות המלחמה על מעמדה של ישראל
פורום Duns 100 השנתי של דן אנד ברדסטריט לבכירי ענף המשפט בתחום הליטיגציה המסחרית, שנערך השבוע (שלישי), שיקף את השינויים המהירים שעוברים על המקצוע ועל מערכת המשפט. בפורום דנו הבכירים בנושאים הבוערים שעל סדר היום המקצועי, השמירה על עצמאותה של מערכת המשפט, הרפורמה המשפטית והשלכותיה האפשריות, הירידה באמון הציבור בבתי המשפט והתופעות המרכזיות המשפיעות על שוק המשפט, וכן שילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית בעולם המשפט והשפעתן על עתיד הענף. לצד אלה עלו גם סוגיות של אחריות דירקטורים, תביעות ייצוגיות, סכסוכי בעלי מניות, נכסים דיגיטליים וקריפטו, מימון תביעות בידי צד שלישי, גישור והשלכות המלחמה על מעמדה של ישראל בזירת הבוררות הבינלאומית.
עו"ד עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין, התייחס למאבק על עצמאות מערכת המשפט, לחשיבות השמירה על שלטון החוק ולצורך בקידום רפורמות במערכת המשפט, ואמר: "אני רואה קשר ישיר בין עצמאות מקצוע עריכת הדין לבין עצמאות הרשות השופטת ושלטון החוק. בשלוש השנים האחרונות ניהלנו מאבק היסטורי על עצמאות המקצוע ועל עצמאות מערכת המשפט, ואני גאה במאבק הזה ובכך שהגענו לנקודת הזמן הנוכחית כשאנחנו עומדים על הרגליים, חזקים. המאבק שניהלנו לא היה רק מאבק אזרחי מהמעלה הראשונה, אלא גם מאבק מקצועי מהמעלה הראשונה, ואנחנו נתמיד בו. אני מקווה שבשינוי שיגיע נוכל לקדם רפורמות ושינויים במערכת המשפט, שכולנו יודעים עד כמה הם נדרשים וחשובים, אך כאלה שיחזקו את עצמאות בתי המשפט, ישפרו את יכולתה של מערכת המשפט לתת מענה ויבטיחו את יכולתו של הציבור לפנות לבתי המשפט ולקבל את יומו. המאבק שלנו אינו מאבק למען אדם כזה או אחר, אלא למען מדינה עצמאית, דמוקרטית ושלטון החוק".
שילה זברו וייס, Senior Director, Rankings & Strategy ב-Duns 100, התייחסה לשינויים שעוברים על עולם הליטיגציה המסחרית: "עולם הליטיגציה המסחרית עובר בשנים האחרונות שינויים משמעותיים, בין היתר בעקבות התפתחויות רגולטוריות וטכנולוגיות, המשפיעות על אופן ניהול ההליכים המשפטיים ועל מאזן הכוחות בין הצדדים. מהפכת הבינה המלאכותית משנה לא רק את אופן העבודה של עורכי הדין, אלא גם את המבנה והמודל העסקי של משרדי עורכי הדין. אחת השאלות המשמעותיות ביותר היא כיצד נכשיר את דור העתיד של הליטיגטורים, כאשר חלק מהעבודה המקצועית שעליה צמחו עורכי דין צעירים מבוצע כיום באמצעות טכנולוגיה. בשיחות עם מתמחים אני כבר שומעת על משבר זהות מסוים, והחשש הוא כיצד יוכלו לצבור את הניסיון המקצועי הנדרש. במקביל, הטכנולוגיה מחייבת אותנו לחשוב מחדש על מבנה הצוותים ועל מודל התמחור: האם נכון להמשיך לגבות תשלום לפי שעות עבודה, או לעבור לתמחור המבוסס על הערך העסקי ללקוח? אלה שאלות מהותיות שעדיין אין לנו תשובות ברורות עליהן".
(צילום: ניב קנטור)
הבינה המלאכותית תופסת יותר ויותר מקום בעולם המשפט המודרני
הבינה המלאכותית הייתה אחד הנושאים שהעסיקו את משתתפי הפורום יותר מכל, ובכירי הענף התייחסו להשפעתה על הכשרת עורכי דין צעירים ועל אופן ניהול ההליך.
עו"ד הילה גולדפלד, שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד וקסלר ברגמן, התייחסה למצופה משילוב עורך הדין והבינה המלאכותית בעידן החדש, "הבינה המלאכותית מחייבת אותנו לחשוב מחדש על הדרך שבה אנחנו מכשירים עורכי דין צעירים. במשך שנים, משימות כמו קריאת פסיקה, ניתוח מסמכים ובניית טיעונים היו חלק מרכזי מתהליך הלמידה וההתפתחות המקצועית. היום הטכנולוגיה מקצרת משמעותית את התהליכים האלה, אבל יחד איתם עלולות להיעלם גם הזדמנויות חשובות לצבירת ניסיון. בליטיגציה מסחרית, עורך דין טוב צריך לדעת לזהות חולשות בטיעון, לצפות את תגובת הצד השני ולהפעיל שיקול דעת עצמאי. האחריות שלנו היא לוודא שהדור הבא ירכוש את היכולות האלה".
עו"ד יוסי האזרחי, מייסד משרד יוסי האזרחי עורכי דין, הסביר כי "הבינה המלאכותית משנה את שולחן העבודה – מחקר משפטי, סינון מסמכים וטיוטות ראשוניות של כתבי טענות – אך היא אינה חוקרת עד בחקירה נגדית, אינה קוראת אולם ואינה נושאת באחריות לשיקול הדעת. דווקא משום כך עידן 'ליטיגטור העל' לא תם – הוא השתכלל. הסכסוכים המודרניים חוצים תחומים: טכנולוגיה, שוק ההון, רגולציה, קריפטו. אף עורך דין אינו יכול להיות מומחה בכולם, ולכן הליטיגטור הופך למנצח על תזמורת. מניסיוננו בתיקי קריפטו תקדימיים שניהלנו בישראל ובארה"ב למדנו שהיתרון האמיתי אינו בידע הטכני עצמו, אלא באומנות הליטיגציה – בניית תיק, ניהול ראיות ושכנוע. ההתמחות בליטיגציה כמקצוע, ולא כתחום נלווה, היא היתרון האסטרטגי המובהק של העשור הקרוב".
הטכנולוגיה משפיעה גם על התביעות הייצוגיות ועל היקף ההונאות, שבהן היא מוזילה את ההגשה אך גם מחדדת את האיומים.
עו"ד יואב הרטמן, שותף מייסד במשרד גוטמן הרטמן ושות', התייחס להשפעת הבינה המלאכותית על עולם התביעות הייצוגיות, ועל פתרון אפשרי למניעת הצפה של תביעות, "כן. הבינה המלאכותית מוזילה את עלות הייצור של התביעה הייצוגית: גם את הכתיבה, ובעיקר את החיפוש אחר מי לתבוע. אבל לחברות עדיין יקר להתגונן מפני תביעה ייצוגית. לצערי, רואים יותר ויותר חברות שמרימות ידיים כבר בתחילת הדרך, לא בגלל שביצעו הפרה כלשהי, אלא רק בגלל שזול יותר לשלם לתובע הייצוגי מאשר לנהל הליך ולהוכיח את צדקתן. הפתרון הוא לקבוע בחוק חובת הפקדת ערובה בסכום משמעותי כתנאי להגשת בקשת האישור. תביעה ייצוגית חלשה לא צריכה להיות הימור זול על חשבון החברה הנתבעת".
עו"ד צביקה בר-נתן, יו"ר וראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית בגולדפרב גרוס זליגמן, שיתף כי "כלי ה-AI הביאו עימם זינוק ניכר בתוחלת ובתחכום של מקרי הונאה. כתוצאה מכך מערכות המשפט העולמיות, ובהן הישראלית, ניצבות מול אתגרים נורמטיביים וראייתיים מורכבים שיאלצו אותן לבחון מחדש דוקטרינות משפטיות קלאסיות. אנו נתקלים בהונאות זהות, לרבות זיופי וידיאו וקול ברמת אמינות גבוהה, בלימוד דרך פישינג ברשתות אודות סגנונות כתיבה ומענה של עובדים בחברות שונות על מנת לשוות נופך של אמינות ל'התכתבות' עימם, ובזיוף מסמכים וראיות דיגיטליים. מערכת המשפט תתמודד עם אתגור קבילות ואמינות ראיות, כגון הקלטות קול או וידיאו בהליכים משפטיים, עם שאלות של חיסיון עורך דין–לקוח כאשר נעשה שימוש בכלי AI בהכנה להליך המשפטי, ועם שאלות של אחריות שילוחית של יוצרי כלי AI, כגון סוכני AI אישיים, למעשיהם של אלה: האם תהיה תחולה לחוק השליחות? האם תוחל אחריות ישירה? מובן כי ייווצרו קשיי אכיפה גם במישור הבינלאומי וכדומה. בקיצור, אנחנו באירוע שצפוי לטלטל דוקטרינות משפטיות – יהיה מעניין".
לצד האיומים וההזדמנויות הדגישו משתתפי הפורום את היתרון האנושי של עורך הדין בעידן החדש.
ד"ר יעל ארידור בר אילן, מייסדת ובעלים של משרד ד"ר יעל ארידור בר אילן עו"ד, התייחסה לפרשנות העובדות בליטיגציה וליתרון של הליטיגטורים בעידן הבינה המלאכותית: "העובדות הן חומר הגלם של הליטיגציה, אבל תיקים מוכרעים על המשמעות שנותנים להן ועל היכולת לשכנע מדוע זו המשמעות שראוי לאמץ. AI הוא כלי עוצמתי לאיתור עובדות וסתירות, לבחינת פרשנויות שונות ואפילו לסיוע בבניית טיעון משכנע. אבל היתרון של הליטיגטורים המובילים הוא ביכולת להכריע איזו פרשנות ראוי לקדם, להציג באופן משכנע את הערכים שביסודה ולהוביל לאימוצה. ככל שיכולות הניתוח יהפכו זמינות יותר, דווקא יכולת השכנוע הערכית תהפוך למבדלת יותר".
עו"ד אייל אברמוב, מייסד ובעלים של אברמוב ושות' עורכי דין, דיבר גם הוא על היתרון האנושי בעידן ה-AI: "מהפכת ה-AI יכולה להחליף הרבה פונקציות, אבל כרגע, לא את האינטליגנציה הרגשית ואת היכולת להבין אילו וקטורים מפעילים את בעלי הדין, בפרט בסכסוכי שליטה. לכן אין, לפחות כרגע, תחליף בהיבט הזה לעורך דין אנושי וקשוב".
ומה צפוי למשרדי עורכי הדין עצמם? בכירי הענף התייחסו גם לדרך שבה על המשרדים להיערך.
עו"ד חיים בן יעקב, שותף מייסד ב-BYSD, התייחס להשפעת התקדמות הבינה המלאכותית על מערכת המשפט, "מערכת המשפט בעידן ה-AI נמצאת במערבולת. להתנגד לזרם רק יאיץ את הטביעה, וצריך לדעת לנוע עם המערבולת בשליטה. הטכנולוגיה משנה את המקצוע, ומשרדי עורכי הדין צריכים ללמוד לנוע עם הזרם ולהטמיע את השינויים הטכנולוגיים מבלי לזנוח את תפקידנו כשומרי הסף בניהול תקין של המשרדים שלנו ושל ההליכים המשפטיים".
ד"ר ועו"ד גיל אוריון, שותף וראש מחלקת ליטיגציה בפישר (FBC), התייחס לאופן שבו עשויה להיראות פירמת עורכי הדין של העתיד. לדבריו, "המשרדים הגדולים ימשיכו להיות משמעותיים גם בעידן ה-AI, כאשר לצד הניסיון והמומחיות של השותפים הבכירים, לדור הביניים יהיה תפקיד מרכזי בעיצוב פירמת עורכי הדין של העתיד. היתרון התחרותי של הפירמות הגדולות ייגזר מהיכולת שלהן לשלב בין מומחיות משפטית ברמה הגבוהה ביותר לבין הבנה טכנולוגית, שתהיה אחד המרכיבים החשובים שיובילו את הענף שלנו בשנים הבאות. יכולת טכנולוגית גבוהה תהיה מרכיב משמעותי ביכולתן של הפירמות להתפתח ולהוביל".
ולצד כל אלה, מצטרפת אזהרה מעשית מפני שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית, שמתורגמת כבר לתוצאה משפטית ממשית.
עו"ד נועם בר דוד, שותף וחבר הנהלה בסלומון ליפשיץ ושות', פירט מדוע יש לנהוג בזהירות בשימוש בבינה מלאכותית: "במסגרת הכנס עסקנו לא מעט בנושא הבינה המלאכותית והשפעותיה. לאחרונה ניתנה החלטה חשובה בפרשה שבמסגרתה ייצגנו בנק בהליך משפטי, שממחישה כיצד האזהרות מפני שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית מתורגמות לתוצאה ממשית בהליך.
באותו מקרה, בית המשפט בדק את המקורות שעליהם נשענה חוות דעת בתחום הבנקאות, ומצא הפניה להלכה שלא ניתן לאתר, מקור ספרותי שלא נמצא, וגם סעיפי חוק שהתוכן שיוחס להם שונה מהוראותיהם בפועל. מבחינתו, הפגמים נגעו ללב התשתית שעליה נבנו מסקנות המומחה, עד כדי שלילת הערך המקצועי והמהימנות של חוות הדעת כולה.
בית המשפט מדגיש שהחובה לבדוק שפסיקה, חקיקה ומקורות מקצועיים אכן קיימים, ושהם קובעים את מה שמייחסים להם, חלה גם כשהם מופיעים בחוות דעת מומחה ולא רק בכתבי הטענות של עורכי הדין.
הנקודה המעניינת עבורנו כליטיגטורים היא התוצאה: בית המשפט דחה את הגישה לפיה אפשר להשאיר את חוות הדעת בתיק ולברר את הפגמים בחקירה נגדית או במסגרת המשקל שיינתן לה. הוא קבע שמדובר בפגם מהותי המצדיק את הוצאתה המיידית מהתיק, עוד לפני שלב ההוכחות, והחיל על מומחה מטעם בעל דין את הגישה המחמירה כלפי הצגת מקורות מומצאים לבית המשפט.
בעיניי, המסר המעשי בהחלטה הוא שחוות דעת מומחה מחייבת אותנו לבדוק גם את היסודות שעליהם היא בנויה, ולא להסתפק במוניטין של המומחה או בשכנוע שבמסקנותיו. בעולם שבו אפשר לייצר בתוך דקות מסמך מקצועי ומשכנע למראה, בדיקת המקורות הופכת לחלק מהותי מעבודת הליטיגטור, משום שאסמכתה שלא נבדקה עלולה למוטט לא רק טיעון מסוים, אלא את חוות הדעת שנועדה לבסס אותו".
השפעות המלחמה לא יורדות מסדר היום
אל נושאי המקצוע נוספה גם השפעת המצב הביטחוני והמדיני, הן על מעמדה של ישראל בזירת הבוררות הבינלאומית והן על חשש מסנקציות בינלאומיות.
עו"ד גדעון אבן-אור, שותף בפירמת עורכי הדין AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', העומד בראש תחום הבוררות הבינלאומית, התייחס להשפעת המצב הביטחוני בשנים האחרונות, שהרחיק את ישראל מהמטרה להוות מרכז בינלאומי לניהול סכסוכים. אבן-אור אמר כי "בהחלט החזון להפוך את ישראל למרכז ליישוב סכסוכים ובוררויות בינלאומיות ספג מכה, אבל אני משוכנע שהיא זמנית. כמו בכל תחום, הזמן יעשה את שלו, ובימים שקטים יותר ישראל תוכל למצב את עצמה כמרכז לניהול בוררויות, כמו ציריך, פריז ולונדון. מה שאני כן יכול להגיד הוא שבתקופה הזו הקהילה המשפטית שעוסקת בתחום הבוררויות הבינלאומיות התחזקה מאוד. כמות הבוררויות שמטופלות על ידי המשרדים עלתה, ואיתה גם הרמה והמקצועיות. אם לפני עשור או שניים היה ניתן לספור על יד אחת את עורכי הדין שמטפלים בבוררויות בינלאומיות גדולות, היום יש במשרדים לא מעט עורכי דין מצוינים שיודעים לטפל בתחום. לכן, גם בימים האלה, אני חושב שמעמדה של ישראל התקדם בקהילה העולמית; מכירים בעולם את עורכי הדין הישראליים כעורכי דין מקצועיים, וזה בהחלט מסייע באפשרות לנהל סכסוכים חוצי גבולות".
עו"ד אייל בר אליעזר, שותף מנהל במשרד בלטר, גוט, אלוני ושות', הסביר כיצד אלימות של קיצונים מההתנחלויות עשויה לפגוע בישראל באופן בלתי הפיך: "מדינת ישראל לא יכולה מצד אחד לוותר על כלי אכיפה נגד פורעי חוק יהודים ביהודה ושומרון, ומצד שני להתפלא כשהתמונות הקשות של ההתפרעויות מופצות בכל העולם. ההחלטה להפסיק את השימוש במעצרים מנהליים לפני כשנתיים גרעה מרשויות האכיפה כלי משמעותי להתמודדות עם האלימות. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להטלת סנקציות בינלאומיות. כבר היום ישראל נחשבת למדינה מצורעת בחלקים נרחבים בעולם, והתמונות הקשות מיהודה ושומרון רק מחמירות את המצב. הדרך להטלת סנקציות קצרה, אבל הדרך להשתחרר מהן עלולה להיות ארוכה ולהשפיע על כל תחומי החיים ועל עתיד ילדינו ונכדינו. הכלכלה הישראלית נמצאת במצב טוב מאוד למרות שלוש שנות מלחמה, אבל הנס הזה עלול להסתיים ברגע אם יוטלו סנקציות. הממשלה ורשויות האכיפה חייבות להחזיר את כלי האכיפה ולפעול בנחישות נגד אותו קומץ פורעי חוק, שאפילו אינו משרת את מטרות המחנה הפוליטי שלו, לפני שהנזק למדינה יהפוך לבלתי הפיך".
בין אחריות דירקטוריון לאחריות האישית של הדירקטורים
במוקד הדיון עמדו גם שיקול הדעת העסקי של הדירקטוריון והאחריות האישית של דירקטורים ונושאי משרה, על רקע פסיקה עדכנית ושימוש גובר בכלי AI בקבלת החלטות.
עו"ד אורלי טננבאום, בעלים ומייסדת של אורלי טננבאום משרד עורכי דין (OT-LAW OFFICE), התייחסה לתפקידו של הדירקטוריון ולשיקול הדעת של הדירקטורים: "האתגר האמיתי של דירקטוריון אינו להימנע מסיכון, אלא להבחין בין סיכון שהחברה בוחרת ליטול באופן מושכל כדי לייצר ערך לבין סיכון שהיא פשוט לא טרחה להבין.
כלל שיקול הדעת העסקי נועד לאפשר לדירקטורים לקבל החלטות עסקיות אמיצות גם בתנאי אי-ודאות, מתוך הכרה בכך שנטילת סיכונים היא חלק בלתי נפרד מניהול עסקי. ואולם, ההגנה שמעניק הכלל אינה בלתי מוגבלת. היא מותנית בכך שההחלטה התקבלה בתום לב, ללא ניגוד עניינים ועל בסיס מידע מספק, לאחר הליך בחינה ראוי ויסודי.
ככלל, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו העסקי של הדירקטוריון בשיקול דעתו שלו, ואינו בוחן את ההחלטה בחוכמה שלאחר מעשה, רק משום שהתוצאה העסקית הייתה מאכזבת. השאלה המרכזית היא כיצד התקבלה ההחלטה בזמן אמת, הווה אומר: האם נשאלו השאלות הנכונות, האם נבחנו הסיכונים אל מול הסיכויים, האם נשקלו חלופות ותרחישי כשל, האם הונחה בפני הדירקטוריון תשתית עובדתית מספקת והאם הסתייע בחוות דעת מקצועיות מקום שהדבר נדרש.
כאשר בית המשפט משתכנע שבזמן אמת הדירקטוריון קיים הליך קבלת החלטות תקין, מיודע ונטול ניגוד עניינים, הוא ייטה להימנע מהתערבות בהחלטה העסקית, גם אם בדיעבד התבררה כשגויה או הסבה לחברה הפסדים. מנגד, כאשר מתעורר חשש ממשי לפגם בהליך קבלת ההחלטה, עשויה להיפתח הדלת לביקורת שיפוטית מעמיקה יותר.
בסופו של יום, כלל שיקול הדעת העסקי אינו מבטיח לדירקטורים חסינות מפני טעויות עסקיות, אלא מעניק להם הגנה מפני בחינה שיפוטית בדיעבד של החלטות שהתקבלו בהליך ראוי. ההגנה ניתנת למי שניהל את הסיכון באופן מושכל, לא למי שהתעלם ממנו".
ד"ר ועו"ד גאי כרמי הסביר כיצד על הדירקטוריון לפעול, "השאלה הראשונה שהייתי מציע לדירקטוריון לשאול היא: אם ההחלטה הזאת תיכשל, האם נוכל להסביר מדוע היה סביר להסתמך על המערכת? דירקטור לא צריך לדעת לתכנת. הוא כן צריך להבין מה המערכת מסוגלת לעשות, איפה היא עלולה לטעות, ומי בחברה מוסמך לחלוק על ההמלצה שלה. בעיניי, הסכנה היא שאנשים יפסיקו לשאול שאלות דווקא מפני שהתשובה מגיעה מהר, בביטחון ועם מספרים שנראים מדויקים. כליטיגטור, הייתי רוצה לראות גם מה נעשה כשהמערכת המליצה על מהלך משמעותי: האם מישהו בדק את ההנחות? האם הוצגה חלופה? והאם האדם שאישר באמת הפעיל שיקול דעת, או רק לחץ על כפתור? אפשר להיעזר ב-AI כדי לקבל החלטה. האחריות לשיקול הדעת צריכה להישאר בחדר הדירקטוריון".
עו"ד יעקב בטש, בעלים בבטש ושות', התייחס לחידושים ולעדכונים באחריות האישית של דירקטורים: "הפסיקה העדכנית מחדדת את האחריות האישית של דירקטורים ונושאי משרה ואת גבולות ההגנה של כלל שיקול הדעת העסקי. הכלל מעניק הגנה חשובה על נטילת סיכונים מיודעת ועצמאית, אך אינו תחליף לפיקוח פעיל, לניהול סיכונים ולעמידה בחובות דיווח. המסר אינו שעל דירקטורים לנבא את העתיד, אלא שאסור להם להתעלם מההווה. ההבחנה המכרעת אינה בין החלטה מוצלחת לכושלת, אלא בין סיכון עסקי שנבחן ונוהל לבין אחריות ניהולית שנזנחה".
עו"ד טל רון, שותפה במחלקת ליטיגציה מסחרית במשרד פרל כהן, דיברה גם היא על האחריות האישית של הדירקטורים ועל השפעת החלטות בית המשפט על פעולותיהם, "בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות גוברים להטיל אחריות אישית על דירקטורים ונושאי משרה בגין נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים עקב פעילות החברה, לעיתים גם כאשר אותם דירקטורים לא היו מעורבים בפעולות שגרמו לנזק, ובפרט במגעים או במצגים כלפי אותו צד שלישי. מגמה זו מייצרת חשיפה משפטית משמעותית ועלולה להרתיע דירקטורים מקבלת החלטות עסקיות. פסק דין שניתן בפברואר בבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהיר כי הטלת אחריות אישית על דירקטורים כלפי צדדים שלישיים מחייבת קיומן של נסיבות מיוחדות, מעבר לעצם מעורבותם בפעילות החברה, שיש בהן כדי לבסס יריבות משפטית ישירה בינם לבין הצד השלישי, תוך שדחה טענות כלליות בדבר התרשלות בפיקוח כבסיס להטלת אחריות אישית על דירקטורים. יחד עם זאת, החשיפה המשפטית היא ממשית, וגם תביעה שנדחית עלולה לגרור שנים של התדיינות והוצאות כבדות. לכן דירקטורים צריכים לקחת בחשבון סיכונים משפטיים ולהקפיד על תיעוד מסודר של תהליכי קבלת החלטות. תיעוד כזה עשוי להיות קו הגנה חשוב ביותר במקרה של תביעה".
עו"ד ברק טל, שותף מוביל וראש מחלקת ליטיגציה במשרד ארנון תדמור-לוי, התייחס לנושא הממשל התאגידי ואחריות נושאי משרה, "בשנים האחרונות אנו עדים לפשרות רבות יותר בתיקים שבהם נתבעים דירקטורים ונושאי משרה. המגמה הזו מביאה לכך שדווקא המציאות העסקית והביטוחית ׳מכתיבה׳ בפועל את נורמות האחריות, מעבר לפסיקה בבתי המשפט. בעוד שטענה להפרת חובת הפיקוח מצד דירקטורים נחשבת למשוכה משפטית מורכבת, בפועל הפשרות הרבות, לעיתים בסכומים ניכרים, שבהן למעשה לא ניתן פסק דין מנומק, מקבעות בשוק תודעה מחמירה של אחריות אישית. זכור לי למשל שבפשרה בתביעה הנגזרת בפרשת המס של בנק הפועלים, שבה ייצגנו את הבנק ובהסדר הפשרה קיבל הבנק מחברות הביטוח סכום עתק של קרוב לחצי מיליארד ש״ח, נציג היועצת המשפטית לממשלה ממש הפציר בבית המשפט לתת פסק דין עקרוני בנושא חובת הפיקוח של דירקטורים, וטען להשפעתן הדרמטית של פשרות אלו על שוק ביטוח נושאי המשרה. מצידן של מבטחות הדירקטורים, הן קונות את הסיכון בתביעה, שזה מובן לחלוטין, ומנגד הפשרות המשמעותיות שנעשו בשנים האחרונות מייצרות דה-פקטו תחושה של סטנדרט פיקוח מחמיר, שאין לו בהכרח ביטוי בפסיקה, באופן שמשנה את כללי המשחק עבור הדירקטוריונים בישראל".
מה עוד קורה בתחום הליטיגציה המשפטית?
מעבר לבינה המלאכותית ולאחריות הדירקטורים, עלה בפורום מגוון רחב של סוגיות מקצועיות נוספות.
ד"ר אלעד פלד, שותף מייסד בדוד לשם ושות', התייחס לתופעה המדאיגה של הפרת צווים שיפוטיים, "השנה היינו עדים להתגברות התופעה החמורה של הפרת צווים שיפוטיים. נכון להיום, תופעה זו באה בעיקר מצידן של רשויות השלטון – דבר מסוכן ביותר כשלעצמו – אך אין סיבה להניח כי היא תיעצר שם. כפי שתופעות פסולות אחרות חילחלו מלמעלה למטה, כך עלול לקרות גם בנוגע לכפירה בסמכותם של בתי המשפט, וניתן כבר לראות סימנים ראשונים לכך. אם המגמה לא תשתנה, יותר ויותר בעלי דין עלולים שלא לציית להחלטות ולפסקי דין נגדם. הליכי הוצל״פ, שגם בימים כתיקונם נחשבים כבעלי יעילות מוגבלת, אינם צפויים לתת מזור במציאות שכזו. על מנת להיערך לכך מראש, נכון יהיה לפתוח בתהליכי חשיבה על אסטרטגיה משפטית-עסקית מתאימה. כיוון אפשרי אחד הוא הרחבת השימוש בסעדים עצמיים, כגון עיכבון וקיזוז, תוך מאמץ לשכנע את בתי המשפט להרחיב את טווח הנסיבות שבהן סעדים אלה ייחשבו כלגיטימיים".
מהצד של הפסיקה, נדון גם אחד מפסקי הדין החשובים של התקופה האחרונה בדיני החוזים.
עו"ד יאיר עשהאל, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות', התמקד בהשפעות ובהשלכות פסק הדין "הפטריארכיה נ' הימנותא", "פסק הדין העקרוני והמקיף בפרשת הפטריארכיה נ' הימנותא עוסק במתח שבין גמישות משפטית בנסיבות מקרה קונקרטי לבין ודאות ויציבות בשאלה אם נכרת חוזה. בפסק הדין התקבל, ברוב דעות, ערעור הפטריארכיה, ונקבע כי לא נכרת הסכם מחייב וכי פרישת הפטריארכיה מהמו״מ לא הייתה חסרת תום לב, ובוטל פסק הדין של המחוזי שחייב את הפטריארכיה בתשלום 13 מיליון דולר להימנותא (קק״ל). בהחלטה חריגה בהיקפה ובפירוטה נדחתה לאחרונה עתירה לדיון נוסף, למרות ההכרה בכך שפסק הדין מחדש ומסיט את האיזון לעבר פורמליזם, ודאות ויציבות. גישה זו מוצדקת בעיניי, שכן היא מגינה על חופש הצדדים לנהל מו״מ, מצמצמת אי-ודאות ומונעת הטלת חיובים שלא גובשו באופן סופי וברור".
עו"ד הלה פלג, מנהלת משותפת חטיבת הליטיגציה באגמון עם טולצ'ינסקי התייחסה למספר הנשים המצומצם המגיע מדי שנה לפורום הבכירים. הסוגיה עלתה גם על ידי דוברים אחרים. הלה ציינה כי "באגמון נשים מובילות מחלקות ליבה וחברות בהנהלת המשרד״, והדגישה כי זהו תפקיד חשוב של כל אחד מכם לפעול באופן אקטיבי לקידום הנשים במשרדכם".
נושא אחד נוסף שכבר אי אפשר להתעלם ממנו הוא נכסים דיגיטליים וקריפטו, ובראשם הקושי להתאים את המסגרת המשפטית לעולם החדש.
עו"ד ארז חבר, שותף בכיר וראש מחלקת ליטיגציה במשרד עמית פולק מטלון, התייחס לכלים המשפטיים המסייעים בטיפול בתיקים הנוגעים לתחום הקריפטו, "סכסוכים משפטיים בתחום הקריפטו מחייבים עבודה משולבת של עורכי דין, חוקרי קריפטו, מומחי מחשוב פורנזי ולעיתים גם רואי חשבון ואנשי מקצוע במדינות שונות. ברשתות בלוקצ'יין ציבוריות ניתן לעיתים לעקוב בפירוט אחר תנועת הנכסים, אך האתגר הוא לקשור כתובות ארנק לאנשים ולגופים ולהוכיח מי שלט בנכסים ומה משמעות הפעולות שבוצעו בהם. לשם כך משלבים ניתוח נתוני בלוקצ'יין עם הסכמים, תכתובות ומידע מבורסות ומנותני שירותים. לצד בניית התשתית הראייתית, נדרשת לעיתים פעולה מהירה לשימור מידע ולהקפאת נכסים, תוך התמודדות עם שאלות של סמכות שיפוט ואכיפה חוצת גבולות. המטרה אינה רק להתחקות אחר הכסף, אלא לתרגם את הממצאים לראיות ולסעד אפקטיבי".
עו"ד ירון אלון, שותף וראש מחלקת ליטיגציה בהורוביץ, אבן, אוזן ושות', דיבר על סכסוכים על נכסים דיגיטליים, "כולם מדברים על קריפטו, אבל אנחנו מוצאים שסכסוכי השותפים והחברות המשמעותיים ביותר כיום עוסקים עדיין בנכסים דיגיטליים קלאסיים, כגון בעלות על דומיינים, חנויות Shopify, חשבונות Amazon ומאגרי קוד ב-Git. אלו נכסים שמנוהלים כבר 15–20 שנים ומגלגלים הון, ולמרות זאת בתי המשפט עדיין נאלצים להכריע בזכויות קניין ובסעדים זמניים בשנת 2026 בעזרת חוק המטלטלין או חוק המכר משנות ה-70. בהיעדר אסדרה מודרנית לנכסים הללו, בתי המשפט נמתחים לקצה והמערכת המשפטית מדדה שנות דור מאחורי המציאות המסחרית".
גם סכסוכי בעלי מניות וקיפוח המיעוט, שבשנים האחרונות נעשו נפוצים יותר, עלו לדיון במהלך הפורום.
עו"ד יונתן פרידמן, מייסד משרד יונתן פרידמן ושות', דיבר על תביעות קיפוח, "בתביעות קיפוח, שם המשחק כיום נמצא בפערי המידע. בעל מניות המיעוט עומד מחוץ לחדר: הוא לא רואה את הספרים, לא יושב בישיבות ולא יודע איך מתקבלות ההחלטות. לכן מהיום הראשון הוא צריך לפתוח את הדלת, לדרוש עיון במסמכים, ולעיתים לבקש צו שיעצור דילול או העברת נכסים. והמטרה צריכה להיות ברורה מההתחלה: לרוב יציאה מהחברה במחיר הוגן.
בעל השליטה נמצא בצד השני של הדלת. המידע בידיו, אבל גם הנטל להוכיח שפעל משיקולים עסקיים ובהליך תקין. אצלו השאלה הראשונה היא פשוטה: מה בהתנהלות שלו קשה להצדיק, וכמה זה עלול לעלות.
ובסוף, בשני הצדדים, הקרב האמיתי הוא על הערכת השווי. מי שמגיע מוכן, קובע את המחיר".
עו"ד אלון פומרנץ, שותף וראש מחלקת הליטיגציה במשרד ליפא ושות', ציין כי "בעלי מניות המיעוט והמוסדיים כבר אינם מוכנים בהכרח לשבת ביציע. הם משתמשים בזכויות ההצבעה, בדרישות לגילוי מסמכים, בטענות לקיפוח ובתביעות נגזרות ככלים להשפעה על ניהול החברה ולהגנה על זכויותיהם. הכלי של תביעה לרכישה כפויה של מניות המיעוט עקב קיפוח הוא רלוונטי מתמיד, אולם מתעוררות לעיתים שאלות מורכבות, כגון השווי לפיו תתבצע הרכישה הכפויה ומה המועד הרלוונטי לקביעת השווי. לאחרונה בבוררות שבה ייצגתי בעלת מניות מיעוט נפסק כי בעלת השליטה חייבת לרכוש את מניות המיעוט עקב קיפוח, וזאת לפי שווי החברה במועד שבו החלו המחלוקות בין הצדדים ולא לפי השווי במועד הגשת התביעה או במועד מתן פסק הבוררות".
עו"ד מירב בר זיק, שותפה מייסדת בתל-צור ושות', עורכי דין, הסבירה כי "בעיניי, המשמעות המרכזית של הפסיקה היא בהשפעה על האופן שבו בעלי מניות מנהלים סכסוך, ולעיתים אפילו על ההחלטה אם להסלים אותו מלכתחילה.
בהלכת אדלר הוכרה האפשרות להורות על הפרדת כוחות בחברה שהיא מעין שותפות, במקרה של אובדן יחסי אמון, גם כאשר לא נמצא שהתובע קופח. יש לכך משמעות כלכלית ממשית. גם בעל מניות שמשוכנע שפעל כדין צריך להביא בחשבון את עלויות ההתדיינות, את הפגיעה האפשרית בעסק, את אי-הוודאות בהערכת השווי ואת האפשרות שההליך יסתיים במנגנון היפרדות שלא צפה מראש. לכן פשרה מוקדמת עשויה להיות החלטה עסקית רציונלית, ולא הודאה בטענות הצד השני.
אבל יש לכך גם צד שני. האפשרות להיפרדות עשויה להפוך למנוף לחץ, ובנסיבות מסוימות עלול להיווצר תמריץ ליזום או להחריף משבר אמון כדי לשפר את עמדת המיקוח. זו אינה מסקנה הכרחית מההלכה, אלא סיכון שצריך להביא בחשבון כשבוחנים את השפעתה המעשית.
האתגר הוא להבחין בין משבר אמיתי שמחייב פתרון לבין ניסיון לנצל את מנגנון ההיפרדות ככלי מיקוח. לכן, בניהול סכסוך כזה לא מספיק להעריך את סיכויי התביעה; צריך להבין גם את התמריצים הכלכליים של הצדדים ואת הנזק המצטבר לחברה".
עו"ד הראל גל-ים, שותף ב-OKHG, התייחס לשאלה באם קיימת עליה ניכרת במאבקי שליטה, תביעות של בעלי מניות מיעוט על קיפוח ותביעות נגזרות בשם החברה נגד בעלי השליטה – והאם המצב הכללי במשק, בסקטורים השונים שבו, משפיע על העלייה במאבקים הללו. לדבריו, "התשובה היא חד-משמעית – כן. שוק הנדל"ן למשל חווה טלטלה אחר טלטלה כבר כמה שנים טובות ברצף והטלטלות הביאו איתן לא מעט סכסוכים בין בעלי מניות תוך קיפוח המיעוט. אני חושב שסעיף 191 לחוק החברות והפסיקה שבאה לצידו נותנים מענה מצוין למצב. יש גמישות מלאה לבתי המשפט במתן סעד וצריך שבתי המשפט לא יחששו מלעשות שימוש בכלי הגמיש שניתן להם מכוח החוק והפסיקה. יש אמנם חשש מובנה של בתי המשפט להימצא כמי שהתערבו בניהולה של חברה אבל אין מנוס בעיניי – ריבוי ההליכים והמצב בו בעלי מניות משתלטים על חברות ומקפחים את בעלי מניות המיעוט מחייב את הפסיקה להיות יצירתית בשנים הקרובות, להתערב כשצריך ולתת מענה לאינספור סכסוכים אשר רובם המכריע תולדה של המצב במשק.
עו"ד מיכאל בך, שותף, בך, לדרמן ושות', התייחס לרפורמה המשפטית שבאמת נדרשת במערכת המשפט, "הרפורמה האמיתית הנדרשת על מנת להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, הינה קיצור משמעותי של משך חייהם של כל התיקים; כידוע, "צדק מאוחר, הוא צדק שנשלל"; כיום ההכרעה בתיקים - שנים לאחר הגשת התביעה - הופכת את פסקי הדין ללא רלוונטיים, בבחינת שלג דאשתקד. לכן, צריך לשנות פרדיגמה ולדון בתיקים ברצף; לקבוע שבכל תיק יינתן פסק דין בתוך חצי שנה לכל היותר ממועד הגשת כתב הטענות האחרון; לצורך זה – קביעת לו"ז קצר להליכים מקדמיים והכרעה בהם בישיבות מקדמיות בהיוועדות חזותית; לו"ז קצר להגשת תצהירים; ישיבות הוכחות רציפות, יום אחר יום; סיכומים ייטענו בעל פה, ופסק דין יינתן בתוך 30 יום מסיכומי הצדדים.
לצורך זה, יש להקים בבית המשפט מנגנון ניהולי שיקבע את תור התיקים ב"מסלול רגיל" על פי סדר הגשתם, תוך יצירת "מסלול דחוף", בו יינתן לגוף המנהל שיקול דעת ליתן קדימות במקרים מיוחדים לתיקים בעלי דחיפות מיוחדת בשל אינטרס ציבורי חשוב או בשל נזק בלתי הפיך לאחד הצדדים.
אין שום תיק שלא ניתן להכריע בו בתוך 6 חדשים; גם התיקים המורכבים ביותר יכולים להיות מוכרעים בזמן קצר בהרבה; שינוי זה, יגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, יביא לתוצאות צודקות ורלוונטיות, ייצור ודאות לצדדים, ימנע ניצול לרעה של הליכי משפט ויחסוך זמן שיפוטי רב".
עו״ד רונן עדיני, שותף מנהל, רונן עדיני ושות' דיבר על החשיבות של בקשות לגילוי מסמכים לפני תביעה נגזרת, "הפסיקה מעודדת הליכי גילוי שכאלו ודורשות מהמבקשים ראיות ולא להסתפק רק בכותרת בעיתונות. אבל למשקיעים מהציבור אין בדרך כלל נגישות למידע, והם ניזונים מדיווחי החברות לבורסה. כך שהדרישה לראיות היא מובנת אך בעייתית. בנוסף, החוק נותן עדיפות למי שהגיש תביעה ראשון מה שיוצר תמריץ להגשה מהירה ולפעמים חפוזה של תביעות ובקשות. וכך נוצר מעגל שוטה ובעייתי"
הפורום דן גם בדרכים חלופיות ליישוב סכסוכים וביחסים בין התובעים, המממנים ועורכי הדין.
עו"ד ששי מנחם, שותף וראש מחלקת הליטיגציה במשרד פירון, התייחס למימון תביעות משפטיות בידי צד שלישי. לדבריו, "מדובר בתחום מתפתח, שמעלה שאלות מורכבות, וביניהן שאלת ניגוד העניינים בין התובע, הגורם המממן ועורכי הדין המייצגים. לכאורה, לכולם אינטרס משותף, לזכות בתביעה, אך הדרך לשם לא תמיד מוסכמת. התובע עשוי למשל לבקש למצות את ההליך עד קבלת הפיצוי המרבי, או לפעול לקבלת סעד שאינו כספי, בעוד שהמממן בוחן את התביעה כהשקעה, דרך סיכויי ההצלחה, משך ההליך והתשואה הצפויה. בנוסף, עולה שאלה לגבי עורך דינו של התובע – מי הלקוח האמיתי של עורך הדין? נוצר מצב עדין שבו עורך הדין תלוי כלכלית בגורם שאינו הלקוח שלו, אך עדיין חב חובת נאמנות לתובע. מכאן עולה שאלה מרכזית: למי באמת נתון שיקול הדעת בניהול התביעה – לתובע, לעורך הדין או לגורם המממן? המתח מתחדד עוד כאשר המממן מבקש לא רק לממן את ההליך, אלא גם לקבל מידע שוטף או להשפיע על אסטרטגיית התביעה. כל אלה מחייבים חשיבה ופתרונות יצירתיים, שיאפשרו לשמור על האיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים המעורבים במימון התביעה".
עו"ד ומגשרת אורית אסנין, בעלים של אורית אסנין גישור וניהול קונפליקטים, דיברה על הצורך העסקי ביצירת עוגני ודאות בתקופה של חוסר יציבות, "בתקופה של אי-יציבות ותנודות גיאופוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות, יצירת עוגנים של ודאות היא צורך עסקי. לכן, כאשר מתעוררת מחלוקת, בחירת העיתוי וההליך המתאים לפתרונה היא החלטה משמעותית עבור מקבלי ההחלטות ויועציהם המשפטיים. הניסיון בגישור סכסוכים עסקיים מורכבים, בישראל ובזירה הבינלאומית, מלמד על חשיבותה של פנייה מוקדמת לגישור. זו מאפשרת לעצב פתרונות מעשיים המשלבים ניהול סיכונים משפטיים-עסקיים, ועשויה לצמצם את אי-הוודאות ואת מחיר התמשכות הסכסוך, וכך לפנות משאבים וקשב ניהולי לצמיחה ולהשאת ערך. כשגורמים רבים כל כך אינם בשליטתנו, חשוב למצות את האפשרות להשפיע על פתרון הסכסוך ועל המשך הדרך".
ומה עם הכלים הדיוניים בתביעות ייצוגיות ונגזרות? המשתתפים הציעו להגדיר מחדש את האיזון בין הגנה על התובעים לבין הגנה על החברות הנתבעות.
עו"ד גלעד כ"ץ, שותף במחלקת ליטיגציה בש. הורוביץ, אמר כי "הטענה שבקשת האישור היא ממילא הליך מקדמי אינה צריכה להעניק לה חסינות מפני סילוק על הסף. כפי שהבהירה השופטת יעקבי בעניין הלוי נ' טבע, כאשר טענת הסף ברורה, ניתנת להכרעה ללא בירור עובדתי ואפשר לבררה כבר בתחילת הדרך, יש הצדקה להכריע בה בנפרד. שם, הבקשה סולקה מחמת התיישנות. אין סיבה לחייב חברה ונושאי משרה לנהל הליך אישור יקר כאשר ניתן לקבוע מראש שאין מקום לבררו.
הצד השני של המטבע הוא בקשות שמוגשות מוקדם מדי. בעניין נטו מלינדה סילקה השופטת פלינר בקשת גילוי מסמכים לקראת תביעה נגזרת, משום שבנסיבות המקרה טרם התגבשה עילה ולא הונחה התשתית הראשונית הנדרשת. השופט צימרמן, בעניין ורידיס, אמנם לא סילק את הבקשה הראשונה בשל חוסר בשלות, אך מתח ביקורת נוקבת על המרוץ להגשת בקשות בעקבות פרסום על חקירה, והבהיר שאיכות ההליך אינה נמדדת במהירות הגשתו. המסר בעיניי פשוט: כותרת בעיתון אינה תחליף לעילת תביעה, והמקלדת המהירה ביותר אינה בהכרח משרתת את בעלי המניות.
כמובן, סילוק על הסף צריך להישאר חריג, ולא להפוך כל תיק להתדיינות כפולה. אבל כשהחסם ברור, בירור מוקדם שלו הוא הגנה על מוסד התביעה הנגזרת, לא פגיעה בו. תביעה נגזרת נועדה להשיא ערך לחברה, לא להפוך אותה למממנת של הליך שאין הצדקה לנהלו. בעיניי, בית המשפט צריך לתגמל חשיפה וביסוס של עילה, לא תפיסת מקום בתור".
עו"ד אריק ברנאייזן, שותף במחלקת הליטיגציה ובמחלקת התחרות ב-EBN – ארדינסט, בן נתן, טולידאנו, התייחס לנושא התביעות הייצוגיות בדיני התחרות, "בדיני התחרות אין בעיה של כמות ההליכים הייצוגיים, אלא של איכותם: יותר מדי בקשות רוכבות על כותרת בעיתון או על בדיקה של רשות התחרות, ומעט מדי הליכים חושפים הפרה אמיתית. המצב ישתפר אם בתי המשפט יתגמלו את מי שחושף בעיה תחרותית אמיתית, ויחייבו את מי שמגישים הליכים בלתי מבוססים בהוצאות הריאליות שהם גרמו".
ולבסוף, עומס בבתי המשפט והשלכותיו.
עו"ד עוז כהן קורן, שותף מייסד במשרד נגבי כהן ושות', התריע מפני העומס הקיים על מערכת המשפט, ומפני ההשלכות הנגזרות ממנו: "החרפת העומס על מערכת המשפט הפכה לבעיה כלכלית וציבורית. כשסכסוך מסחרי נמשך שנים, עסקים מקפיאים השקעות, נושאים בעלויות כבדות ולעיתים נאלצים להתפשר גם כשהצדק לצדם, רק כדי לסיים את ההליך. כך, ההתמשכות הופכת לכלי לחץ בידי הצד החזק. הגיע הזמן לשינוי מבני אמיתי, שכולל הגדלת מספר השופטים, קביעת לוחות זמנים מחייבים וצמצום דחיות מיותרות. מערכת משפט שלא מסוגלת להכריע בסכסוכים בזמן סביר פוגעת הן במתדיינים והן במשק כולו ובאמון הציבור".
עו"ד רז מנגל, מייסד ובעלים של רז מנגל ושות', הביע את פליאתו מכך שבתקופה האחרונה חלה ירידה דרמטית בנכונות של השופטים לחייב בעלי דין בהוצאות משפט בגין הליכי ביניים, מה שלדעתו לא רק שאינו צודק אלא גם פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.
