האוצר מכביד על האופציות – ועובדי ההייטק ישלמו
השבוע דווח כי צוות של משרד האוצר ורשות המסים מגבש תיקון שיחייב את עובדי ההייטק לממש את האופציות שלהם למניות, מיד בתום תקופת ההבשלה, שבדרך כלל נמשכת כארבע שנים, אחרת ישלמו מס גבוה יותר על הרווח שנוצר להם. אופציות שניתנו לעובדים מאפשרות לעובד לרכוש מניות של החברה במחיר מסוים (מחיר המימוש). אך מהיכן יגיע מימון למימוש, שעשוי להגיע למאות אלפים ואף יותר?
האוצר מבקש שהעובד ישלם לחברה את תוספת המימוש וימיר את האופציות למניות, מיד בכל שלב של הבשלת האופציות שלו, אחרת ישלם מס גבוה יותר במכירת המניות. המדינה לא משנה את מועד המס החל על העובדים, הוא עדיין יהיה במכירת המניות אליהן הומרו האופציות (כל עוד חל מנגנון הנאמן לפי סעיף 102), אבל היא משנה את גובה המס.
לכאורה אין כאן אירוע מס חדש. בפועל יש כאן דרישה חדשה לשלם מוקדם מהדרוש, או מס גבוה יותר. ההוראה הזו, אם תאומץ, יוצרת אפליה לא הוגנת בין עובדי החברות השונות. עובדים בחברה ציבורית יכולים באופן תיאורטי לשלם את מחיר המימוש מתוך מכירת המניה באותו רגע, משום שהיא נסחרת, למרות שלו היו מחכים אולי היה מחיר המניה גבוה יותר, ואז גם מס הכנסה היה מקבל תשלום גבוה יותר. אך מה עם עובדי רוב הסטארט-אפים, הפרטיים?
אם עד היום עובד של חברה פרטית יכול היה להמתין לעסקה, אקזיט או הנפקה, ולשלם את מחיר המימוש באותו רגע מתוך התמורה, הרי שהרפורמה מקדימה את התשלום לשלבי ההבשלה, לפעמים שנים לפני העסקה (אם בכלל תהיה). עובד עם 20,000 אופציות במחיר מימוש של 5 דולר יצטרך להוציא 100,000 דולר מכיסו, על מניות שאי אפשר למכור כעת ואין לדעת מתי יוכל למכור אותן, אם בכלל. מי שאין לו את הסכום לא יממש, וישלם יותר מס בעתיד. עבור רוב עובדי ההייטק בחברות הפרטיות, זו העלאת מס.
מימון לשם מימוש האופציות קשה להשיג:
• המניות של העובדים לא יכולות לשמש בטוחה.
• מימון מהמעביד עלול להיות ממוסה כהכנסת עבודה.
• מימוש נטו הוא פתרון חלקי. במנגנון זה העובד מקבל רק מניות בשווי הרווח, אבל מימוש נטו הוא בעצמו אירוע מס: העובד מוסר לחברה חלק מהמניות כתשלום על תוספת המימוש, וזו נחשבת כמכירה. כדי לנטרל את זה נדרשת החלטת מיסוי פרטנית.
הרפורמה מעבירה לעובד סיכון חדש: אם החברה תיכשל, תוספת המימוש ששולמה לא תחזור. עובד עם הון פנוי שמעוניין "להמר", יממש וישמור על 25%. עובד בלי הון פנוי ישלם בעתיד 30%.
מהלך כזה חייב להתקבל לצד תיקונים בחקיקה:
1. מימוש נטו כזכות בסעיף 102, ללא צורך בהחלטת מיסוי פרטנית לכל חברה.
2. היתר לשעבד מניות 102 אצל הנאמן לטובת מלווה. המניות נשארות אצל הנאמן, והמס מנוכה ממילא במכירה. היתר זה יאפשר לחברות צד ג' לממן את מחיר המימוש תמורת חלוקת ה- upside, מה שנעשה כבר כיום על ידי חברות שונות אך ללא הביטחון הנדרש.
3. עמדה ברורה של הרשות לפיה הלוואת מימוש מהחברה לא תסווג כהכנסת עבודה.
סעיף 102 במתכונתו הנוכחית, מאז הרפורמה של 2003, אפשר לחברות צעירות לגייס ולשמר עובדים בלי מזומן, והוא חלק מהסיפור של צמיחת ההייטק הישראלי זה כ-20 שנה. כדאי לחשוב פעמיים לפני שמכבידים על כלי שעובד, בשביל תוספת גבייה של כ-2 מיליארד שקל בשנה, שלא בטוח תהיה גבוהה יותר מהמס שהיה מתקבל לו היתה המדינה מחכה למיסוי באקזיט.
עומר יניב הוא מנכ"ל פסגות אקוויטי, ועו"ד אייל בר-צבי הוא שותף במשרד הרצוג, פוקס, נאמן
