איפה ועדת נגל של השירות הציבורי?
במהלך המלחמה הקימה הממשלה את ועדת נגל שמטרתה לבחון את צרכי צה"ל ולתת לו את המשאבים והמעטפת הנדרשת לו לעמוד במשימותיו. זוהי הכרה חשובה בכך שניצחון דורש לא רק אומץ אלא גם הכנה מערכתית ותקצוב נכון.
אבל איפה ועדת נגל של השירות הציבורי?
האמת הפשוטה היא שלנצח במלחמה לא מספיק צבא חזק - צריך גם עורף חזק, ועורף חזק מתחיל במערכות אזרחיות שמתפקדות. כשהרקטות נופלות על תל אביב וחיפה, כשתושבי הצפון והדרום מפונים מבתיהם, כשהכלכלה נדרשת להתמודד עם מאות מיליארדי שקלים של עלויות מלחמה - זה השירות הציבורי שעומד בקו החזית של ההתמודדות האזרחית.
כשהעורף הוא החזית
השנה האחרונה הוכיחה שהגבול בין חזית לעורף התמוסס. פינוי של 150 אלף תושבים מהצפון והדרום הוא מבצע לוגיסטי מורכב שדורש תיאום בין עשרות רשויות וגופים. הקמת ממ"דים ומקלטים, הפעלת מערכות התראה, שמירה על רציפות אספקת חשמל ומים, תחזוקת דרכים תחת אש ויצירת מענה חינוכי לילדים -- כל אלה הם משימות של השירות הציבורי שמבוצעות תחת לחץ קיצוני.
אבל בעוד שאנחנו מכירים בגבורת החיילים, אנחנו ממעיטים בערך העבודה של אלה ששומרים על תפקוד החברה כולה.
המחיר של השנים שבהן התעלמנו
השירות הציבורי בישראל סובל מפריון נמוך של כ-18% מהממוצע. ב-OECD בחמש השנים האחרונות נרשמה ירידה של כ-40% בביקוש להשתלבות בשירות הציבורי, כל אלו במקביל לאלפי תקנים לא מאוישים. כשפרצה המלחמה, אותן מערכות שהזנחנו נדרשו פתאום לתפקד ברמת שיא.
הסיפור חוזר על עצמו ברחבי המדינה: רשויות מקומיות שנאלצו לנהל מלחמה עם כוח אדם מופחת, משרדי ממשלה שנדרשו לפתח פתרונות חדשניים עם מנגנונים מיושנים, ועובדי ציבור שנשאו בעומס עבודה כפול ומשולש. המערכת עמדה בחלק ממבחניה, אבל במחיר ארגוני ואישי כבד. האם נוכל לסמוך עליה בחירום הבא?
הכלכלה שמממנת את הביטחון
מלחמה מודרנית אינה מוכרעת רק בשדה הקרב. היא מוכרעת ביכולת החברה לשמור על חוסנה, על תפקוד כלכלי יציב, על שירותים איכותיים שגורמים לאזרחים לרצות להישאר ולהילחם. בצפון ובדרום, האתגר אינו רק להחזיר תושבים -- אלא להחזיר אותם לקהילות משגשגות שבהן יש מערכת חינוך מצוינת, שירותי בריאות זמינים ואיכות חיים גבוהה.
השירות הציבורי הוא המנוע שמניע את הכלכלה שמממנת את הצבא. תהליכי רישוי מהירים ויעילים, תשתיות תחבורה ותקשורת מתקדמות -- כל אלה הם כלי המלחמה הכלכליים שלנו. כשרישוי עסק חדש לוקח שישה חודשים במקום שבועיים, זה פוגע ביכולת הכלכלית שלנו להחזיק צבא מתקדם.
המחקר מראה שבמלחמות ארוכות, החברה שמנצחת היא זו שמצליחה לשמור על תפקוד תקין של מוסדותיה האזרחיים. בריטניה ב-1940 לא הובסה לא רק בזכות חיל האוויר המלכותי, אלא גם בזכות מערכת ציבורית שהצליחה לשמור על מורל הציבור ועל תפקוד החברה תחת הפצצות הגרמניות.
הפעולות הנדרשות
הגיע הזמן שהשירות הציבורי יעמוד בראש סדר העדיפויות. כמו שוועדת נגל בחנה כיצד לחזק את צה"ל, כך אנחנו זקוקים למהלך אסטרטגי שיחזק את המערכות האזרחיות. כמו שיש ועדה פרלמנטרית לחוץ ובטחון, כך צריך ועדה לשירות הציבורי.
האתגר הוא שחיזוק השירות הציבורי לא יוצר כותרות דרמטיות ולא מביא קולות בבחירות – תהליך ארוך טווח, מלא בפרטים קטנים ובלי תמונות ניצחון הירואיות. בקיצור, כל הסיבות ששום נבחר ציבור יתעסק בה ברצינות. רפורמות בשירות הציבורי כבר נוסחו, חלקן נוסו, מקצתן שינו, אבל בגדול רובן לא מעניינות את מקבלי ההחלטות.
השירות הציבורי זוכה לתשומת לב כשהוא נכשל, ולהתעלמות כשהוא מצליח. הגיע הזמן לשנות את התפיסה הזו. אנחנו צריכים להתחיל לדבר על מנהלי אגפים במשרדי הממשלה כמו שאנחנו מדברים על מפקדי חטיבות ועל מנהלי מוקדי חירום כמו שאנחנו מדברים על טייסי קרב.
זה לא רק עניין של צדק - זה עניין של ביטחון לאומי. חברה שלא מכבדת את המערכות שמחזיקות אותה, לא תצליח למשוך אליהן את האנשים הטובים ביותר. וחברה שאין לה מערכות ציבוריות איכותיות, לא תוכל לעמוד במלחמה ארוכה.
הניצחון במלחמה הבאה ייקבע לא רק בשמי איראן, אלא גם במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, ובכל מקום שבו השירות הציבורי מחזיק את המדינה על כתפיו.
עומר וינברג הוא מנכ"ל ארגון תשתית לחיזוק השירות הציבורי וחבר בצוות המוביל של אקו ממשל – אקוסיסטם לחיזוק השירות הציבורי
