מנכ"ל האוצר לשעבר מבקש לקצר את הצינון: "הייתי בתפקיד מעט זמן, ההשפעה שלי הייתה מוגבלת"
אילן רום, שמונה לתפקיד מנהל רשות העתיקות, פנה לבית המשפט בבקשה לאפשר לו להתחיל בתפקיד כבר באוגוסט. בבקשה טען כי פרש ממשרד האוצר עוד לפני שידע על המינוי, כי לא היה קשר מוקדם בין התפקידים וכי סמכויותיו כמנכ"ל האוצר היו מוגבלות בתקופת כהונתו הקצרה
לפני שבוע החליט שר המורשת שמואל אליהו למנות את אילן רום, שהיה מנכ"ל האוצר עד לפני שלושה חודשים, לתפקיד מנהל רשות העתיקות. מינויו של רום מגיע אחרי שאליהו ניסה למנות את אסתר שרייבר לתפקיד, אך מינויה נפסל מכיוון שהתברר שהיא אינה עומדת בתנאי הסף לתפקיד. רום, שהיה בכיר במוסד, ומחזיק בהשכלה ארכיאולוגית, נחשב למועמד מתאים יותר לתפקיד. אלא שמכיוון שרום נמצא בתקופת צינון מתפקידו הציבורי, והוא מעוניין להיכנס לתפקידו כבר בתחילת אוגוסט, הוא נאלץ להגיש בקשה לקיצור הצינון שלו. הבקשה מוגשת לבית המשפט המחוזי בירושלים, והיא מפורטת, ואולי מספקת תמונה מלאה יותר על פרישתו של רום.
רום מספר כי הוא למעשה החליט לסיים את תפקידו כבר בינואר 2026, כלומר, שמונה חודשים בלבד אחרי שנכנס לתפקיד. משעה זו, רום ככל הנראה התחיל להתעניין בתפקיד הבא שלו, ואז כשהוא ראה שמחפשים מנכ"ל לתפקיד רשות העתיקות, הוא שלח מייל ליועמ"ש המשרד עו"ד דודי קופל ולשר האוצר, ואמר כי הוא מתכוון להתמודד על התפקיד. ולכן הוא מבקש לנהוג בצינון פנימי מול רשות העתיקות ומשרד המורשת. השניים אישרו את הצינון הזה. ולמעשה, כבר ב-11 במרץ הוא נקט צינון פנימי. ב-31 במרץ פרישתו נכנסה לתוקף, ב-12 במאי הכריז אליהו על מינויה של שרייבר לתפקיד. וכאמור, ב-6 ביולי נסוג אליהו מכוונתו למנות את שרייבר לתפקיד.
ייתכן שרום היה מתקשה לשכנע את הוועדה שלא נתפר כאן 'דיל' של 'רשות העתיקות אחרי האוצר', אבל באופן אירוני מה שפועל לטובתו זו העובדה שאליהו לא מינה אותו, וניסה להילחם על מינוי אחר. ורום אכן משתמש בטיעון זה, שקשה להתווכח איתו. כך כותב רום במכתבו לוועדה: "העובדה, כי ועדת האיתור והשר בחרו במועמדת אחרת ולא בי, מעידה כי לא היה כל קשר בין נסיבות סיום עבודתי לבין התפקיד, והמועמדות שלי איננה תוצאה של הבטחה מוקדמת או של מהלך שנועד להקנות לי יתרון פסול".
החלק השני של מכתבו של רום מעניין, וניתן להגדירו ככזה שעסוק ב'הקטנת תפקידו כמנכ"ל האוצר'. ראשית, הוא מציין את העובדה הנכונה שתפקידו היה קצר במיוחד. רום מסכם את תקופתו באוצר ככזו "שהיקף הטיפול שלי בגורמים ובעניינים שלמשרד האוצר יש השפעה לגביהם היה מוגבל ומצומצם בזמן". רום מנצל את המכתב להזכיר כי "במבנה הייחודי של משרד האוצר, השפעת מנכ"ל המשרד מצומצמת יותר לגבי עניינים המצויים תחת אחריות של מנהלי האגפים האחרים". רום מגדיר את הקשר בין מנכ"ל האוצר לעובדי האוצר כ"מרוחק ומנותק מיתר משרדי הממשלה", והוא מסביר כי היתה פנייה אחת של מנכ"ל רשות העתיקות אליו במהלך כהונתו כמנכ"ל אוצר והוא הפנה אותו אל הרכזת הרלוונטית באגף תקציבים, וכי הממונה על התקציבים הוא עצמאי ולא כפוף אליו. עם זאת, רום מזכיר כי בחוק קידום תשתיות לאומיות יש סמכות מסוימת למנכ"ל האוצר (להאריך חפירה או להשאיר עתיקה) אבל הוא רואה סמכות זו כמצומצמת.
מעבר לכך, רום מדגיש כי הוא לא מבקש לעבור לחברה עסקית, אלא לגוף סטטוטורי שפועל לתכליות ציבוריות, וגם שתהליך המינוי הוא ציבורי. רום מדגיש כי הוא לא מבקש לטעון ש"רשות העתיקות היא המדינה, אולם ברור כי לעניין החוק ותכליותיו היא קרובה מאוד במאפייניה לצד המדינתי של המטוטלת". בסיום מכתבו מביא רום שלושה מקרים דומים - אוהד מראני שהיה מנכ"ל האוצר ליותר משנתיים ומונה להיות יו"ר דירקטוריון בז"ן באמצעות קיצור צינון; מנכ"ל משרד השיכון בנימין דרייפוס שמונה חודשיים אחרי הפרישה לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס, ושמואל אבוהב, שהיה מנכ"ל משרד חינוך, ומונה ארבעה חודשים אחרי פרישתו לתפקיד יו"ר רשת מנהיגות אזרחית.
