הסכמים ללא גג
לאחרונה דנים במשרדי האוצר והשיכון בהקמת יחידות רישוי מיוחדות שתפקידן יהיה לעקוף את הפקק שנוצר בעיריות וברשויות המקומיות בקידום היתרים להסכמי הגג.
ואכן עד כה, במהלך 12 השנים שחלפו מאז החלו להיחתם הסכמי הגג בשנת 2013, עד כה עם 42 עיריות ורשויות מקומיות, קודמו היתרים רק לכ-218 יחידות דיור, זאת מתוך כ-518 שהיו אמורות כבר להיות בשיווק, כלומר כ-42 אחוזים בלבד.
לכך, כמובן, יש השפעה קריטית על המחסור בהיצע הדיור, כשמידי שנה הולך וגדל הפער בין כמות יחידות הדיור שאמורה להיות משווקות, לבין הכמות בפועל.
לפרוטוקול, הרעיון של הסכמי הגג היה מעולה לכשעצמו. על פי המודל, הממשלה אמורה לממן לעיריות את כל התשתיות במתחמים גדולים חדשים שייבנו, וכל היתר ימומן באמצעות הקבלנים שייבנו את אותם מתחמים.
אולם, וזה אולם גדול, במהלך אותן 12 שנים, רוב רובן של העיריות גילו חוסר יכולת להתמודד עם האתגר, בין אם בגלל מחסור קריטי בפקידים שיטפלו בנושא ובין בגלל ביורוקרטיה סיזיפית ומיותרת לחלוטין.
השלטון המרכזי ניסה פעם אחר פעם לייצר מסלול שיעקוף את אותה ביורוקרטיה מקומית, אולם ניסיונות אלה לא הצליחו, בראש וראשונה בגלל התנגדות ראשי הערים שראו בכך התערבות בוטה בסמכויות שלהם.
דוגמא מובהקת לכך הייתה לפני מספר שנים כשהוענק היתר מיוחד לאדריכלים מורשים להעניק היתרים ללא הגבלה לבניינים נמוכים בני שתי קומות וכן לבניינים בגובה של עד 12 קומות באמצעות גורמים מלווים ברשות המקומית.
מודל זה לא הצליח כמעט כלל, שוב בגלל התנגדות חוזרת ונשנית של ראשי הערים וכן של וועדות התכנון המקומיות שראו בכך התערבות בוטה בסמכויות שלהן.
הרעיון הנוכחי של משרדי האוצר להקים ועדות רישוי, שאנשי האוצר יהיו אחראים לתפקודם, הינו נכון ביותר. אין ספק שהמחסור הקריטי במתן היתרים היה גורם מכריע במהלך העשור האחרון לא רק במחסור בהיצע דיור, אלא גם בעובדה שנוצרו ביקושים כבושים בשוק שתדלקו כהנה וכהנה את מרות מחירי הדיור.
אולם, וזה אולם גדול, המבחן כעת יהיה כמובן ביכולת של אותם ועדות רישוי להתמודד מול הפקידות המקומיות שתנסה מן הסתם ככל יכולתה להכשיל את הרעיון המבורך, ולשים את האגו בראש סדר העדיפויות, זאת במקום טובת הזוגות הצעירים ומשפרי הדיור.
ונשאלת השאלה, לסיום, האם אותם פקידים ברשויות המקומיות, אינם מבינים שבכך הם מייקרים את מחירי הדיור לצאצאיהם ולכל המקורבים להם? הכדור, כמובן, מונח לפתחם!
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו" ונשיא כבוד לשכת הקבלנים
