הדור הצעיר כבר בחר ב-AI כ"יועץ השקעות"
הרגולטור הפיננסי הבריטי (FCA) פרסם בסוף אוגוסט מחקר שצריך להדליק נורה בכל משרד ממשלתי שנוגע בכספו של הציבור. הממצא המרכזי: בקרב משקיעים בני 18–40, כלי בינה מלאכותית זוכים לאמון גבוה יותר (56%) מטלוויזיה ורדיו (47%), מהעיתונות (46%) וממשפיעני הרשת (29%). ארבעה מכל חמישה משקיעים פחות מנוסים כבר נעזרו בבינה מלאכותית בענייני השקעות, ושני שלישים צופים שיסתמכו עליה עוד יותר בשנה הקרובה. עד כאן, מהפכה בצריכת מידע פיננסי.
הבעיה מתחילה בממצא השני: 44% סבורים בטעות שמידע פיננסי שנוצר בבינה מלאכותית הוא מפוקח, 38% חושבים שלגיטימי לקבל החלטת השקעה על סמך פלט של צ'אטבוט בלבד, ו־32% בטוחים שיזכו לפיצוי אם הייעוץ יתברר כשגוי. ובמקביל, 73% יודעים היטב שבינה מלאכותית עלולה לטעות. הציבור מבין את הסיכון הטכנולוגי אך לא את הסיכון המשפטי: הוא יודע שהמכונה טועה, אבל לא יודע שאין מי שנושא באחריות כשזה קורה.
התופעה אינה בריטית בלבד. מחקרים בשווקים נוספים מראים שיעורי אימוץ דומים ואף גבוהים יותר, ואין סיבה להניח שהתופעה פוסחת על ישראל: ציבור רחב רוצה לצרוך ייעוץ השקעות כפי שהוא צורך כל שירות אחר היום – בצ'אט.
ומה אצלנו? רשות ניירות ערך פועלת בכיוון הנכון. הדוח הבין-משרדי לבחינת שימושי בינה מלאכותית בסקטור הפיננסי זיהה נכונה את הסיכונים ואת שאלת חובות האמון, וההוראה בדבר מתן שירותים באמצעים טכנולוגיים הקדימה בשעתה את זמנה - אלא שהיא נכתבה בעולם שלפני מהפכת הבינה המלאכותית היוצרת, וככל הידוע, ברשות כבר עוסקים בעדכונה.
האתגר אינו הכיוון אלא הקצב: בזמן שהאסדרה מבשילה, הציבור כבר שם. הוא נעזר בצ'אטבוטים גנריים שלא נבנו לייעוץ פיננסי - לא מפוקחים, ללא חובת אמון, ללא התאמה אישית, ללא כתובת לפנייה, ובלי כל דרך לדעת אילו אינטרסים מסחריים מוטמעים בתשובותיהם.
צמצום הפער מתחיל בסמכות מקצועית ברורה. ייתכן שבמקרה הנקודתי הזה אין כלל צורך בחקיקה. אבל הסוגיה רחבה יותר, וראוי לפתור אותה עם הפנים קדימה: לרשות ניירות ערך צריכים להינתן כלים לקבוע, בהוראות ובהנחיות ולא רק בחקיקה ראשית, את הסטנדרטים לשימוש בבינה מלאכותית בייעוץ – תיקוף מודלים, תיעוד, פיקוח אנושי, גילוי ללקוח וניהול ניגודי עניינים – וכך גם בסוגיות הרבות שעוד יגיעו. רק כך תתעדכן הרגולציה בקצב של הטכנולוגיה, ולא בקצב של ספר החוקים.
ובמישור המהותי, ה־ FCA עצמה מסמנת את הפתרון: כלי שנבנה ייעודית לייעוץ פיננסי צפוי להיכנס תחת פיקוח. וכאן הנקודה: ההבדל המהותי בין שני המסלולים אינו עצם השימוש בבינה מלאכותית, אלא מי נושא בחובת האמון. חובת אמון אינה ניתנת להאצלה למכונה: כשבעל רישיון נעזר בבינה מלאכותית, החובה נותרת עליו במלואה, והלקוח מקבל את הטכנולוגיה בלי לוותר על ההגנה. בשימוש בצ'אטבוט גנרי אין ללקוח בעל רישיון שנושא כלפיו בחובה הזאת. המסלול המפוקח אפשרי – צריך לאפשר לו להתפתח במהירות.
אבל רגולציה היא רק חצי מהתשובה. החצי השני הוא הרגלי הציבור, וזו משימה ממשלתית, לא רק רגולטורית. נדרש קמפיין אוריינות משותף של משרד האוצר, רשות ניירות ערך, בנק ישראל ומערכת החינוך, סביב עיקרון אחד פשוט: בינה מלאכותית היא כלי מחקר מצוין, אבל היא אינה יועץ השקעות - כשם שאינה רופא: לא אישית, לא מפוקחת ולא אחראית. ובאותה נשימה, שילוב היבטי בינה מלאכותית בבחינות הרישוי וההסמכה של יועצי ומשווקי השקעות יבטיח שגם בעלי הרישיון ידעו להשתמש בכלים החדשים ולהסביר ללקוחותיהם את גבולותיהם.
הציבור הצעיר כבר קיבל את ההחלטה שלו. השאלה שנותרה למדינה היא אם הוא יפגוש בינה מלאכותית מפוקחת ומלומדת, או גנרית ופרוצה. הבריטים התחילו למדוד וללמד. אנחנו יודעים לזוז מהר כשצריך. זה הרגע.
אסף ארז הוא מומחה ליישום רגולציה פיננסית, Handle AI, לשעבר ברשות ניירות ערך
