"המציאות המשפחתית השתנתה בקצב מהיר הרבה יותר מהחקיקה"
הסכמי ממון הם חלק כמעט בלתי נפרד מכל קשר, סכסוכי ירושה הופכים לנפוצים ולמורכבים יותר והחקיקה לא בהכרח משקפת את התהליכים החברתיים והכלכליים שעברה החברה בשנים האחרונות. על הרקע הזה, ולקראת פורום דיני משפחה של Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט, התייחסו בכירי התחום למגמות המרכזיות
משפחה היא אולי המוסד האנושי הוותיק ביותר, אך המציאות שסביבה משתנה בקצב מהיר. מבנים משפחתיים הופכים מגוונים יותר, היקפי הנכסים גדלים, ותהליכים כלכליים וחברתיים משפיעים יותר מאי פעם גם על מערכות היחסים האישיות ביותר. בתוך המציאות הזו, דיני המשפחה נדרשים להתמודד עם שאלות חדשות ומורכבות: החל ממקומו של הסכם הממון במערכת היחסים, דרך העלייה במורכבותם של סכסוכי ירושה ועד לצורך בהתאמת החקיקה למציאות המשתנה. לקראת פורום דיני משפחה של Duns 100N מבית דן אנד ברדסטריט, התייחסו עורכי הדין המובילים בענף לסוגיות המרכזיות וסיפקו תובנות מעניינות.
בכתבה לקחו חלק עו"ד מיכאל גבור, שותף מייסד במיכאל גבור משרד עורכי דין גישור ונוטריון, עו"ד רעות שדה, בעלים, רעות שדה ושות' משרד עורכי דין, ועו"ד ומגשרת הילה וינטרוב, מייסדת ובעלים, הילה וינטרוב עורכי דין.
האם לדעתך הסכם ממון הוא כלי משפטי בלבד או שגם כלי לניהול מערכת היחסים?
מיכאל גבור: "לדעתי, הסכם ממון הוא בראש ובראשונה כלי לניהול סיכונים, אך בפועל הוא גם כלי לבניית מערכת יחסים בריאה. זוגות שמסוגלים לנהל שיח כן על כסף, רכוש וציפיות עוד בתחילת הדרך, מפחיתים משמעותית את פוטנציאל הסכסוך בעתיד. במובן הזה, ההסכם אינו מבטא חוסר אמון אלא דווקא אחריות ובגרות. הסכם ממון הוא כבר לא רק כלי משפטי כבעבר והיום אנו למדים כי גם בנושא זה חלו תמורות והבנה כי יש לנהוג בדיוק בהתאם לאמור בהסכם הממון שאחרת יכול לאבד הוא מיעודו".
רעות שדה: "הסכם ממון הוא הרבה יותר ממסמך משפטי. בעיניי, הוא כלי לניהול מערכת היחסים מתוך אחריות, שקיפות ותיאום ציפיות. הסכם טוב אינו נועד רק להכריע למי שייך מה במקרה של פרידה, אלא גם להגדיר מראש את אופי השותפות בין בני הזוג ואת האופן שבו הם מבקשים לנהל את חייהם המשותפים. במיוחד כאשר קיימים פערי הון, גיל או כוח כלכלי, הסכם ממון ראוי אינו צריך להגן רק על הרכוש של הצד החזק, אלא גם ליצור מנגנונים שיבטיחו הוגנות לאורך זמן. משפט טוב אינו מסתפק בהגנה על זכויות קניין; הוא צריך להבטיח שגם לאחר שנים של זוגיות, שני הצדדים יוכלו לצאת מהקשר בכבוד, בעצמאות ובביטחון כלכלי".
הילה וינטרוב: אני מאמינה שהסכם ממון הוא הרבה יותר מכלי משפטי - הוא גם כלי לניהול מערכת היחסים. רבים מהאנשים טועים לחשוב כי הסכם ממון עוסק רק בשאלה "מה יקרה אם ניפרד". בעיניי, הוא עוסק בעיקר בשאלה "איך אנחנו בוחרים לבנות את החיים המשותפים שלנו". הוא לא מתחיל בכסף, אלא בשיחה. שיחה על ערכים, על אחריות, על חלומות, על פחדים ועל הדרך שבה כל אחד מבני הזוג רואה את העתיד.
דווקא משום שאהבה היא רגש, היא זקוקה גם לקרקע יציבה של אמון, תקשורת ושקיפות. הסכם ממון מחייב את בני הזוג לדבר על הנושאים שרבים מעדיפים לדחות- כסף, קריירה, נכסים, משפחה וביטחון כלכלי. וכשהשיחה הזו מתקיימת מתוך אהבה ולא מתוך משבר, היא מחזקת את הקשר ולא מחלישה אותו כפי שרבים נוטים לחשוב.
אני תמיד אומרת לזוגות שמגיעים אליי: הסכם ממון לא נכתב כי אתם מצפים להיפרד, אלא כי אתם מכבדים ואוהבים זה את זה מספיק כדי לא להשאיר את עתידכם בחוסר וודאות. זה לא מסמך של חוסר אמון- אלא של אחריות, בגרות ואמון עמוק.
מניסיוני כעו"ד לדיני משפחה, זוגות שמסוגלים לנהל את השיחה הזו בתחילת הדרך, כשהלב פתוח והאהבה נוכחת, בונים לעצמם יסודות חזקים יותר להמשך החיים המשותפים. לכן, בעיניי הסכם ממון הוא לא מסמך שמכין לפרידה-הוא מסמך שמלמד זוגיות. הוא לא נועד להגן רק על בני הזוג במקרה של פרידה, אלא גם על הקשר עצמו, כל עוד הוא קיים.
בסופו של דבר, הסכם ממון לא בוחן כמה בני הזוג מאמינים באהבה שלהם- אלא כמה הם מאמינים בכוחה של תקשורת אמיתית".
על סמך הניסיון שלך, האם סכסוכי ירושה הפכו למורכבים יותר מבעבר? מה הגורמים לכך?
מיכאל גבור: "ללא ספק. כיום המחלוקות אינן נסובות רק סביב כסף, אלא סביב מערכות יחסים משפחתיות מורכבות שנוצרו לאורך השנים. משפחות בפרק ב', עלייה בהיקף הנכסים, עסקים משפחתיים ונכסים דיגיטליים יוצרים מצבים שהמחוקק לא תמיד צפה, ולכן יותר ויותר סכסוכים מגיעים להכרעה בבית המשפט במקום להיפתר בתוך המשפחה".
רעות שדה: "בהחלט. מניסיוני, סכסוכי ירושה הפכו מורכבים יותר הן מבחינה משפטית והן מבחינה אנושית. מבנה המשפחה השתנה באופן משמעותי – נישואים שניים, ידועים בציבור, ילדים ממערכות יחסים שונות, נכסים בארץ ובחו"ל, חברות משפחתיות ונכסים דיגיטליים – וכל אלה יוצרים מחלוקות מורכבות יותר. במקביל, ההתפתחות הטכנולוגית מוסיפה שכבת מורכבות חדשה: בינה מלאכותית מאפשרת כיום ליצור מסמכים, הקלטות ותכנים שנראים אותנטיים, ומעמידה בפני בתי המשפט אתגר הולך וגובר בבחינת אותנטיות הראיות ובהוכחת רצונו האמיתי של המצווה.
בסופו של דבר, רוב סכסוכי הירושה אינם עוסקים רק בכסף או בנכסים. הם משקפים מערכות יחסים משפחתיות מורכבות, תחושות של קיפוח, השפעה בלתי הוגנת וטענות לפגיעה ברצון החופשי של המצווה. לכן, כיום ניהול תיק ירושה דורש לא רק מומחיות משפטית, אלא גם הבנה עמוקה של הדינמיקה המשפחתית ושל האתגרים החדשים שמביאה עמה הטכנולוגיה".
הילה וינטרוב התייחסה לעלייה הגוברת בהסכמי ממון. לדבריה, "הסכמי ממון הם ממש לא רק ל"עשירים" בלבד. זו אחת התפיסות השגויות ביותר לגבי הסכמי ממון. הסכם ממון אינו מיועד רק למי שיש לו הון, נדל"ן או עסקים. הוא מיועד לכל זוג שרוצה לייצר וודאות, למנוע מחלוקות בעתיד ולתאם ציפיות. כך למשל, גם זוג צעיר בתחילת דרכו, בלי נכסים משמעותיים, יכול להפיק ממנו ערך עצום, משום שהוא מסדיר לא רק את מה שקיים היום, אלא גם את הדרך שבה בני הזוג יתנהלו בעתיד.
אין ספק שבשנים האחרונות אנחנו רואים עליה משמעותית במודעות ובמספר הזוגות שבוחרים לערוך הסכם ממון. בעבר, עצם העלאת הנושא נתפסה כמעט כפגיעה באמון או כרמז לכך שמישהו כבר חושב על פרידה. אבל היום השיח השתנה. יותר ויותר זוגות מבינים שאפשר לאהוב מאוד, ובמקביל גם להיות אחראים. השינוי הזה נובע ממספר סיבות: שיעור הגירושים הגבוה, העליה במספר הפרקים בחיים (פרק ב'), העובדה שאנשים מגיעים לזוגיות בגיל מאוחר יותר לאחר שצברו נכסים או קריירה שכבר בנו ובעיקר בעיקר "שינוי תפיסתי". הדור של היום מבין שתקשורת פתוחה ושקיפות הן לא איום על הזוגיות אלא הבסיס שלה.
בסופו של דבר "הסכם ממון" הוא לא פריבילגיה של עשירים.הוא כלי של אנשים שמבינים שדווקא כשיש אהבה, כדאי גם לייצר וודאות. הסכם ממון כבר מזמן אינו סמל לעושר- הוא סמל לבשלות".
מה לדעתך השינוי הדחוף ביותר שמצריך התייחסות כיום מצד המחוקק בתחום דיני המשפחה?
מיכאל גבור: "לדעתי, האתגר המרכזי הוא הפער שבין המציאות החברתית לבין הדין. דיני המשפחה עדיין מבוססים במידה רבה על מודלים משפחתיים מסורתיים, בעוד שהמציאות כוללת ידועים בציבור, משפחות בפרק ב', הורות משותפת ומשפחות מגוונות. החקיקה צריכה להעניק ודאות משפטית טובה יותר ולהפחית את התלות בפרשנות בתי המשפט, כדי לאפשר לאזרחים לדעת מראש מהן זכויותיהם וחובותיהם. דוגמא אחת בלבד לעניין הינו הצורך לדעתי לבטל את חזקת הגיל הרך אשר בתי המשפט ביקרו לא אחת וכבר פסה לה מהעולם".
רעות שדה: "המציאות המשפחתית השתנתה בקצב מהיר הרבה יותר מהחקיקה. המשפחה של היום מגוונת ומורכבת יותר מאי פעם, אך במקרים רבים הכלים המשפטיים עדיין נשענים על תפיסות שנקבעו לפני עשרות שנים. לצד זאת, גם ההתפתחויות הטכנולוגיות – ובראשן הבינה המלאכותית – משנות את הדרך שבה נוצרים מסמכים, נאספות ראיות ומתנהלים סכסוכים, ומחייבות התאמות חקיקתיות שיבטיחו את אמינות ההליך ואת היכולת להגיע לחקר האמת.בעיניי, האתגר המרכזי של המחוקק הוא ליצור מסגרת משפטית שמצליחה להגן על זכויות, אך גם להתאים את עצמה למציאות המשתנה. ככל שהטכנולוגיה משתכללת וככל שמבנה המשפחה נעשה מורכב יותר, כך גובר הצורך בחקיקה שתעניק ודאות משפטית, תצמצם מחלוקות ותאפשר לבתי המשפט להכריע לא רק על פי כללים שנכתבו בעבר, אלא גם בהתאם לאתגרים של המציאות החדשה".
הילה וינטרוב: "אם יש שינוי אחד שלדעתי המחוקק חייב לקדם הוא חקיקת חוק מקיף ואחיד לידועים בציבור (שהם למעשה נמצאים "בסכנה" גבוהה יותר מאלו שנישאו שכן עליהם לא חל חוק יחסי ממון ומשכך אין מסגרת ברורה ואחידה לכללים (בהיעדר הסכם ממון) והכל "תלוי נסיבות" ו"יציר פסיקות".
חשוב להבין, כיום אין בישראל חוק אחד שמסדיר באופן ברור את מעמדם של ידועים בציבור. הזגויות והחובות שלהם בעיקר נקבעים בפסיקות בתי המשפט. התוצאה היא הרסנית- חוסר וודאות משפטית: אנשים לא תמיד יודעים את מעמדם, מתי הם נחשבים לידועים בציבור, אילו זכויות יש להם, ואילו חובות וזו גם הסיבה שידועים בציבור חייבים לחתום על הסכם ממון ברור.
המציאות החברתית השתנתה, כך שיותר ויותר זוגות בוחרים לחיות יחד בלי להינשא- מתוך בחירה, בגלל זוגיות בפרק ב' ונוכח סיבות אישות אחרות ורצון להימנע ממוסד הנישואים או היעדר אפשרות חוקית לעשות כן. המחוקק חייב להתאים עצמו למציאות הזו וליצור מסגרת ברורה, אחידה ושוויונית שתעניק וודאות ותצמצם מחלוקות מיותרות.
מניסיוני, חוסר הוודאות הוא אחד הגורמים המרכזיים לסכסוכים כי כשאין כללים ברורים, כל מקרה הופך למאבק משפטי יקר, ארוך וטעון רגשי.
חוק אחיד לא רק יגן על זכויותיהם של בני הזוג, אלא גם יאפשר להם לדעת מראש את המשמעות המשפטית של הבחירות שהם עושים. בסופו של דבר, תפקידו של בית המשפט הוא לא לרדוף אחר המציאות, אלא להדביק אותה. וכשהמציאות המשפחתית בישראל השתנתנה בהרבה מקרים, הגיע הזמן שגם החוק ישתנה איתה.
היום אפשר לחיות כ"ידועים בציבור"- ועדיין אי אפשר לדעת בוודאות את הנפקות המשפטית (בטח כשהתחום כל הזמן משתנה ומתפתח בפסיקות). את חוסר הוודאות הזו- המחוקק חייב לפתור".
