משבר האקלים מכה באירופה - הזדמנות לישראל להוביל את כלכלת התשתיות החכמות
משבר האקלים מכה שוב באירופה וזוהי ההזדמנות של ישראל להוביל את כלכלת התשתיות החכמות
שינויי האקלים כבר אינם תרחיש עתידי אלא מציאות יומיומית: הם משפיעים על תחבורה, מים, אנרגיה ותקשורת, ומשנים את האופן שבו מדינות מתכננות, מממנות ומקימות תשתיות. המושג "עמידות תשתיתית" הופך מתיאוריה טכנית להכרח כלכלי והתחרות על פתרונות חוסן בעידן של קצוות אקלימיים היא לא רק סביבתית אלא גם עסקית. כאן בדיוק טמונה ההזדמנות של ישראל: להפוך את תשתיות המדינה לשדה ניסוי לחדשנות טכנולוגית, ולפרוץ דרך בשוק גלובלי בצמיחה מואצת.
אין ספק כי אירועי קיצון כובשים את סדר היום האקלימי. בחודש אוקטובר האחרון, הוריקן DANA הכה באזור ולנסיה שבספרד וגרם לשיטפונות קיצוניים עם למעלה מ־300 מ"מ גשם שירדו בתוך פחות מ־8 שעות. התוצאה הייתה הרס רחב היקף של תשתיות, הצפות קטלניות ומעל 200 הרוגים. בימים אלה, גל חום חסר תקדים שוטף את אירופה כשטמפרטורות של מעל 46 מעלות נמדדו בספרד, איטליה ויוון. רק בשבוע האחרון דווח על לפחות שמונה מקרי מוות באירופה כתוצאה ישירה מהחום, בהם ארבעה בספרד, שניים בצרפת ועוד שניים באיטליה. תנאים אלה הובילו גם לשריפות נרחבות, שיבושי חשמל, וסגירת כורים גרעיניים באזורים שנפגעו.
גם כאן בישראל ראינו בתוך שבוע ימים שריפות ענק, גשם בלתי צפוי וחום קיצוני. אבל אקלים הוא לא רק מזג אוויר. כשמוסיפים למשוואה גם את המציאות הביטחונית, כמו הפגיעה בתשתיות תחבורה, מים וחשמל במהלך מלחמת 'חרבות ברזל' המתמשכת, מקבלים תמונה מורכבת הרבה יותר: תשתיות ישראליות חשופות לכאוס. הן חייבות להיות לא רק חזקות, אלא חכמות, מבוססות דאטה, גמישות לתגובה מהירה ומשוקמות ביעילות.
התגובה הנדרשת חייבת להיות מערכתית וממוסדת. מדינות מתקדמות כבר עוברות ממיקוד בהפחתת פליטות לפיתוח מערכות הסתגלות: טכנולוגיות ניטור, ניהול סיכונים, בינה מלאכותית ותשתיות שמסוגלות להתמודד עם תרחישים קיצוניים. חברות הייטק בתחום ה־Resilience Tech מושכות תשומת לב גוברת מקרנות, ממשלות וגופים מוסדיים והן עתידות להוביל את הכלכלה העולמית בעשורים הקרובים.
ישראל, עם תשתיות לאומיות רחבות ויכולות טכנולוגיות מוכחות, יכולה להיות שחקנית מובילה בזירת החדשנות התשתיתית. היתרון טמון בשיתוף פעולה הדוק בין חברות תשתית ממשלתיות המחזיקות בנכסים כמו כבישים, מסילות, תחנות כוח ומרכזי בקרה לבין סטארטאפים, האקדמיה ושותפים בינלאומיים. כדי לממש את הפוטנציאל, יש לבנות תשתית מוסדית תומכת: מנגנוני פיילוט מהירים, תקציבי חדשנות לפעילות מבצעית, רגולציה חכמה, ותיאום אסטרטגי בין משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, רגולטורים והתעשייה. כל עוד החדשנות תישאר בגדר אירועי הדגמה בלבד נחמיץ את ההזדמנות. נדרשת אסטרטגיה יישומית שתרתום את כל המערכת.
מעבר לכך, תשתיות אינן מסתיימות בגבולות גיאוגרפיים. ישראל יכולה וצריכה להשתלב בפרויקטים גלובליים כמו שותפויות עם האיחוד האירופי או יוזמות ים-תיכוניות ולא רק כדי להיחשף לטכנולוגיות מתקדמות, אלא כדי להציב את החדשנות הישראלית כחלק בלתי נפרד מהפתרון העולמי. משקיעים מוסדיים וקרנות ענק, דוגמת בלאקרוק או קרן ההשקעות של נורבגיה, כבר מגדירים תשתיות עמידות כחלק מאסטרטגיית ההשקעה שלהם (ESG) וככל שישראל תדע להציע פרויקטים בסטנדרט ניהולי, טכנולוגי ומימוני גבוה, כך תוכל לפתוח דלת למקורות תקציביים חדשים, לחזק את עמידות המשק המקומי, ולהבטיח את מקומה בשווקים המתהווים של כלכלת האקלים.
בנוסף, יש לתמחר את החדשנות עצמה. השקעה בטכנולוגיות אקלימיות תשתיתיות לא רק מצילה חיים, אלא מייצרת תשואה כלכלית ישירה של קיצור זמני תגובה, הפחתת עלויות תחזוקה וייעול משאבים. בעולם שבו ערך סביבתי מתורגם לתשואה פיננסית, החדשנות בתחום הזה היא כבר מזמן לא מותרות, היא ליבת הצמיחה.
שינויי האקלים אינם רק אתגר, הם מבחן למבנה המוסדי, לחשיבה אסטרטגית וליכולת לשתף פעולה. מי שיידע לחבר בין ממשל, טכנולוגיה, ותשתית יוביל. כל היתר, פשוט לא יעמדו בקצב.
עדי גמליאל הוא סמנכ"ל חדשנות ואסרטגיה בנתיבי ישראל וחבר דירקטוריון ב־FEHRL (פורום מעבדות המחקר הלאומיות לתשתיות תחבורה באירופה)
