דעה
כך צריך לקרוא את תקציב 2026
השנה תיפתח בתקציב המשכי, יעד גירעון שאפתני ופער של עשרות מיליארדים בין המצוי לרצוי. בנק ישראל, סוכנויות הדירוג והמשקיעים כבר ממתינים לסימן אחד: האם ישראל חוזרת לתוואי פוחת של חוב וגירעון - או שמערכת הבחירות תכתיב את הכללים?
שנת 2026 קרבה והולכת. תקציב המדינה לשנה זו יהיה אחד הפרמטרים החיוניים והמשפיעים ביותר בכל היבט מדיני, כלכלי וחברתי.
השנה תתחיל במצב יוצא דופן.
תחילה, תקציב המשכי, שיגביל וירסן את הוצאותיה החודשיות של הממשלה לכדי 1/12 מסך תקציב השנה החולפת. אך היות וזו שנת בחירות, הגבלת ההוצאות החברתיות ותשלומי ההעברה תהייה מאתגרת במיוחד.
שנית, היות ולפי הערכות התקציב יאושר, אם בכלל, רק לקראת סוף הרבע הראשון של השנה, סימני השאלה לגביו יתרבו והעיסוק התקשורתי בו יהיה עצים מהרגיל.
שלישית, משרד האוצר הפתיע והכריז על יעד גירעון שאפתני של 3.2% במונחי תוצר, ולכן ההתנגשות עם דפוסי ההוצאות המאפיינים שנות בחירות עלולה להיות מסובכת עוד יותר. נכון להיום הגירעון התקציבי עומד על 4.9% מהתוצר והפער בינו לבין היעד שהוכרז עומד על 34 מיליארד שקל – סכום גבוה לכל הדעות.
במאמר מוסגר, נשאלת השאלה מדוע נהוג להתמקד דווקא ביחס בין הגירעון התקציבי לבין התוצר ולא בגירעון במונחים כספיים. ובכן, יחס זה מקל על כלכלנים ומקבלי החלטות להעריך עד כמה הגירעון משמעותי ביחס לגודל הכלכלה, תוך אפשרות קלה יותר להשוות זאת למדינות אחרות. היחס גם מסייע לבחון עד כמה תכניות המימון תתאפשרנה על פני זמן בלי שהממשלות תצבורנה חוב עודף – שייקר גם את עלות השירות של החוב. מדינות לא מעטות, לרבות המפותחות והגדולות ביותר, מתמודדות עם גירעון תקציבי שצומח מהר יותר מהתוצר ואף גדול ממנו, מה שעלול לערער את יציבותן הכלכלית והפיננסית.
רביעית, גופים רבים בעלי משקל יעקבו מקרוב אחר התפתחות הגירעון ובפרט אחר שיעורו מהתוצר. זאת, בין השאר, בשל פער של כ-5% (כ-100 מיליארד שקל) בין התוצר כיום לתוצר שיכל להיות אלמלא המלחמה (וגורמים נוספים) שהתרחשו ב-3 השנים האחרונות.
בנק ישראל יבקש להוריד את הריבית, נוכח בלימת האינפלציה וחזרתה ההדרגתית לאמצע רמת היעד (2%), והתמקמותן של ציפיות האינפלציה לשנה הקרובה מתחתיה, אך יתקשה לעשות כן אם הגירעון, במונחי תוצר, לא יתכנס לעבר רמת היעד, או לפחות יקטן הדרגתית.
בנקודה זו אסביר כי גם אם הריבית תרד, השפעתה על ריביות השוק תהייה מוגבלת, משום שגירעון גבוה יותר יאלץ את הממשלה להנפיק כמות גדולה יותר של איגרות חוב, מה שיגדיל את היצען, ילחץ כלפי מטה על מחירן ולכן תשואות הפדיון עלולות דווקא לעלות ולייקר את עלות גיוס ההון לסקטור העסקי.
גם סוכנויות דירוג האשראי יעקבו מקרוב אחר התפתחות הגירעון התקציבי במונחי תוצר משום שהן מעוניינות שיחס החוב הציבורי לתוצר, שעלה ל-70% בעקבות האירועים, ייבלם ויתחיל לרדת. קשה לראותן מעלות את הדירוג, או לפחות מעבירות את האופק שלו לטריטוריה חיובית, אם הגירעון התקציבי יתבדר ולא יתכנס.
בהקשר זה, תשומת לב מיוחדת תינתן לתקציב והוצאות הביטחון. ההכרעה לגבי נתח התקציב שיוקצה, לבסוף, למערכת הביטחון לא ברורה: הפערים בין הצדדים עצומים ויש הרבה סימני שאלה לגבי המציאות הביטחונית בשנה הבאה. לכן, התוצאה הסופית תהיה מסר ברור למשקי הבית, החברות, בנק ישראל, סוכנויות הדירוג, תושבי חוץ המשקיעים בישראל ועוד לגבי איזו שנה כלכלית ממתינה לנו ולגבי כדאיות ההשקעה במשק.
האם מדובר בהמשך הנטל הביטחוני על הפעילות הכלכלית וחזרה איטית ומקרטעת יותר לתוצר הפוטנציאלי של המשק? או דווקא בהקצאת משאבים וכספים רבים יותר לסעיפים תומכי צמיחה, כפי שסוכנויות הדירוג ובנק ישראל ממליצים.
כאמור, אנו לקראת שנת בחירות. המדיניות הכלכלית נמצאת בצומת חשובה לאחר סיום המלחמה העצימה והצורך לעבור מהכלה לצמיחה כלכלית. תקציב מדינה אחראי שייקח זאת בחשבון ואף יצפה קדימה לשנים הבאות – תוך הצגת מתווה לתוואי פוחת של יחסי גירעון תקציבי וחוב ציבורי ביחס לתוצר – יהיה המכשיר המרכזי שישפיע על היכולת לבצע את המעבר הזה.
