סגור
ראש הממשלה בנימין נתניהו 7.12.25
בנימין נתניהו (צילום: אלכס קולומויסקי)
פרשנות

מחיקת הפרת אמונים - הסרת מכשול בפני עיוורים או מושחתים?

המהלך שמקדמת הקואליציה לביטול עבירת מרמה והפרת אמונים עלול להלבין שחיתות שלטונית. ביטול העבירה עשוי לסייע לנתניהו לחמוק ממאסר בתיקי האלפים, ישדר לבית המשפט שהנורמות השתנו וישאיר את הציבור חשוף מול נבחרי ציבור שאיבדו את הבושה

עבירת הפרת אמונים היא עבירה שנויה במחלוקת בגלל עמימותה, בגלל האפשרות ללכוד ברשתה התנהגויות שלא הוגדרו מראש ובדיעבד יהפכו בחסותה לפליליות. זו עבירת הסל ללכידת המושחתים. ההוכחה הטובה ביותר לבעייתיות הסעיף היא עמדתו המקצועית של פרופ' מרדכי קרמניצר. מצד אחד, הוא נחשב לאחד מגדולי הלוחמים בשחיתות, ומצד שני, הוא מתנגד חריף ל"מרמה והפרת האמונים".
"העיקרון החשוב בדיני העונשין, במשפט הפלילי המהותי, הוא עקרון החוקיות שלפיו אין עונשין לפני שמזהירים תחילה. בעבירת סל כמו עבירת הפרת האמונים, אנחנו לא יודעים מה כלול בה. לכן, על פניו, אין לה מקום בספר החוקים לאור אותו עקרון חוקיות", אמר קרמניצר בפאנל שעסק בעבירה, וכותרתו קולעת: "הפרת אמונים - מכשול בפני העיוורים?”.
המחוקקים שלנו מחפשים כל דרך להימלט מחקירות שחיתות. כך הם מתנגדים להפעלת הרוגלות במלחמה נגד שחיתות פלילית וכך ביטלו את עילת הסבירות (שבג"ץ החזיר לחיים), כלי חשוב במלחמה נגד שחיתות שלטונית. המציאות הישראלית הוכיחה יותר מפעם אחת את נחיצותו של סעיף הפרת האמונים. לא מכשול בפני עיוורים אלא מכשול בפני מושחתים. תחת סעיף "הפרת האמונים" הופללו התנהגויות שאינן מוגדרות במפורש בספר החוקים הפלילי, אבל אין מחלוקת שהן נגועות בשחיתות. למשל, פעולה בניגוד עניינים, למשל, מינוי מקורבים ועוד פעולות שעיקרן ניצול לרעה של התפקיד השלטוני. בפסק הדין בעניינו של שמעון שבס נעשה איזון בין נחיצותה של העבירה לבין בעיית החוקיות שבה. איזון שלפיו ההתנהגות הפסולה תהפוך לעבירה פלילית רק אם מדובר בחומרה מהותית מהסוג ש"דוקר את העין ומקומם את הלב" אם נשתמש בהקבלה מתחום אחר שמתארת אי־חוקיות קיצונית. כלומר, ההתנהגות המושחתת צריכה להיות מובהקת וכך גם המודעות של עובד הציבור לפסלות מעשיו, כדי שיועמד לדין פלילי בסעיף המרמה והפרת אמונים.
כרגיל אצל יזמי ההפיכה המשטרית, אין לחשוד בתום הלב של יוזמי מחיקת העבירה. והם חשודים פעמיים: בפעם הראשונה, בהושטת יד וחילוץ לעמיתיהם ועמיתותיהם שנתפסו בהסרחות שלטוניות. ממאי גולן ומירי רגב ועד צחי ברוורמן ויונתן אוריך. ובפעם השנייה, איך לא, בנימין נתניהו שנאשם בשלושה סעיפי הפרת אמונים – בתיקי 1000, 2000 ו־4000. הפרת האמונים התייחסה לקבלת המתנות ממילצ'ן ולחברות עם שאול אלוביץ' – אלו שני מופעים קלאסיים של העבירה. בתיק 1000 קיבל נתניהו "הנחה" מאישום אפשרי בשוחד לטובת סעיף הסל של מרמה והפרת אמונים. השינמוך הזה אמור להקל את מלאכתה של התביעה – לפטור אותה מקשיי הוכחת השוחד ולהסתפק בהפרת האמונים הקלה יותר להוכחה בדמות קבלת המתנות החזירית.
האם נתניהו ירוויח מכך שהעבירה תימחק מספר החוקים? סעיף 4 לחוק העונשין קובע: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו" כלומר, משפטו של נתניהו בכל הקשור לעבירות הפרת האמונים ייפסק.
אגב סעיפי סל, הם חיוניים לחברה שמבקשת להילחם ברצינות בשחיתות. הם קיימים בדיני המס וכמובן בדין הצבאי שמאפשר העמדה לדין על התנהגות שאינה הולמת. אלא שחשוב להבחין בין דין אתי, מינהלי ומשמעתי לבין דין פלילי. לגיטימי להשביח את התרבות הארגונית באמצעות סנקציות שונות, אבל צריך להיזהר מהפעלת הגרזן הפלילי שבמובנים רבים "מחסל" בני אדם כבר בהגשת כתב האישום. לכן עדיף להיזקק לעבירות מוגדרות כמו שוחד, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, סחר במידע פנים, זיוף, עבירות ההונאה השונות על פני "מרמה והפרת אמונים". אבל, בהינתן התרבות השלטונית המושחתת והקלוקלת שפשתה אצלנו, מוקדם עדיין לוותר על הכלי הזה.