משמורת ילדים וזמני שהות – הסכנות בשימוש בילדים כקלף מיקוח במאבקי גירושין
משרד עו"ד יעל גיל פועל למניעת השימוש בילדים במאבקי גירושין תוך דגש על משמורת זמני שהות וטובת הילד
לאחר עשר שנות נישואין, האהבה שלהם נגמרה. היא בגדה בו. הוא עבד ימים ארוכים כדי לפרנס את המשפחה. שכן, למרות שהיא היתה רואת חשבון מצליחה, היא החליטה להישאר בבית ולא לעבוד. ואז היא החליטה לעשות מעשה. היא לקחה את שתי הבנות ועזבה את הבית לטובת מגורים עם המאהב. מרגע העזיבה, היא מנעה כל קשר בין האב לבין הבנות.
סוגיות גירושין רבות הופכות לזירת מאבק טעונה ולעיתים פוגענית.
עסקינן בהליך שמטרתו לסיים פרק חיים ולהתחיל פרק חדש בצורה מכבדת. אלא שעבור חלק מבני הזוג מדובר בהזדמנות לנקום בבני זוגם, להכתיב תנאי גירושין מקפחים, הן לעניין דמי המזונות והן לעניין חלוקת הרכוש. למרבה הצער, הילדים – הצד חסר הישע באירוע הגירושין, מוצאים את עצמם פעמים רבות בתפקיד שלא יועד להם: אמצעי מיקוח.
חוק מיושן משנת 1962, שאין לו כל רלבנטיות לאופי החיים דהיום, שולט עדין במדינת ישראל. על פיו, בהעדר הסכמה, ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורת האם, אלא אם אין נסיבות מיוחדות. נעשו ניסיונות רבים לשנות את החוק, ללא הועיל. לא עזרו חוות דעת מלומדות של פסיכולוגים התפתחותיים ומסקנות ועדת שניט. כל ניסיון לסייע למדינת ישראל לצאת מ"תקופת האבן" בה נכתבה "חזקת הגיל הרך", נכשל. בתי המשפט, מהווים קרן אור בחשכת החוק ופוסקים כבר שנים, בניגוד לחוק עבש זה.
יחד עם זאת, מי שמנסה לסחוט את בעלה ולהוציא ממנו רכוש שלא מגיע לה ומזונות גבוהים, עלולה לעזוב עם הילדים בלי הודעה מוקדמת, לעבור מהצפון לדרום ולמנוע קשר בין האב לבין הילדים. בתי משפט מסוימים יקבעו כי עליה להשיב את הילדים לביתם, כי ילדים הם לא רכוש שניתן לטלטלו ואחרים יקראו סיפורים קשים אודות אב אלים ושלילי (תיאורים שקריים לעיתים) ועל סמך אפס ראיות, יפסקו זמני שהות של כמה שעות בשבוע בין האב לבין הילדים. עד שהאב יעבור את מסוכת תסקיר הסעד, יחלפו חודשים רבים ובינתיים, הוא יהיה כמעט מנותק קשר מילדיו האהובים.
אב שהחליט כאקט של נקמה לנכר את הילדים מאשתו, לקח אותם, עבר לעיר אחרת והסית אותם נגדה עד לרמה, שהם לא היו מוכנים לראות אותה יותר.
סיפורים אלו ורבים אחרים, מבוססים על מקרים אמיתיים שהגיעו למשרדנו וטופלו בהצלחה.
כך היה למשל בתלה"מ 11324-01-22, בו ייצגנו אב שאשתו ניסתה להעליל עליו בשקריות, כי הוא אב מכה. הצלחנו להוכיח, כי האישה שיקרה על מנת לקבל דמי מזונות גבוהים ולגזול את דירת הצדדים במלואה. בית המשפט קבע זמני שהות שווים ואחריות הורית שווה ומשותפת על ילד בן 7 וילד בן ארבע וחצי שנים. בתלה"מ 27595-04-18, ייצגנו אב שקיים משמורת משותפת עם אשתו דאז. האב היה המטפל העיקרי בילדים, אותם הוא אוהב אהבת נפש, אלא שהאם ניסתה לפגוע באב באמצעות פגיעה חמורה בילדים. הגשנו תביעה להעביר את המשמורת אל האב וביהמ"ש קיבל את תביעתנו והורה על העברת המשמורת לאב. בתמש 60163-07-13, הצלחנו למנוע מעבר מקום מגורים של האם עם הילד הפעוט מירושלים לצפון. שכן מעבר למקום מרוחק כפי שנתבקש בבקשת האם, היה מונע את שימור הקשר בין האב לבן ובכך היתה נפגעת טובת הילד. בתמ"ש 28951/09, אשר פסק הדין בעניינו ניתן בתחילת שנת 2010 ובטרם ניתנו פס"ד למשמורת משותפת לילדים בני פחות מגיל שש שנים שלא בהסכמה, עו"ד גיל השיגה פס"ד תקדימי, בו נקבע כי הורים יקיימו משמורת משותפת על תאומים בני שנתיים ותשעה חודשים ובכך נפתח הפתח לפסיקות נוספות בנושא.
באחד מן המקרים, ייצגנו אישה, שבנה הוסת קשות נגדה ע"י אביו, במשך כשנתיים. האב הפעיל על הילד לחצים קשים ביותר והמצב הגיע לכך שהאב סירב להשיב את הילד לביתו – בית האם. הילד עבר הסתה כה קשה, שהוא לא היה מסוגל לתפקד בביה"ס וחלה. נתנה חוו"ד של מומחית, כי הניכור הושלם. לא הסכמנו לוותר, מונתה אפוטרופסית לדין, אשר הסכימה עם כל טיעונינו ולאחר מלחמה עיקשת, הילד הושב בהחלטת ביהמ"ש לחיק אימו והניכור נמנע. הקשר חזר למסלולו, לא מתוך כפייה, אלא באמצעות בניית אמון הדרגתית וליווי של אנשי מקצוע. הילד היום הוא תלמיד מצטיין וחי באהבה בבית אימו, לאחר שההסתה הופסקה.
חשיבות הקשר של הילדים עם שני ההורים היוותה נושא למחקרים רבים של פסיכולוגים בפרט מתחום התפתחות הילד. עוד בשנת 2014, חתמו 111 ממיטב הפסיכולוגים בתחום התפתחות הילד, על מאמרו של פרופסור וורשק, חוקר יועץ ומומחה להתפתחות הילד, אשר שימש כיועץ בבית הלבן בענייני משמורת ילדים. במאמרו שתורגם, הוא ממליץ על לינת תינוקות בבית שני הוריהם. הוא קבע כי יש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה. תינוקות ופעוטות זקוקים להורים שמגיבים בעקביות וברגישות לצרכים שלהם ושנוכחותם הפיזית בחיי היומיום קבועה ויציבה. הורות המבוססת על חלוקת זמן שווה פחות או יותר צריכה להיות הנורמה עבור תוכניות הורות לילדים בכל הגילים, כולל ילדים צעירים מאוד. במאמר נוסף של פרופסור וורשק משנת 2018, הוא שב והדגיש את חשיבות הלינות בבית שני ההורים באופן שוויוני. לדבריו, "מתבגרים שהיו להם יותר לינות בבית שני ההורים בילדות, חשו קרובים יותר לשני הוריהם והיו יותר בטוחים שהם חשובים להוריהם. לינות שלא בבית האם, לא פגעו בקשר בין האם לבין הילד/ה. יותר מכך, אם היו לילדים יותר ביקורים אצל האב כשבגרו, הביקורים הללו לא פיצו על כך שהיו להם פחות לינות אצלו בילדות המוקדמת".
אף פרופ' אבי שגיא שוורץ ופרופ' תרצה יואלס ראש המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית וראש התחום היישומי של המרכז לחקר התפתחות הילד, פרסמו מאמר בנושא "אמא, אבא ומה אתי? אני זקוק לשניכם".
המסקנות הן ברורות. הורים חייבים לשים את ילדיהם בקדמת הבמה. ילדים זקוקים לשני ההורים בחייהם ואסור באיסור חמור לעשות בהם שימוש, על מנת לסחוט אחד מן ההורים ולנסות להשיג הישגים ממוניים לעת גירושין. ניצחון על גב הילדים הוא ניצחון פירוס, כל כולו מבוסס על פגיעה ביקרים לנו מכל. התנהלות זו עלולה להוביל לפגיעות נפשיות עמוקות ומתמשכות בילד, אשר ילוו אותו, לא רק בילדותו, אלא אף בבגרותו ובכל אורחות חייו.
השימוש בילדים אינו רק פסול מבחינה מוסרית, הוא גם מנוגד לעקרון העל של טובת הילד במשפט הישראלי.
מערכת המשפט פיתחה גישה תקיפה יותר כלפי ניכור הורי ולשם כך נוצרו הוראות הנוהל של נשיאת בית המשפט העליון – 2-20, טיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במוגנות של ילדים והבטחת הקשר בין הורים לילדיהם. אנחנו מקוות שהמחוקק לבסוף יבטל אף את "חזקת הגיל הרך" ויקדם את מדינת ישראל אל העידן הנוכחי, בו שני ההורים מגדלים בשוויון את ילדיהם.
אנו פועלות רבות כדי למנוע את השימוש בילדים ככלי לחץ במאבקי גירושין וכדי לעודד פתרונות רגישים ומיטיבים עבורם.
לתפיסתנו, יש קו שאין לחצותו במהלך מאבק גירושין – השימוש בילדים ככלי מיקוח הוא בדיוק הקו הזה. קיים הכרח למנוע את התופעה ולשמור על זכויותיהם של ילדים. הם אינם כלי – הם עולם ומלואו.
מאת עו"ד יעל גיל בעלת משרד עו"ד יעל גיל ועו"ד אור פינקלשטיין, משרד עו"ד יעל גיל
d&b – לדעת להחליט
