מהישרדות לאסטרטגיה: מה ישראל צריכה ללמוד מאירופה בנושא חוסן וטכנולוגיות אנרגיה
טכנולוגיות אקלים נתפסות עדין בארץ כתחום נישתי ו״ירוק״, במקום כליבת החדשנות של כלכלה עמידה לעידן החדש, וזו טעות אסטרטגית.
במשך עשורים, ישראל הייתה מקרה בוחן עולמי לחדשנות שנולדה מתוך צורך. מוקפת באיומים ודלת משאבים, המדינה טיפחה מערכות חדשניות להגנה מטילים, הפכה מדבריות למוקדים חקלאיים, ופיתחה מגזר טכנולוגי משגשג כנגד כל הסיכויים. הדו"ח האחרון של רשות החדשנות ופלנטק מלמד, לצערנו, שטכנולוגיות אנרגיה ואקלים כבר אינן חלק מהותי מחדשנות הישראלית.
בעידן הדה-גלובליזציה, שבו חוסן הוא המטבע החדש, ישראל לא יכולה להסתמך רק על תוכנה. עליה להתקדם, בעיקר כעת, כאשר ההזדמנות גדולה כל כך. ההון העולמי משנה כיוון. בזמן שארצות הברית מתכנסת פנימה ושרשראות האספקה הגלובליות מתפרקות, אירופה בעליה, ולא במקרה; היא נערכה לכך שנים רבות, וישראל יכולה וצריכה ללמוד ממנה.
עידן הדה-גלובליזציה דורש יותר מ-Defense Tech
הכלכלה העולמית אשר שאפה בעבר ליעילות וסחר חופשי, חווה בשנים האחרונות שינוי רחב היקף, ועוברת אופטימיזציה ל״חוסן״. הקורונה, מלחמת אוקראינה ומשבר האנרגיה הוכיחו: אף מדינה לא יכולה להרשות לעצמה תלות מוחלטת באחרים בתחומים קריטיים. ישראל אמנם מצטיינת בסייבר, ומצמיחה טכנולוגיות ביטחון מרשימות, אך חוסן בימינו הוא יותר מזה, וכולל גם ביטחון אנרגטי, תשתיות קריטיות, ומים.
כאן טמונה ההזדמנות. טכנולוגיות אקלים אינה רק עניין סביבתי, אלא עמוד תווך אסטרטגי. החל מאגירה והובלה חכמה של אנרגיה, ועד מחזור של מינרלים או הפקתם במעבדה, טכנולוגיות חדשניות אלו הן מנועי הצמיחה התעשייתית של העידן הבא. אירופה כבר מבינה זאת ופועלת בהתאם.
אירופה כמודל לעמידות אסטרטגית
בעשור האחרון, אירופה חוותה משברים רבים. ממדיניות ממשל טראמפ שהגבילה שיתופי פעולה, הקורונה שהשביתה את הסחר ועד המלחמה שהפכה את האנרגיה לנשק פוליטי. אלו לא היו רק זעזועים חולפים, אלא שיעורים בכיוון אליו הולך העולם במאה ה-21. אירופה משקיעה כיום מאות מיליארדים בהגנה, אך גם באנרגיה ובתיעוש מחדש. גרמניה, צרפת והאיחוד האירופי כולו משיקים תמריצים לטכנולוגיות יעילות וירוקות, מחזירים ייצור אסטרטגי לגבולות האיחוד, ובונים בריתות אזוריות לחיזוק שרשראות האספקה.
וזה עובד. ההון הגלובלי, שמחפש יציבות, זורם אל פרויקטים באירופה בתחומי האנרגיה, האקלים והתעשייה. אירופה לא מחפשת כותרות, אלא בונה נכסים, ובטכנולוגיות אקלים זה בולט במיוחד. לפי הדוח האחרון של net zero insight, עוד לפני זעזועי המכסים, אירופה עברה את ארה״ב בכמות חברות הטכנולוגיה בתחומי אנרגיה, תעשיה ואקלים: 33,214 מול 22,197 בלבד בארה״ב.
בשנת 2024 אירופה הובילה במימון טכנולוגיות אקלים עם 38.88 מיליארד דולר, מול 33.5 מיליארד בארה״ב בלבד. מרבית מהשקעות אלו נעשו באמצעות חוב ומימון לא מדלל, אשר מושך חברות לאירופה, ועל רקע השינויים של ממשל טראמפ, מגמה זו עתידה רק לצמוח. זהו כמובן גם כר פורה לכניסה של כסף תאגידי, המחפש להשקיע בחדשנות תעשייתית המאפשרת יתרון יחסי עסקי, גידור מול שינוי בשרשרת האספקה וגם עמידה מול רגולציות ה-Net Zero.
לישראל יש את היכולת להוביל, אבל נדרש לפעול מהר יותר
לישראל יש את כל הרכיבים להצליח בתחומי האקלים: כישרון בתחומי תוכנה, חומרה, ובינה מלאכותית; מוסדות אקדמיים מובילים כמו הטכניון ומכון ויצמן שמפתחים טכנולוגיות פורצות דרך; חברות גלובליות כמו אנלייט ואורמת, שמביאות ידע וגישה לשוק; יכולות טכנולוגיות שמגיעות מצה״ל; ובעיקר, יזמים מעולים ומנוסים.
כפי שנכתב בדוח, האקוסיסטם הישראלי מונה כמה מאות חברות בתחום, מספר קטן של קרנות ייעודיות, ומענקים של רשות החדשנות וגופים אירופים. למרות הגידול בהתעניינות בהשקעות אקלים, המדיניות וההשקעה בתחום עדיין מפגרות מאחור. טכנולוגיות אקלים נתפסות כתחום נישתי ו״ירוק״, במקום כליבת החדשנות של כלכלה עמידה לעידן החדש, וזו טעות אסטרטגית.
ההזדמנות האסטרטגית: להפוך חוסן אנרגטי מבוסס טכנולוגיה למדיניות לאומית
אם ישראל רוצה לשמור על היתרון הטכנולוגי שלה, עליה להתייחס לעמידות אקלימית כמו שהתייחסה לסייבר: כצורך לאומי. זה דורש תיעדוף לעצמאות אנרגטית, השקעה ברשת חכמה, קידום פתרונות אגירה, והכנסת טכנולוגיות למזעור צריכת אנרגיה תעשייתית והתראה מפני אירועי קצה אקלימים שיש ביכולתם לסכן את החוסן. השריפות ביום העצמאות ושיתוק רשת החשמל בספרד ופורטוגל בשבוע החולף הן רק דוגמה.
עמידות כזו דורשת שיתופי פעולה נרחבים בבניית שרשראות ייצור חדשות, אך גם דורשת תמיכה בסטארטאפים טכנולוגיים, ולא רק במענקים, אלא גם בהורדות רגולציה, יצירת מתחמים ארגז-חול לפיילוטים, ורכישות ממשלתיות. אירופה עשתה זאת מתוך משבר. לישראל יש יכולת לעשות זאת בצורה יזומה.
להוביל, לא לצפות מהצד
העולם נכנס לעידן חדש של תחרות אסטרטגית. מדינות שיבנו כלכלה עמידה, עצמאית ויעילה אנרגטית ישלטו בצמיחה של המאה ה-21.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור. אותה רוח יזמית שהביאה לעולם את כיפת ברזל והטפטפות חייבת עכשיו לעבור לרשתות חכמות, אגירה, ייצור יעיל של חומרי גלם, ולתעשיה נקיה.
טכנולוגיות אקלים הן לא רק מדיניות נכונה, הן אסטרטגיה נכונה. אם אירופה הצליחה להפוך משבר להזדמנות, ישראל יכולה גם. עכשיו הזמן.
גיא צ'רני הוא שותף מייסד ב-Climate First
