פרשנות
המתינות, קווים לדמותה: איך הצליחה גוטליב לגרום ללוין להיראות ממלכתי
רק בעידן של הפיכה משטרית יכול שר משפטים, ששם לעצמו מטרה להרוס את מערכת המשפט, להזדעק ממתקפה של ח"כית על מאבטחי בית משפט. מה גרם ליריב לוין לקפוץ כך? וזה לא היה השיעור היחידי על ההפיכה שנלמד בדיון על מעצר אוריך
1. השר לוין נגד ח"כ גוטליב
כאשר מתחיל הירי בתוך הנגמ"ש, סימן שריח הבחירות באוויר. השבוע הוציא שר המשפטים יריב לוין הודעת גינוי חריפה לח"כ טלי גוטליב, שהגיעה לדיון המעצר של יונתן אוריך וקיללה את המאבטחים שפינו אותה מהאולם "יודנראטים" ו"בהמה".
גוטליב, כהרגלה, נופפה בחסינות שמקנה לה, לשיטתה, רישיון לפוצץ דיון משפטי רק כי היא חברת כנסת שאסור להרחיקה ממקום ציבורי. התזה הזו כל כך מעוותת ושקרית, שחבל אפילו להתווכח אתה. היא הופכת את חבר הכנסת לעל־אנוש ומעל החוק, למי שיכול להיכנס לכל אירוע – למה לא ישיבת ממשלה, הצגת תיאטרון, הרצאה באוניברסיטה – ולהשתולל באין מפריע.
לוין "זועזע" מההתנהגות הזו. לא חלילה בגלל ביזוי ההליך המשפטי. גוטליב מאמינה שיש לה זכות מוגנת בחוק לנהל בכל עת שתחפוץ ויכוחים קולניים עם השופטים ממקום מושבה באולם. לביזוי הזה לוין שותף מלא. אבל לצאת על מאבטחים, ש"רובם המוחלט יוצאי יחידות קרביות" לדברי לוין – זה לא. וחוץ מפגיעה במאבטחים, מה באמת מפריע ללוין? הנזק שגורמת גוטליב: "נזק אדיר לליכוד כשאנו בפתחה של שנת בחירות". נזק שיוביל להרחקת "ציבורים רבים", כלשונו, ש"שוקלים להצטרף אלינו".
חשוב שהציבורים האלה יבחינו בין לוין לגוטליב. שניהם מלאכי חבלה שמוקדשים לפיצוץ מערכת המשפט, אבל חשובים ההבדלים. ואל תיתפסו להחלפת המנעול כדי למנוע מ"עו"ד בהרב־מיארה" להיכנס ללשכת היועמ"שית. לוין נכנס בנשיא העליון יצחק עמית ואילו גוטליב מתגוללת על מאבטחים אומללים שחייבים לציית לשופט.
אך הדמיון חשוב מההבדלים. לוין וגוטליב שבים ונפגשים בתהייה על הפרופיל האישיותי־פסיכולוגי היוצא דופן שהם מפגינים. שניהם מגיעים מקצות הסקאלה. הוא קר כקרח והיא אש להבה. הוא בירוקרט אפור היא פרא משולח. שניהם מעוררים במביט בהם את הספק: "הי, משהו לא בסדר אצל האנשים האלה".
ההבדלים האלה נפגשים כדי לשרת את ליבת ההפיכה המשטרית: הסרת מערכת המשפט כמכשול בדרכו של השלטון. ההתפרצות של לוין היא גם תגובה היסטרית לקולות שכבר נשמעים בבייס, שדורשים להחליף אותו בגוטליב כשרת המשפטים. רק ביקום הביביסטי לוין יכול להיתפס כגורם מתון מדי. וכדי לזהות את המתינות הזו דרושה מישהי כגוטליב.
2. השופט מיכלס נגד השופט מזרחי
הדיון שממנו הורחקה גוטליב היה זה שבסופו הפך השופט עמית מיכלס ממחוזי לוד־מרכז את החלטת שופט השלום מנחם מזרחי והחזיר ליונתן אוריך את מגבלות המעצר שביקשה המשטרה. זו לא הפעם הראשונה שמיכלס הופך את מזרחי. אפשר לזהות במחלוקת בין שני השופטים גם קצה החוט של פוליטיזציה שיפוטית, וגם את חזון ההפיכה המשטרית לראות יותר שופטים כמזרחי. אילו הגורל היה הופך בין השניים, ומיכלס היה שופט השלום ומזרחי במחוזי - עמדת אוריך הייתה מתקבלת.
כשמסתכלים על האירוע משפטית נטו, מיכלס צודק. דיונים בהליך מעצר, הוא כותב, "אינם המקום הטבעי לדון בשאלות המשפטיות". זו ביקורת מספר אחת על מזרחי, שאצה לו הדרך לטהר את אוריך מהסטטוס של "עובד ציבור" כתנאי להאשמתו בשוחד והפרת אמונים. וביקורת נוספת היא על ה"אופן החריג" שבו ציטט מזרחי בהחלטתו חומרי חקירה. למשל, את עדות ראש הממשלה נתניהו.
אלא שכאן, כמו בג'ודו שבו משתמשים במשקלו של היריב כדי להפילו - מגייס מיכלס את עדות נתניהו. נגדו ונגד אוריך. "מדוע חרף הקירבה המיוחדת לראש הממשלה", כתב, "לא דיווח לו המשיב (אוריך) כי עבד מול מדינת קטאר במקביל לעבודתו בלשכתו, כפי שעולה מגרסת השניים. עדות ראש הממשלה בעניין זה דווקא מחזקת את החשד לפיו המשיב (אוריך) הסתיר מפניו את מעשיו, זאת על אף שלגרסת השניים מדובר היה ב'פעולות לגיטימיות'. וישאל השואל – אם בפעולות לגיטימיות עסקינן – מדוע הוסתרו אלו מפניו, בהינתן שחלקן נוגע, במישרין או בעקיפין, בנושאים רגישים המצויים בליבת סדר היום המדיני ביטחוני של מדינת ישראל".
נתניהו נחשף כאן במירעו, ולא בפעם הראשונה בשאלות ידע/לא ידע. כפי שבוגי יעלון אמר לעניין מעורבות דודניו בפרשת הצוללות: אם נתניהו לא ידע - הוא לא כשיר; ואם ידע - הוא מושחת. כך גם מול אוריך ובמכפלות של חומרה. אם לא ידע ואם ידע שסביבתו הקרובה מתפרנסת מקטאר – בשני המקרים המחדל והכישלון הם אדירים עוד לפני שהמשפט הפלילי נכנס לתמונה. שתי האופציות גרועות, גם אם יוחלט שאוריך לא היה "עובד ציבור", ומותר היה לו לקבל כסף מהמדינה שמימנה את הטרור החמאסי. והנה עוד טענת הגנה אפשרית של אוריך, שגם היא גרועה לנתניהו – נכון שהחמאס מימן, אבל נתניהו אישר.
3. אוסטרליה נגד רוטמן
אוסטרליה ביטלה השבוע ויזה לח"כ שמחה רוטמן בטענה שהאורח מגיע "כדי להפיץ שנאה ופילוג". מיהרנו לקרוא לצעד האוסטרלי "תומך טרור ואנטישמי" וזו תמצית התגובה הישראלית לכל מהלך נגדנו. בין אם מדובר בחרם אקדמי ואמנותי, באמברגו כלכלי־ביטחוני או בסנקציות על קיצוני ימין ומתנחלים. אנטישמיות ותמיכה בטרור – זו תשובתנו, שמלווה מדי פעם גם בנזיפות של נתניהו וגדעון סער. כמו שישראל מכחישה את השלכות מעשיה בעזה, היא נוטה להכחיש את עוצמת הסנטימנט השלילי נגדה בעולם, ומציע לנו סוג של מראה, שכדאי להציץ בה מדי פעם. לצד צדקתנו, יופיעו בה אזהרות למחירים כבדים בהרבה מדחיית רוטמן.
