בגלל חילוקי דעות: עיכובים בהקמת הצינור שאמור להגדיל את יצוא הגז למצרים
חוסר הסכמה בין החברות המפעילות את מאגרי הגז לבין המדינה מעכב את הקמתו של צינור ניצנה שעלותו כ־2 מיליארד שקל. כעת מדווחת החברה הממשלתית נתג"ז כי הקמת הצינור כלל אינה ודאית
למרות ההבטחות כי הקמתו של צינור הגז ניצנה תחל בתחילת 2025, חוסר הסכמה בין החברות המפעילות את מאגרי הגז לבין המדינה הוביל לעיכוב בהקמתו. כעת, לפי דיווח לבורסה של החברה הממשלתית נתג"ז (נתיבי גז לישראל), הקמת הצינור כלל אינה ודאית. נתג"ז דיווחה כי "בשלב זה עצם חתימת הסכמי ההולכה ו/או הקמת המקטע אינו ודאי, בין היתר בשל גורמים אשר אינם בשליטת החברה, כגון החלטות ופעולות של רשויות שלטוניות וקבלת אישורים של צדדים שלישיים".
במאי 2023 אישרה הממשלה את הקמת הצינור שנועד לאפשר לחברות הגז להגדיל את היצוא למצרים בכ־30%. הצינור, שאורכו 65 ק"מ, אמור להיות מוקם על ידי נתג"ז, במימון חברות הגז. אולם נכון לעכשיו אין הסכמות בין הצדדים, מה שהביא את החברה הממשלתית לדווח כי השלמתו אינה ודאית. לפי הערכות, אי־הקמתו של הצינור מובילה לאובדן הכנסות של 2 מיליארד שקל למדינה.
עלות הקמתו של הצינור הוערכה בתחילה בכ־900 מיליון שקל, אך היא זינקה ל־2 מיליארד שקל. בעבר ייחסו בנתג"ז את הפער בעלויות לכך שההערכה הנמוכה נקבעה לפני תכנון מפורט ולפני עליות מחירים בשוק.
הקמת הצינור מלווה בחשש שהיתרי היצוא שניתנו לתמר ולווייתן הם בהיקפים גדולים והם עלולים להוביל לכך שלא יהיו מספיק עתודות גז לשמירה על התחרות בישראל. עם זאת, הצינור כבר אושר.
במשרד האנרגיה אומרים כי נוסח ההסכם להקמת הצינור הועבר לחברות הגז והמשרד ממתין לחתימתן על ההסכם.
הפרויקט נחלק לשניים: הקמת הצינור והקמת תחנת הדחיסה. אחת האפשרויות שנבחנות היא להעניק לשברון, מפעילת תמר ולווייתן, פטור ממכרז להקמת תחנת הדחיסה. אם המהלך ייצא לפועל, שברון תהיה מצד אחד צרכנית שמשלמת על הקמת הפרויקט, אך מצד שני גם בעלת אינטרס הפוך כחברה מקימה.
ייתכן שאחת הסיבות לעיכוב בפרויקט היא שברון עצמה. בשנה האחרונה מתכנסת ועדת דיין בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה ובוחנת את מדיניות יצוא הגז הטבעי ממאגרים חדשים ואת המצב התחרותי בשוק הקיים. שברון היא המפעילה של שני המאגרים הגדולים בישראל: לווייתן עם 600 BCM ותמר עם 300 BCM. המאגר השלישי הוא כריש שנמצא בבעלות מלאה והפעלה של אנרג'יאן עם כ־100 BCM.
שברון גם מחזיקה ב־40% מלווייתן ו־25% מתמר. ההפעלה של המאגרים וההחזקות הובילו לביקורת על כוחה הרב של הענקית האמריקאית. לפי ניתוח של משרד האוצר, המשמעות של חוסר תחרות בשוק הגז הטבעי עלולה לעלות לציבור עד 45 מיליארד שקל בעלות עודפת עד 2040 (כמחצית מהסכום תחזור במסים).
בכלכליסט נחשף כי באוצר רוצים להוציא את שברון מההפעלה של אחד המאגרים במטרה לעודד תחרות בשוק ולהוסיף זאת כהמלצה לדו"ח ועדת דיין. לפי ההערכות, שברון מפעילה לחץ שלא לקדם את הפרויקט כל עוד אפשרות זו ברקע. כך, למשל, בסוף פברואר שברון לא הגיעה לפגישה עם נתג"ז ומשרד האנרגיה בנושא הצינור.
ממשרד האנרגיה נמסר: "הנוסח של הסכם ההולכה אושר על ידי רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה והתשתיות וכעת ממתין לחתימה בין נתג"ז ליצואנים".
מנתג"ז נמסר: "אחרי ניהול מו"מ ארוך התקבלו החלטות סופיות של הרגולטור בסוגיות השונות. אנו ממתינים לחתימה של היצואנים כדי לצאת לדרך עם הקמת הפרויקט באופן מיידי. הכדור נמצא בצד של היצואנים".
משברון נמסר: "אנו גאים בשותפות עם מדינת ישראל ובעלי עניין אזוריים נוספים, ואנו מצפים להמשיך ולתמוך באסטרטגיה של ישראל לפיתוח משאבי האנרגיה שלה. שברון אינה מגיבה בנושאים מסחריים".
