30 שנה לבתי המשפט למשפחה: הגיע הזמן לצעד הבא
לאחר שלושה עשורים של פעילות, נראה שהגיע הזמן לחשוב על הצעד הבא בהתמקצעות של בתי המשפט לענייני משפחה. מעטות הרפורמות המשפטיות בישראל שזכו לקונצנזוס רחב כל כך, הקמתם של בתי משפט ייעודיים למשפחה הייתה מהמהלכים החשובים והמשפיעים ביותר על מערכת המשפט והחברה בישראל, ועתה, עם ההצלחה שביססה את עצמה, מתעורר צורך טבעי לשכלול נוסף.
בתי המשפט לענייני משפחה הוקמו מתוך ההבנה כי סוגיות משפחתיות דורשות אכסניה ייעודית שתתאים לאילוצים הנובעים מן הרגישות הכרוכה בסכסוכי גירושין המצריכים עיסוק בטובתם של ילדים קטינים, בחינת ראיות בעלות אופי אישי או אינטימי, חלוקת רכוש וסכסוכי ירושה יצריים המצריכים נבירה בהיסטוריה המשפחתית, ועוד. חוק ההקמה משנת 1995 הצליח לייצר מערכת שמכירה ומתמקצעת במאפיינים הייחודיים לתחום, ואף קבע את העקרון לפיו אותה המשפחה תלווה ע"י אותו השופט בכל התיקים שלה, כדי לשמור על השליטה בנתונים והכרת הדינמיקה המשפחתית הקונקרטית.
במהלך השנים הורחבו בתי המשפט לענייני משפחה, הן בתקני השפיטה והן בפתיחת בתי משפט שכאלה בערים נוספות, ובראייה לאחור ניתן לומר כי מדובר ברפורמה מוצלחת. העומס הרב מעיד דווקא על אמון הציבור ועל הצלחת המודל. אך לצד היציבות שהושגה, מתחדד הצורך לרענון ולפיתוח נוסף, כדי למנוע קיפאון וליצור רמה מקצועית מדויקת עוד יותר.
העיסוק בענייני משפחה וירושה מצריך ידע רחב והיכרות מעשית עם עולמות תוכן מגוונים מחוץ לעולם המשפט. חלוקת רכוש בין בני זוג מצריכה לעיתים ראיה כלכלית, אוריינטציה חשבונאית , כללי שמאות מקרקעין והיכרות עם דיני החברות. חלוקת זמני שהות של ילדים נעשית זה שנים תוך מעורבות של גורמי רווחה ומומחים מתאימים לילדים ונוער. ענייני ירושה מערבים באופן תדיר מומחים רפואיים שמגישים חוות דעת מפורטות אשר מצריכות בחינה שיפוטית. בהתאם, תקנות הדיון הייחודיות של בתי המשפט לענייני משפחה כוללות גם הוראות ייחודיות למינוי מומחים חיצוניים מטעם בית המשפט – בניגוד לערכאות אחרות.
30 השנים שחלפו יצרו יציבות מסוימת. המערכת התרגלה לדרכי הפעולה והכל עובד בהתאם לשיטה הנהוגה. לצד הצורך להימנע מקיבעון שעלול להפוך את השגרה לניוון, לא ניתן להתעלם מן הצורך הברור לפתוח בבתי המשפט לענייני משפחה מחלקות שירכזו את הטיפול בתיקים בעלי אופי כלכלי מורכב, סכסוכי ירושה, מחלוקות הנוגעות לילדם או פסולי דין, ומחלקה של תיקים מיוחדים שדורשים טיפול חריג מכורח הנסיבות.
השיטה פשוטה: סגני הנשיא לענייני משפחה, שהם שופטים ותיקים, מנוסים ומוערכים יערכו מיון ראשוני מהיר בסמוך לפתיחת התיק ובהתאם לכך ינתבו את התיק למחלקה המתאימה. באופן שכזה, שופטים יוכלו לחדד ולהתמקצע עוד יותר בתחומי הידע והעניין שלהם ואפשר אפילו יהיה לייצר אחידות בפסיקה. קיומן של מחלקות יוכל להקל על העומס, שכן ברור שמחלקה ייעודית יכולה לטפל ביעילות רבה יותר, בדומה למחלקה הכלכלית שהוקמה לפני שנים בבתי המשפט המחוזיים לצורך עיסוק בתיקים כלכליים מורכבים, קיצרה זמני טיפול, ויצרה פסיקה אחידה וברורה יותר. יש צורך ברור, ואין שום מניעה, לכונן זאת גם בבתי המשפט לענייני משפחה.
בתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בדיני נפשות. מלאכתם של השופטים קשה ומורכבת ונוסף על עומס העבודה המצטבר הם נאלצים לשאת עמם מטען רגשי לא מבוטל. 30 השנים הראשונות יצרו את המציאות הזו, ובצדק. הדרך להצלחה בעתיד מתחילה בהקמת המחלקות המקצועיות. העשור השלישי למערכת בתי המשפט למשפחה מבקש לא רק לשמר את ההישגים אלא להפוך את היסודות האיתנים למערכת חכמה, מהירה ומעמיקה יותר.
עו"ד דניאל פרידנברג הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין הופמן & פרידנברג
