רשות התחרות משנה את כללי המשחק: נתח שוק כבר לא מספיק כדי להשפיע על המחירים
הרשות ביצעה שינוי דרמטי באופן בחינת הריכוזיות בייצור החשמל, כך שגם השחקנים הקטנים עשויים להיחשב כבעלי כוח עם תמריץ להעלאות מחירים. הרשות ביטלה את מבחן נתח השוק שקבע שיצרן המחזיק ביותר מ-20% נחשב ריכוזי, והחליפה אותו במודל שבוחן האם ליצרן יש יכולת להעלות מחירים באמצעות הפחתת ייצור
רשות התחרות ביצעה לאחרונה שינוי מהותי באופן שבו היא בוחנת את התחרותיות באחד השווקים הקריטיים ביותר עבור המשק הישראלי: ייצור חשמל. מדובר בשינוי שעשוי להשפיע באופן דרמטי על מבנה הענף העתידי, ובכלל זה על אופן בחינת בקשות לרישוי והרחבה של תחנות כוח חדשות.
במוקד השינוי עומדת ההכרה כי נתח שוק לבדו אינו מדד מספק לכוח שוק בשוק החשמל: שוק שבו הביקוש משתנה באופן חד לאורך היממה, המחיר נקבע במכרזי מחיר אחיד, וליצרנים מסוימים יש יכולת אסטרטגית להפחית ייצור כדי להעלות מחירים. וזה הסיפור כולו: למנוע משחקן חזק בשוק שמחזיק בכמה תחנות או שולט במקטעים מסוימים, להפעיל כוח שוק באמצעות "משחקי היצע" - להשפיע על המחיר- קרי, להעלות אותו. העלאת מחירים באמצעות שימוש בכוח השוק הזה הוא בעל משמעויות עצומות שכן חשמל מהווה תשומה קריטית למשק בעל השלכות מרחיקות לכת על האינפלציה. לכן, במקום לשאול "כמה אחוזים מהשוק מחזיק כל יצרן", רשות התחרות שואלת כעת שאלה אחרת: האם יש ליצרן תמריץ ויכולת להשפיע על המחיר בפועל.
הרשות בחנה באמצעות סימולציות ולפי שתי מתודולוגיות שונות את התנהגות היצרנים בתנאי ביקוש שונים, ואת האפשרות שהפחתת ייצור תשתלם להם כלכלית גם כאשר חלקם היחסי בשוק אינו גדול. אחת הקביעות המשמעותיות במחקר של הרשות נוגעת לחברות בעלות אחזקות חלקיות בתחנות הכוח. בניגוד לתפיסה האינטואיטיבית שלפיה שליטה מלאה היא המקור העיקרי לכוח שוק, המחקר מצביע על כך שגם אחזקות חלקיות – כאשר הן משולבות בשליטה אפקטיבית ובאחזקות נוספות בתחנות אחרות – עשויות להקנות תמריץ חזק להפעלת כוח שוק. לעתים, דווקא אחזקה חלקית מצמצמת את הסיכון של היצרן ומגבירה את כדאיות הפחתת הייצור.
המשמעות המעשית של השינוי בבחינת התחרות היא שגם יצרן בעל נתח שוק קטן יחסית עשוי להיחשב כבעל כוח שוק (וכל המשתמע מכך מבחינה פרקטית ורגולטורית), אם בחינת אחזקותיו המצטברות, מידת השליטה האפקטיבית שלו בתחנות שונות או תפקידו באספקת החשמל ברמות ביקוש מסוימות מלמדות כי בלעדיו לא ניתן לספק את הביקוש. למעשה, מוקד הבחינה עבר מנתח השוק הפורמלי לבחינה רחבה יותר של מבנה האחזקות, הקשרים בין תחנות והיכולת בפועל להשפיע על המחיר.
עד סוף שנת 2024 הערכת הריכוזיות בענף ייצור החשמל התבססה על מבחן פשוט וברור יחסית: נתח שוק. התקנות שקבעה רשות החשמל, בתיאום עם רשות התחרות, הגדירו כי יצרן המחזיק ביותר מ־20% מקיבולת הייצור בגז טבעי נחשב ריכוזי, כאשר אחזקה של מעל 5% בתחנת כוח נחשבה לצורך החישוב כאחזקה מלאה. לפי ניתוח ענפי של רשות התחרות, בעלי נתח השוק הגדולים הם חברת חשמל, אדלטק, דליה אנרגיה, קיסטון, שיכון ובינוי, החברה לישראל וג'נריישן קפיטל.
תקנות אלו פקעו בסוף 2024 – וברשות החליטו שלא להאריך אותן, אלא "לשכלל" אותן על בסיס המחקר הקיים בתחום- ולהחליפן. המחקר המקיף שפרסמה הרשות היום לשימוע ציבורי מציג תפיסה חדשה להערכת כוח שוק בשוק החשמל הסיטונאי, הנשענת על הספרות הכלכלית הבינלאומית ועל מאפייניו הייחודיים של הענף.
לשינוי זה יש השלכות ישירות שכן על פי חוק הריכוזיות, רשות החשמל מחויבת להיוועץ ברשות התחרות בעת מתן רישיונות ייצור, אישור הרחבות או בחינת עסקאות ומכרזים. מרגע שהערכת כוח השוק השתנתה – גם נקודת הייחוס של רשות החשמל משתנה, ויצרנים שעד כה נחשבו "בטוחים רגולטורית" עשויים להיתקל במגבלות חדשות.
