ארבע עדויות מעכבות פרסום טיוטת דו"ח בדיקה רגיש על כללית
המדינה מסרבת להעביר לקופת חולים כללית ארבע מתוך 35 עדויות שנמסרו לוועדת בדיקה על התנהלותה, מחשש שחשיפת תוכנן תסגיר את זהות העדים שביקשו חיסיון. כללית: "ללא החומר המלא לא נוכל להתגונן; מסקנות טיוטת הדו"ח נקבעו מראש"
המאבק בין שירותי בריאות כללית למשרד הבריאות סביב ועדת הבדיקה של הקופה הגיע למבוי סתום: אחרי כחודשיים של מגעים והתערבות של בג"ץ, המדינה כבר הסכימה להעביר לכללית כמעט את כל החומר שעליו התבססה הוועדה - 31 מתוך 35 העדויות. בארבע עדויות נוספות המדינה מסרבת להעביר את החומרים, שלטענתה חשיפתם תאפשר לזהות אנשים שביקשו במפורש להישאר בעילום שם מתוך חשש לפגיעה בעתידם המקצועי.
בתגובה שמסרה כללית, היא טוענת כי גם לאחר העתירה לבג"ץ והעברת החומרים הנוספים, יכולתה לקיים שימוע נפגעת וכי בלי החומר הזה אין לה אפשרות אמיתית להתגונן, ולפיכך היא דורשת שלא לפרסם את הדו"ח.
זהו כבר הסיבוב השני במאבק שנמשך יותר משנה. בסיבוב הראשון ניסתה כללית לעצור את עצם הקמת הוועדה, שיזם משרד הבריאות אחרי עזיבתם של שלושה מנכ"לים ומספר סמנכ"לים בכירים בתוך 5 שנים, במטרה לבחון את מערכת היחסים בין ההנהלה לדירקטוריון והעומד בראשו, יוחנן לוקר.
1 צפייה בגלריה
יו"ר כללית יוחנן לוקר (מימין) ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. "בעיות עומק"
(צילומים: עמית שעל, נמרוד גליקמן)
העתירה ההיא נמשכה לבסוף, הוועדה חזרה לפעול והשלימה את עבודתה, כששר הבריאות חיים כץ, שהקפיא בתחילה את הוועדה שהקים קודמו, אוריאל בוסו, השתכנע כי קיימים "ליקויים בממשל התאגידי" בקופה ודרש שינויים משמעותיים במבנה הניהולי שלה.
עכשיו המאבק עבר שלב וכבר לא מתנהל על השאלה האם מותר למשרד הבריאות לבדוק את כללית, אלא על השאלה כמה מהחומרים שאספה הוועדה עליה לשתף עם הגוף המבוקר, בדגש על העדים שביקשו לשמור על חסיונם.
שבעה עדים שעמדו בפני הוועדה דרשו במפורש שלא לחשוף את תוכן עדותם ואף התנו את מסירתה באי־חשיפת זהותם. לאחר בחינה מחודשת הצליחה הוועדה למסור שלוש מהעדויות הללו לכללית בטרם השימוע, תוך השחרת שמות, תפקידים, אירועים ופרטים מזהים. בארבע עדויות נוספות, המדינה הגיעה למסקנה שגם השחרה לא תספיק וכי תוכן העדות עצמו עלול להסגיר מיד מי אמר את הדברים. נציגי הממשלה הביעו את חששם בתגובה לבג"ץ, שלפיה כללית מספקת שירותי בריאות ליותר ממחצית מתושבי ישראל ומפעילה כ־30% ממערך האשפוז הלאומי. שוק הבריאות הישראלי קטן וסגור, ולאנשים שעובדים בו - ובהם עובדי כללית בעבר ובהווה - יכולה להיות תלות מקצועית ישירה או עקיפה בארגון. לכן, מסבירה המדינה, לחלק מהעדים חששות שחשיפתם תפגע בעתידם המקצועי.
אם לאחר שהובטח לעדים חיסיון יתברר שהבטחה כזו אינה מחזיקה מעמד כאשר הגוף המבוקר מגיע לבג"ץ, האירוע לא ייגמר בכללית. הוא ייצרב בזיכרון של כל מנכ"ל, סמנכ"ל, דירקטור, רופא או עובד ציבור שיזומן בעתיד לוועדת בדיקה כזאת או אחרת.
ועדות בדיקה לא פועלות רק באמצעות מסמכים. הן זקוקות לאנשים שמוכנים לומר דברים שלא נכתבו בפרוטוקולים, לתאר מערכות יחסים, לחצים, התערבויות ודרכי קבלת החלטות. אם האנשים האלה לא מאמינים שהמדינה מסוגלת להגן עליהם, חקירה עתידית מתחילה כשהעד כבר החליט לשתוק.
המדינה מכירה בכך שזכות העיון בחומרים היא זכות חשובה - אך אינה מוחלטת - וכי יש לאזן אותה מול היכולת לקיים הליכי פיקוח ובדיקה גם בעתיד. וזו הנקודה שבג"ץ יצטרך להכריע בה: לא האם לכללית מגיע שימוע - על כך אין בכלל שאלה - אלא האם שימוע מחייב את חשיפת כלל העדויות, כולל אלו שנמסרו תחת חיסיון.
המדינה מזהירה שהעיכוב בהשלמת השימוע ופרסום מסקנות הוועדה אינו תיאורטי: לטענתה ממשיכות להתגלות בקופה "בעיות עומק", ושלוש סוגיות כבדות משקל הקשורות ביחסי ההנהלה והדירקטוריון מחייבות הכרעה, וכל עוד ההליך תקוע – קשה לנקוט צעדים לתיקון הליקויים.
מכללית נמסר בתגובה: "מסקנות טיוטת הדו"ח של ועדת הבדיקה נקבעו מראש, עוד בטרם מונתה הוועדה הפוליטית. כללית נתקלה בהתעלמות שיטתית לאורך שלושה חודשים בבקשתה לעיין בחומרים ששימשו את הוועדה לגיבוש הטיוטה, ופנתה לבג"ץ, שהמליץ למסור לה אותם. גם לאחר מכן כשנמסרו החומרים המהותיים הם היו מושחרים. כללית תמשיך לפעול ביושרה למען מבוטחיה, ותעמוד על זכויותיה".
