הכאוס במערכת החינוך: המורים והגננות ימשיכו את "ימי המחלה" גם היום
למרות ההסכם של הסתדרות המורים עם משרד האוצר, אלפי מורים התארגנו ספונטנית להמשך המחאות ודורשים ביטול מוחלט של קיצוץ השכר. גם היום צפויים להימשך השיבושים עקב "ימי מחלה". אמש כ־300 בתי ספר הושבתו, רובם במרכז ובת”א
ההשבתות עקב "ימי המחלה" של מאות בתי ספר צפויות להימשך גם הבוקר (שלישי). לפי הערכת מארגני ההשבתה, 300 בתי ספר הושבתו אמש, רובם במרכז הארץ ותל אביב. בניגוד להערכה במשרד החינוך ובהסתדרות המורים אמש שההבנה שינכו למורים שכר ואובדן תמיכת ההורים יביאו לדעיכת המחאה, הרוחות אתמול בערב בקבוצות הוואטסאפ והאינסטגרם של המורים רק הלכו והתלהטו. בין היתר הוקמה קבוצת וואטסאפ בשם "צועדים ביחד ומתפטרים כמוצא אחרון" וגם גויס עורך דין. בחלק מקבוצות הוואטסאפ נשמעות קריאות לא רק להיאבק עד ביטול מלא של קיצוץ השכר אלא גם לפתוח את ההסכמים הקיבוציים הקיימים.
על פי נתוני משרד החינוך, מדובר ב־217 בתי ספר שהושבתו, מספר שגם הוא מפתיע בעוצמתו. בעוד במחוזות תל אביב והמרכז הושבתו כ־25% מבתי הספר, ביתר הארץ מדובר באחוזים בודדים.
בהודעת ראשי המחאה שפורסמה אתמול נאמר ש"כוחנו הוא באחדותנו. יש חשיבות עליונה וקריטית לשילוב כמה שיותר כוחות, אנשי צוות ומוסדות, הן מבחינת ההשפעה והן מבחינת הגיבוי החוקי למהלכים. אנחנו בעיצומו של מאבק צודק מאין כמותו - אל תרפו ידיכם. לא עכשיו. היום למעלה מ־300 מוסדות חינוך לא נפתחו, מה שמוכיח את צדקת הדרך ואת חשיבות המאבק - שנמשך!".
ראשי המאבק כותבים כי "נבהיר: ההסכם שגובש בין האוצר להסתדרות המורים אינו מקובל עלינו. 1. אנו פועלים לגיבוש הסכם חלופי שיוסכם על ידי הצדדים ויכבד את מעמד מערכת החינוך, על כלל עובדיה. 2. חשוב להבין שיש לנו גיבוי חוקי ומשפטי לצעדינו. בהמשך נוציא הודעה נוספת ובה נגייס כספים שמטרתם היחידה הינה ייצוג וליווי משפטי לראשי המחאה - וזאת על מנת להצליח להוביל שינוי של ממש ולתת תוקף חוקי להכל. זה כדי לשמור עלינו ועליכם". בנושא ניכוי השכר הם כותבים "אל תיבהלו. אל תתנו לאיומים, הפחדות וספקולציות להרתיע או להניע אתכם מצדקת דרככם, דרכנו".
אליסה כהן, מורה מנוקדים, ממנהיגות המחאה, אומרת: "היו 300 בתי ספר ששבתו. התחלנו עם 172. אנחנו מקווים שיהיו יותר ונעבור גם להפגנות. אנשים מתחילים להתעורר ולהבין שההסכם שהושג הוא בדיוק מה שהיה ויותר גרוע". על השימוש בימי מחלה היא אומרת ש"זה לא שביתה, זה חולי וחרדה". לדבריה, התקווה והדרישה היא שיבטלו את קיצוץ השכר "ואז אנחנו עוזבים הכל ובאים ללמד".
היא מודה ש"יש מורים שמפחדים אבל המורים מתחילים להבין שאם לא נצא למלחמה אף אחד לא יעשה אותה עבורנו". לדבריה, "הרבה מורות כבר משלמות את מחיר המלחמה כשהבעל במילואים". היא מדגישה ש"המאבק הוא לא מול יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דויד. אנחנו מקווים שבן דויד תביא פתרון. אנחנו רוצים שהיא תייצג אותנו בכבוד. כל קופאית בסופר יכולה להרוויח כמוני. חתמתי על משכנתא, אני חרדה איך אני הולכת לשלם אותה. למה אני צריכה לפחד שאולי אגור באוהל?".
הסתדרות המורים התנגדה להפחתת השכר שהושתה על עובדי המגזר הציבורי ובניגוד לסקטורים אחרים לא הגיעה להסכמות עם האוצר על אופן מימושו. דחיית ההפחתה הגדילה את הקיצוץ החודשי ל־3.3%. שלשום ההסתדרות קיימה עיצומים עד השעה 10:00 ובמקביל התפתחה מחאה נרחבת של סגירת בתי ספר באמצעות הוצאה המונית של ימי מחלה. שלשום בערב הושג הסכם לפיו הפחתת השכר תקוזז ברובה מהעלאות עתידיות כמו אצל שאר עובדי המדינה ולא מהשכר עצמו. אבל שביתת ימי המחלה נמשכה בדרישה שהקיצוץ יבוטל כליל. למאבק סייע מאוד הזעם הציבורי הכללי על שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא שלח איגרת למורים בה כתב "אינני מעלה בדעתי שבשעה שמאות אלפי מילואימניקים עוזבים הכל — בית, משפחה, עבודה ופרנסה — ומוסרים את נפשם על הגנת המולדת, דווקא מי שמחנכים את ילדינו יפתחו בשביתה ויפגעו במאמץ המלחמתי בגלל ויכוח על האופן שבו תחול הפחתה של כמה אחוזי שכר בודדים באופן זמני". זה רק הגביר את הכעס.
לא מעט לקחים אפשר להסיק מהכאוס שמתפשט במערכת החינוך. אחד המרכזיים הוא ששדים שנשלפים מבקבוק לא חוזרים אליו כל כך מהר. במקרה של בן דויד מדובר בשני שדים. אחד הוא השימוש השימוש בימי מחלה כאמצעי שביתה. הסתדרות המורים לא קראה לו כמובן אבל ממש לא ניסתה להיאבק בו. השני הוא הצגת המאבק הנקודתי על קבלת פיצוי להפחתות השכר כאילו זה מאבק גורלי על עתיד ההוראה בישראל. לקח נוסף: באוצר, כמו בקורונה, שוב הניחו שבן דויד תסכים לדברים שהיא לא מסכימה להם ושוב התברר שהם טעו.
בלשכת שר החינוך יואב קיש מציינים שגם במשרד החינוך וגם בהסתדרות המורים הרגישו שלשום שהמאבק יוצא משליטה וזו אחת הסיבות שהזדרזו כל כך להגיע להסכם לפני הסלמה נוספת. לקח נוסף הוא שבימים שמרי אזרחי הפך לאמצעי כל כך נפוץ של מאבק חברתי, אי אפשר להיות מופתעים כשמורים משתמשים בימי מחלה כאמצעי שביתה. יש הסלמה בדרכי המאבק בישראל. אפשר לטעון שזה לא מקרה שרוב בתי הספר השובתים ממוקמים במרכז ארץ כמו המחאה נגד ההפיכה המשטרית.
בן דויד הצליחה למצב את עצמה כמנהיגת עובדים חזקה ופופולרית באמצעות שילוב של יחסי ציבור עם הישגים בהסכם הקיבוצי ודמות מפרגנת ב"ארץ נהדרת". אלא שבפועל סביבת העבודה שלה מורכבת. מצד אחד יש ארגונים שחותרים להפחית את כוחו של האיגוד המקצועי (מורים מובילים שינוי) או של המונופול שלה על הייצוג (ארגון המנהלים מנהיגים). מצד שני נראה שצומחת לה אופוזיציה מלמטה והיא שמארגנת את המחאה.
הבעיה היא שבן דויד גייסה דעת קהל למאבק בקיצוץ. היא אמנם אמרה שהקיצוץ הוא חוק מדינה והמטרה היא הסכם שיפצה בגינו, כמו שאר עובדי המדינה, אבל רבים מהמורים הבינו שהמאבק הוא לביטול מוחלט של הקיצוץ. ההסכם שהביאה בן דויד משווה את מעמד המורים לשאר עובדי המדינה בשני היבטים. האחד הוא שכמו עובדי המדינה רוב הקיצוץ יבוצע בדחיית העלאות שכר ולא בהפחתת השכר. ממשכורת מאי הפחתת השכר תקטן מ־3.307% ל־0.95% לחודש, וזאת עד סוף השנה. אחר כך תהיה הפחתה של 1.2% ב־2026 כמו כלל המגזר הציבורי. את המחיר ישלמו המורים בדחיית תוספות ותק וקידום בדרגה בארבעה חודשים מספטמבר הקרוב לינואר שאחריו ובדחיית הנהגת תוספת גמול בית ספרי בשנה. כפיצוי הם מקבלים שני ימי חופשה (ל"ג בעומר השנה ובשנה הבאה). לא בטוח שזה מה שחסר למורים אבל עובדי המדינה קיבלו ימי חופשה והמורים הושוו.
"מדיניות של הסתרה בנוגע להסכם"
לכאורה זה מה שבן דויד רצתה — דחיית העלאות שכר במקום הפחתה. במונחים של הסכמים קיבוציים ההסכם הזה הוא הישג להסתדרות המורים ולקיש שתמך במאבק שלה. אבל רבים מהמורים חשבו שהם נלחמים לביטול הקיצוץ ולא החלפתו בדחיית העלאות. קיש הואשם שזגזג כשקודם פנה נגד המורים להוציא צווי מניעה לעיצומים ואז עבר לתמוך בהם. בלשכת קיש טוענים שהוא עבר לתמוך במורים אחרי שהתברר שהאוצר לא פתוח למשא ומתן. אפשר גם להניח שקיש מעריך שלא יהיה תקציב נוסף ולכן הוא לא יזדקק עוד לסמוטריץ' אבל הוא כן יזדקק למורים בפריימריז בליכוד.
אחד מגורמי האופוזיציה הוותיקים לבן דויד הוא ארגון יציגים שהמנכ"לית שלו הדס לוי הודיעה ש"הארגון מתנגד בתוקף להסכם המביש שנחתם על ידי בן דויד. ההסכם אינו מיטיב בלשון המעטה עם עובדי ההוראה. קיימת מדיניות של הסתרה בנוגע לפרטי ההסכם המלאים המעלה שאלות לגבי טיבו. הניסיון הנואל להסיט את השיח מהדיון בפרטים החשובים לטובת עיסוק ב'הפחתת' הקיצוץ, כאילו עשו לנו טובה, הוא שערורייה".
בינתיים, כמקובל בהסכמי שכר, עוד אין פרסום רשמי כי לוקח הרבה זמן לסגור את האותיות הקטנות. בהסתדרות המורים מקווים שהפרסום של ההסכם ירגיע את המחאה אבל בפועל סביר שאם משהו ירגיע את המחאה זה יהיה החשש מקיזוז שכר ואובדן אהדת ההורים.
האוצר ומשרד החינוך מאיימים בניכוי שכר למורים הכביכול חולים. אתמול הוציאו שתי בכירות במשרד החינוך מכתב למנהלי המחוזות עם הודעה על ניכוי השכר. לדבריהן, "בשים לב להיקף הנרחב והחריג של היעדרות במקביל להכרזת הסתדרות המורים על סכסוך עבודה". בפועל לא ברור כלל המקור החוקי להוראה בלי בירור פרטני של היבטי המחלה האישיים של כל מורה.
ביקורת על בן דויד מותחים גם ארגונים אחרים של אנשי חינוך. מנכ"ל ארגון מנהלי בתי הספר מנהיגים גיל מושקוביץ אומר ש"היה אפשר במקום לקצץ שכר להביא להעלאת שכר באמצעות הארכת תוקף ההסכם הקיבוצי. בן דויד גם יכלה להכניס את היד לקרנות הרווחה וקרנות ההשתלמות". ארגון מורים מובילים שינוי מתנגד בדרך כלל לשביתות מורים. מנכ"ל הארגון יאיר ויגלר אומר ש"מתפרץ כאב אמיתי של מורים אבל הוא מוביל לכיוונים מאוד מסוכנים של עקיפת החוק".
כדאי לשים לב שלפחות עד הערב, התגובה של השחקנים המעורבים ושל המערכת הפוליטית היתה דממה. לא יצאו תגובות רשמיות של משרד האוצר, משרד החינוך וההסתדרות. סביר שתרם לכך המצב החדש של שטח שיצא משליטה - שכולם מתקשים להעריך את עוצמתו. להסתדרות המורים כמובן לא היה שום עניין להודות שהיא איבדה שליטה על חלק מהשטח שלה.
תורמת למבוכה גם העובדה שקשה מאוד לדעת כמה זמן שביתת המחלה תחזיק מעמד. זה תלוי במומנטום, כלומר השאלה אם מחר מספר בתי הספר השובתים יגדל או יפחת. זה תלוי מאוד בסבלנות ההורים ובנכונות שלהם לשאת במחיר של מחאת המורים.
הערב לאחר דיונים ארוכים הוציא הנהגת ההורים תגובה מאופקת: "הנהגת ההורים הארצית מביעה אכזבה עמוקה מההשבתות האיטלקיות ומהפגיעה באלפי ילדים וילדות ברחבי הארץ. תמכנו במאבק. הובלנו קול ברור בעדכם ואנו תומכים באופן שוטף וגורף בתנאי העסקה ראויים לצוותי החינוך, אך לאחר שנחתם ההסכם בין המדינה לגוף המייצג, אין עוד מקום להמשיך בעיצומים בדמות של ימי מחלה ופעולות מחאה הפוגעות בילדים. אנו קוראים לצוותי החינוך לגלות אחריות, לשוב למוסדות החינוך ולגלות מנהיגות חינוכית דווקא עכשיו".
