הכיבוש כהזדמנות נדל"נית
הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק לביטול אפליה ברכישת מקרקעין ביהודה ושומרון. כמה יפה שסוף סוף הכנסת הנוכחית מקדמת חוקים עם המילים "ביטול אפליה", רק שכמו כל מה שנוגע לממשלה הזו, ככל שהשקר גס ובוטה כך הוא מושמע בגאווה רבה יותר. איש לא מתכוון חלילה לביטול מערכת החוקים המפלה נגד פלסטינים בגדה, אלא להפך המוחלט – כעת כולנו נוכל לקחת חלק במשטר ההתנחלויות והאפרטהייד, איש כפי יכולתו ועומק כיסיו. למדיניות הכיבוש ומפעל ההתנחלויות תחבור כעת הדורסנות של מכירת קרקע בגדה לכל דורש בתנאי "שוק חופשי".
אם ההצעה תתקבל והחקיקה תושלם, השטחים הכבושים, שבהם ישראל מחזיקה במצב של כיבוש צבאי (שלפי הדין הבינלאומי אמור להיות זמני) – הופכים להיות לא יותר ממאגר נדל''ן שאין בו כללים. קרקעות בשטח הכבוש זמנית יעברו לידיים פרטיות של אזרחי המדינה הכובשת, והבעלות בהם תישאר ישראלית -לנצח. כל אזרח וקבלן יוכלו לעשות רווח קל, בזמן שהם מפרים את הדין הבינלאומי (אליו הצבא טוען שהוא מחוייב) ומשנים את המצב הביטחוני והמדיני באזור כולו.
החוק, אם יעבור, יאפשר רכישה של קרקעות בגדה המערבית על ידי אנשים פרטיים לכל מטרה, ללא צורך באישור מטעם המינהל האזרחי האמון כיום על ניהול מרשם המקרקעין בגדה וללא פיקוח מצדו על עסקאות אלה. עמותת רגבים עתרה ב-2020 לבג''ץ בדרישה לבטל את החקיקה הירדנית הזאת, כדי למגר את ה"אפרטהייד נגד יהודים". הצבא והמדינה עמדו בפני בית המשפט העליון וטענו שההצעה הזאת מזיקה ביטחונית ומסוכנת, ומנוגדת, בין היתר, לתקנות האג. כיום, רגבים, המדינה והצבא – חד הם, וההצעה מקודמת בתמיכה ממשלתית.
הצעת החוק היא נדבך נוסף של ניסיונותיה של ישראל להחיל את ריבונותה על השטחים. כל עוד השטחים לא סופחו באופן רשמי, לכנסת אין סמכות לחוקק חוקים שיחולו בגדה. המפקד הצבאי אמור לתפקד כריבון זמני, ולשמש נאמנם ומגן זכויותיהם של התושבים המקוריים בכפוף לשיקולי ביטחון. לא המפקד ולא הממשלה מוסמכים לתת קדימות לאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של המדינה הכובשת ותושביה בקבלת החלטות שנוגעות לשטח הכבוש ולתושביו.
חשוב להזכיר ולהבהיר - גם כיום מתאפשרת רכישה ותפיסה של אדמות בשטחים הכבושים לצרכים פרטיים, והדבר גם נעשה בהיקפים אדירים, בין היתר על ידי ארגונים כמו הקרן הקיימת לישראל באמצעות חברת הימנותא שפועלת כחברה פרטית. שטחים בהיקפים אדירים נתפסים על ידי המדינה עצמה באמצעות סגירת שטחי אש ושטחים צבאיים. עם זאת, כיום עסקאות מקרקעין בשטחים אפשריות רק עבור תאגידים שנרשמו בשטחים, והן כפופות לקבלת אישור עסקה מהממונה על רישום המקרקעין במינהל האזרחי, שאמור להוות גורם מפקח, על אף שכמובן אינו נייטרלי.
ההגבלות האלה מצמצמות מעט את האפשרויות עבור ישראלים שרואים בכיבוש הזדמנות לעשות רווח, על גבם של התושבים, וגם מגבילות במעט רמאויות, עסקאות נוגדות באמצעות אנשי קש וזיופים. ניסיון העבר מלמד שאלה יהפכו לשיטה ברגע שיוסרו המגבלות הבירוקרטיות והפיקוח על רכישת קרקעות.
כעת אזרחים ישראלים, שמצבם הכלכלי והפוליטי נמצא בספירה אחרת לחלוטין מזה של תושבי הגדה הפלסטינים ושכל מערכות החקיקה ואכיפת החוק בגדה מוטות לטובתם, יתחרו בתושבים עניים, חסרי זכויות ונעדרי ייצוג פוליטי על נדל''ן. נסו לחשוב מה יעשה תושב פלסטיני כאשר יגזלו ממנו את אדמותיו באמצעות זיוף מסמכים ויהיה עליו לפנות לבית המשפט הישראלי בעברית. ומה אם מתנחל יחליט לכפות על שכנו הפלסטיני למכור לו את אדמתו, למשל באמצעות אלימות, ונדליזם והשגות גבול. איזה ברירה תישאר בידיו, אם נמנעת ממנו גישה לאדמתו - לפחות יקבל את תמורתה. קל להבין – רק צד אחד לעסקה שתתבצע "מרצון" כבול באזיקי ברזל.
הסרת הפיקוח והרחבת האפשרות לרכישה כך שתהיה זמינה לכל אדם, צפויה להחמיר את הפרת הוראות הדין הבינלאומי, להרחיב את רמיסת זכויות האדם והזכויות הקולקטיביות של פלסטינים כתושבים המוגנים של השטח הכבוש, למנוע כל אפשרות עתידית לפתרון מדיני, ולהשלים את ההפרטה של מפעל ההתנחלות באופן סופי ומלא.
רעות שאער היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח, מנהלת המחלקה לשטחים הכבושים
