ניתוח
קיצוץ רוחבי נוסח הממשלה: בישיבות לא נוגעים, בשיקום העוטף והצפון דווקא כן
130 מיליון שקל ייגרעו משיקום העוטף ו־114 מיליון שקל משיקום הצפון במסגרת הקיצוץ הרוחבי; דווקא כחצי מיליארד שקל מתקציב הישיבות, שממילא מוקפאים ולא צפויים להשתחרר, נותרו ללא פגע; הממשלה מעדיפה לפגוע בשירותים לאזרחים, העיקר לא להתעמת עם המפלגות החרדיות
הממשלה החליטה אתמול על קיצוץ רוחבי של 4.9% שהם 2.6 מיליארד שקל. הכסף נדרש לצרכים מסווגים של מערכת הביטחון. אפשר להניח שהצורך דחוף למדי, כי גם הדרגים המשפטיים שרגישים מאוד להעברות כספים בזמן בחירות אישרו את ההעברה.
כשהחלק הביטחוני מסווג, אפשר לעומת זאת לומר לא מעט על דרך המימון של ההחלטה. איך ייתכן שיוצאים לקיצוץ רוחבי של 2.6 מיליארד שקל כשאפשר לקחת בקלות חצי מיליארד שקל מתקציב הישיבות הקפוא? ברור לכולם שתקציב הישיבות לא ישוחרר לפני תום השנה. אין חוק גיוס, ויש הוראת בג"ץ שאוסרת לחלק את הכסף. אז למה לא לקחת משם? זה לא אמור לפגוע אפילו בחרדים. זהו כסף שבכל מקרה בעוד זמן לא רב יתפנה לשאר הצרכים של תקציב המדינה.
ובמקביל, הקיצוץ הרוחבי יוביל לפגיעה בתקציבי השיקום של העוטף והצפון. הקיצוץ הרוחבי יוביל להפחתה של 130 מיליון שקל מתקציב מינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה, ו־114 מיליון שקל מתקציב מינהלת תנופה לשיקום הצפון. ראשי הרשויות בעוטף עזה ותנועת עתיד לעוטף הזהירו אתמול במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי הקיצוץ יפגע ביכולת לספק שירותי רווחה, בריאות וחוסן וביכולת לחזק את מערכת החינוך.
תקציב תקומה לשנת 2026 הוא 2.8 מיליארד שקל שמיועדים ל־116 פרויקטים. בין היתר מתוכננת השקעה של 364 מיליון שקל בחינוך, 735 מיליון שקל בכלכלה ותעסוקה, 866 מיליון שקל בבינוי ותשתיות, וכ־174 מיליון שקל בבריאות ורווחה.
קיצוץ רוחבי הוא הביטוי העליון של הפחדנות והעצלנות שמנהלים את תקציב המדינה. פחדנות כיצד? העיקרון מאחורי הקיצוץ הרוחבי הוא למנוע מריבות בין שרים, שלא יהיה שר שיאמר "למה קיצצו אצלי, ולא קיצצו אצלו", שלא יהיה גורם פוליטי שיאמר "למה קיצצו בכספים של המגזר שלי, ולא בכספים של המגזר שלו". לבכירי הממשלה אין יכולת לתבוע אחריות משאר חבריהם לממשלה, ולכן הקיצוץ נעשה בצורה שמשקפת פגיעה בכל שרי הממשלה באופן שווה. פגיעה שוויונית בין משרדי ממשלה אינה זהה לפגיעה שוויונית באזרחים. להפך, אפשר להניח שתקציבי הרווחה דחופים יותר מאשר תקציב הישיבות הקפוא שאין לו סיכוי להשתחרר, אבל בשם "פגיעה שוויונית במפלגות הקואליציה, פגענו באופן לא שווה בכל האזרחים", כי יש אזרחים שנפגעים הרבה יותר מהקיצוצים הללו מאזרחים אחרים.
הפחדנות הזו איננה רק פחדנות פוליטית בין מפלגות ובין שרים, היא גם פחדנות של כל שר לקחת אחריות על המשרד שלו. משרד האוצר אוהב לומר למשרדים, וזה נכתב גם הפעם בהחלטת הממשלה, שאין צורך להטיל את כל הקיצוץ באופן זהה על כל התוכניות בתקציב המשרד. המשרד יכול בהחלט לבוא למשרד האוצר ולהציע למקד את כל הקיצוץ במקום נקודתי שבו הוא מוצא חוסר יעילות או משהו מיותר, וכך שאר האגפים הנצרכים של המשרד, יוכלו להמשיך לפעול. אבל למעשה, כמו שאמרה סגנית הממונה על התקציבים, תמר לוי־בונה בראיון חג לכלכליסט, "השרים מגיעים בפועל ומבקשים מאיתנו, תכניסו אותנו לפלאט, כשהקיצוץ הוא נקודתי, זה נעשה אישי, וזה קשה יותר".
ויש גם עצלנות. קיצוץ רוחבי הוא החלטה שלא להחליט היכן יש שומנים מיוחדים שניתן להיפטר מהם. היכן יש תוכניות ממשלתיות שהן בגדר nice to have שניתן לוותר עליהן כעת? החלטות כאלו דורשות מאמץ, יצירתיות ולפעמים חשיבה מחוץ לקופסה, והרבה פעמים לשרי המשרדים ומנהליהם אין כוח לחפש היכן אפשר לקצץ כמעט בלי לפגוע באזרח, אז הפתרון הוא קיצוץ רוחבי.
לא רבים מבינים עד הסוף מהו קיצוץ רוחבי, קיצוץ רוחבי איננו קיצוץ בכל תקציב המדינה, כי הדבר בלתי אפשרי. אי אפשר לקצץ בשכר העובדים, אי אפשר לקצץ התחייבויות של המדינה שכבר יצאו לדרך, אי אפשר לקצץ קצבאות ילדים וזקנה. הקיצוצים הם רק בתקציב הקניות של המשרד, רק בחלקים הגמישים של המשרד, הדברים שבהם ניתן קצת לשחק.
אלא שבממשלות, האקסטרות הללו הן הדברים החשובים ביותר לעתידנו ולהתפתחותנו. למשרדי החינוך, הרווחה, והבריאות. יש את הלחם והחמאה שלהם, הדברים שלא יקוצצו. הדברים שמקוצצים הם הפיילוטים, תוכניות ניסיוניות וחדשות שמנסות לראות איך אפשר לפתור בעיות בצורה אחרת, איך אפשר ללמד בצורה טובה יותר. או לדוגמה, בהקשר של משרד התחבורה: את הסבסוד בתחבורה ציבורית אי אפשר לקצץ בקיצוץ רוחבי, כי הממשלה כבר החליטה מה יהיה מחיר התחבורה הציבורית, אי אפשר לקצץ ולצפות שפחות אנשים יסעו באוטובוסים. ולכן, הקיצוץ במשרד התחבורה, הוא קיצוץ בפיתוח, בעתיד של התחבורה בישראל.
זו הייתה הסיבה שיועמ"ש האוצר, דודי קופל, הפציר בממשלה לחשוב על מקור אחר. אבל גם הוא ידע בעצמו שההפצרה תיפול על אוזניים ערלות, אוזניים שעושות את כל המאמץ כדי לא לשמוע "למה לקחתם ממני ולא מההוא'". הרעש הזה מפחיד אותם בהרבה מהרעש של האזרחים שהשירותים שלהם ייפגעו.
