פרשנותחושבים שההצעה של גפני למשכנתא מופרכת? חכו להצעות של דרעי וגולדקנופף
פרשנות
חושבים שההצעה של גפני למשכנתא מופרכת? חכו להצעות של דרעי וגולדקנופף
יו"ר ועדת הכספים הראה השבוע לנגיד קדימון למה שצפוי בשנים הקרובות: הצעות חוק פופוליסטיות, מדיניות נטולת היגיון כלכלי והחלשת שומרי סף. כל אלה יפגעו במאמצים של בנק ישראל לצמצם את האינפלציה, ואת המחיר כולנו נשלם
מה שחוו הנגיד פרופ' אמיר ירון וצמרת בנק ישראל במפגשם עם חברי ועדת הכספים, שהתכנסה השבוע לדיון ראשון לאחר הבחירות, הוא קדימון בלבד למה שצפוי להם בשנים הקרובות עם הממשלה הבאה.
נקדים ונאמר כי זו לא רק זכותה אלא גם חובתה של הכנסת לפקח, לבקר ולנטר את פעולות הנגיד והוועדה המוניטארית ואת המדיניות של בנק ישראל. זה תפקידו של פרלמנט. אלא שבישיבה האמורה יו''ר הוועדה משה גפני הטיל פצצה כשהציע להחריג את העלאות הריבית על המשכנתאות לבעלי דירה ראשונה "כדי להקל עליהם".
אמנם זו הצעה שמידת המופרכות שלה קשה לתיאור אך גפני יתברר במהרה כאחד האנשים השפויים, האחראים והרציניים ביותר שיוצבו על הגה כלכלת ישראל. חכו להצעות של אריה דרעי, עבריין מורשע שרק לפני 10 חודשים הודה בהעלמות מס, ולהצעות של גולדקנופף מכחיש המתמטיקה ותבינו את פשר המחמאות לגפני.
הבעיה של הנגיד וצמרת בנק ישראל היא שתהליך הצמצום המוניטארי עדיין לא תם ולבטח לא נשלם. מספיק לראות את שני נתוני המאקרו האחרונים שהתפרסמו כמעט ומקביל לאותו דיון בוועדת הכספים: המדד המשולב למצב המשק (מחושב על ידי בנק ישראל בעצמו) ורכישות בכרטיס אשראי. שני המדדים מצביעים על פעילות ערה וצומחת. יתרה מזו, האינפלציה כעת (5.1%) עדיין רחוקה מהיעד, וזה עוד לפני ההעלאה הקרובה בתעריפי החשמל, שהוא התשומה המרכזית של המשק, שצפויה לחולל עוד אינפלציה.
כל זה קורה עוד לפני שהממשלה התחילה בחלוקת המתנות שהיא מתכננת לחלק – והסכומים רק הולכים וגדלים – ועוד לפני שהחלה לחתום על הסכמי שכר עם כמעט כל איגוד שניתן להעלות על הדעת.
לנגיד יש ממה לחשוש. ההיסטוריה מראה כי ממשלות פופוליסטיות כמו זו שמתגבשת בימים אלה בישראל לא אוהבות בנקים מרכזיים עצמאיים. דונלד טראמפ בארה"ב, רגי'פ ארדואן בטורקיה, קריסטינה קירשנר בארגנטינה, הוגו צ'אבס בוונצואלה, ויקטור אורבן בהונגריה, סיריל רמפוזה בדרום אפריקה, נארדנה מודי בהודו ופוטין ברוסיה – כולם ללא יוצא מן הכלל חתרו להשיג שליטה על הבנק המרכזי והצליחו בכך. הדרכים להשגת השליטה בבנק המרכזי היו שונות: ישנם כאלה שרק תקפו ואיימו, יש מי שפיטרו והחליפו. אבל אף אחד מאותם פופוליסטים לא נתנו לבנקים מרכזיים להמשיך להיות גופים עצמאיים כפי שהיו.
כאשר מבינים כי נגיד בנק ישראל הוא על פי החוק גם היועץ הכלכלי לממשלה מבינים את פוטנציאל הנפיצות: ראשי בנקים מרכזיים הם יעד טבעי של פופוליסטים שסולדים ממוסדות עצמאיים שבסמכותם להגביל את כוחה של הזרוע המבצעת, קל וחומר כאשר מדובר באיש שיושב על מכונת הדפסת הכסף.
השאלה הגדולה היא מה יהיה מחיר הפגיעה בבנק המרכזי ומי ישלם אותו. מספיק להסתכל על מה שקרה בבריטניה לפני כמה שבועות כדי להבין את גודל הסכנה. ממשלת ליז טראס, ממשלה שכבר התפרקה לרסיסים ונרשמה בספרי ההיסטוריה כממשלה הקצרה והכושלת ביותר בתולדות הממלכה, החליטה על תוכנית כלכלית לא אחראית ואינפלציונית מאוד. התוצאה היתה כמעט קריסה של הכלכלה השישית בעולם תוך 45 יום, אלמלא ההתערבות של הבנק המרכזי.
ההשוואה לישראל איננה מופרכת. אין להתבשם מ"ההצלחה" של נתניהו בשנים 2009–2021. אלו היו שנים חריגות שלא היתה בהן אינפלציה כלל, לא בארץ ולא בעולם. כעת האינפלציה שבה והיא לא תיעלם בקרוב. פגיעה במאבקו של בנק ישראל באינפלציה באמצעות פגיעה בבנק עצמו או מדיניות פיסקאלית (תקציבית) שאיננה מותאמת למדיניות המוניטארית הנדרשת עלולה להקריס את כלכלת ישראל כפי שכמעט קרה בבריטניה.
קריסה כלכלית תפגע בעיקר בשכבות החלשות ביותר. אם גפני וחבריו רוצים באמת להיטיב עם החרדים והשכבות החלשות עליהם לשנות כיוון. במקום מדיניות של קצבאות עליהם לנקוט במדיניות של עידוד תעסוקה, מדיניות שכוללת השכלה והכשרה מקצועית (הרי אף אחד לא רוצה עובדים עניים בעלי שכר מינימום). במקביל יש לקדם מדיניות ארוכת טווח של הפחתת יוקר המחיה, שמטפלת בשורש המחלה לרבות שינויים מבניים בחקלאות, במיסוי, קמעונאות ולא בסימפטומים.
החרגת הריבית על המשכנתאות היא סנונית ראשונה – אך מסוכנת ומייצגת – של כל הדברים הרעים שממתינים לנו מעבר לפינה. יש להניח שהנגיד כבר הבחין בכך.
