דעה
כוח לצרכן? זו הונאת קרעי להשתלטות על התקשורת
שר התקשורת למד היטב מהטעויות של חבריו לממשלה. בהצעת חוק שאורכה מעל 100 עמודים הטמין קרעי שורה של מנגנונים, שיהרסו את היכולת לקיים עיתונות עצמאית וחופשית בישראל. לציבור הוא מוכר אשליות, אולם בוועדה הוא אמר כי המטרה היא לחסל את "מונופול השמאל על התודעה"
שר התקשורת שלמה קרעי למד היטב מהטעויות של חבריו לממשלה. כשיריב לוין עמד מול אזרחי ישראל בארבעה בינואר 2023 והציג את ההפיכה המשטרית, הוא הקים את המחנה הליברלי הרדום על רגליו ונבלם על ידי מאות אלפים שעצרו את החקיקה בגופם.
קרעי כנראה הבטיח לעצמו – לי זה לא יקרה. הרפורמה שגיבש, ומשנה באופן מקיף את הרגולציה על שוק התקשורת המשודרת, עונה על צורך ממשי ודחוף בענף. כיום, האסדרה חלה אך ורק על פלטפורמות הכבלים והלוויין, ומנגד אין כל אסדרה על פלטפורמות אינטרנטיות (OTT) שתופסות נתח נרחב יותר ויותר מהשוק. בסדק הזה השתחל שר התקשורת כדי לנסות ולהעביר את ההפיכה שלו מתחת לרדאר.
בהצעת חוק שאורכה מעל 100 עמודים הטמין קרעי שורה של מנגנונים – כל אחד מהם הרסני בפני עצמו – ויחד הם בעלי אפקט מצטבר וקטלני על היכולת לקיים עיתונות עצמאית וחופשית בישראל: מהסרת המגבלות על בעלויות צולבות שתגביר את הריכוזיות הגבוהה ממילא; דרך ביטול ההפרדה המבנית - המנגנון היחיד המעגן את עצמאות מערכות החדשות מול בעלי הערוץ; הקמת רגולטור פוליטי שיפקח על ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו, פלטפורמות שידור ואתרי אינטרנט כשבידיו סמכויות דרקוניות; ועד להצפה של השוק בערוצים קיקיוניים שלא מחויבים לאתיקה עיתונאית ושידוריהם יופצו מטעם המדינה.
כשקרעי מניח את כל אלו על שולחן הכנסת, הוא משמש רק כזרוע אחת של הממשלה, שביד השנייה מניפה חרבות נוספות מעל צווארה של התקשורת החופשית – מההחלטה על סגירת גל"צ והחרם הפרסומי על עיתון הארץ, ועד הצעות חוק פרטיות שבראשן סגירת מחלקת החדשות של תאגיד השידור הציבורי.
במסגרת הפקת הלקחים של קרעי מכישלון ההפיכה המשטרית בראשית כהונת הממשלה, הוא מוכר לציבור רפורמה שבה "הכוח עובר לצרכן", החסמים יופחתו, התחרות תפרח והמחירים יצנחו. אלא שדווקא בוועדה המיוחדת שדנה בחוק, והוקמה כדי לעקוף את ועדת הכלכלה תוך דריסה של הממשלה את הרשות המחוקקת ובניגוד לעמדת היועצת המשפטית לכנסת, יוצא לאור המניע האמיתי מאחורי הרפורמה.
כבר ביום השני לדיוני הוועדה פצחה יושבת הראש דיסטל אטבריאן בספירת שמאלנים באולפני הטלוויזיה וסימונם, תוך שהתבססה על צייצן שהעידה כי "אין לה מושג מי הוא" ומסווג את מגיש אולפן שישי דני קושמרו כ"שמאל" ואת כתבת חדשות 13 מוריה אסרף כ"לא מובהק". לאחר מכן קשרה בין מספר העיתונאים המחזיקים בעמדות שמאל בגוף תקשורת מסוים לבין מידת מהימנותו.
השר קרעי עצמו אישר בוועדה כי החוק נועד לפרק את "מונופול השמאל על התודעה", כשעומת עם דברים שאמר בסרטון ברשתות החברתיות.
דיסטל אף הודתה כי החוק בגרסתו הנוכחית לא מספק שום פתרון לבעיית מהימנות החדשות, אך מיהרה להוסיף כי בכל העולם יצרני תוכן חדשותי-אקטואלי מפיצים תיאוריות קונספירציה ואין כל דרך למנוע זאת.
אם לא די בכך, בוועדה שוררת אווירה מתמדת של הטלת אימה על אנשי המקצוע, המתוחזקת בעקביות על ידי יושבת הראש שמאשימה אותם בשמאלנות בכל פעם בה הם מבטאים עמדה שלא תואמת את המצופה מהם.
כשהמשנה ליועמ"שית מצביעה על כך שהחוק יחליש את התקשורת ויפגע בחופש הביטוי, חוות דעתה מתויגת כ"פוליטית". כשראש רשות האסדרה חושף כי התגלו פגמים מהותיים בהצעה, הוא מואשם בחוסר תום לב ובפעולה משיקולים זרים. היועצת המשפטית של הרשות, אם תהיתם, היא כנראה "לא חלק מהציבור שסובל מהדרה בתקשורת" ולא אכפת לה מהכאב של אותו ציבור – אחרת איך ייתכן שהיא מעבירה ביקורת מקצועית על הצעת החוק?
אחרי שנתיים של מלחמה אכזרית ושלוש שנים תחת ממשלה דורסנית וחסרת עכבות, הציבור הישראלי אמנם מותש אך גם למוד ניסיון. למדנו היטב לזהות מתי מנסים לשלול מאיתנו זכויות בסיסיות בכסות כזו או אחרת. הפעם זכות הציבור לדעת נמצאת על המוקד.
זוהי לא רק מלחמה עבור העיתונות, שיש סיבות לא מבוטלות לחוסר האמון בה, מעבר להסתה הפרועה של הממשלה והעומד בראשה. זוהי מלחמה למען החירות של כל אחד ואחת מאיתנו לצרוך מידע אמין ומהימן שלא חשוף למערך לחצים מטעם השלטון. גם במאבק הזה אין לנו ברירה אלא לנצח.
עמית קלדרון הוא רכז מחקר ומדיניות בארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל
