המלחמה על החדשנות: הנשק השקוף של התעשייה הביטחונית
כיצד הפכו פטנטים ביטחוניים ממנגנון משפטי שנועד להגן על המצאות לכלי אסטרטגי שמעניק לישראל יתרון תחרותי בעולם
כאשר מערכות נשק ישראליות כמו חץ, כיפת ברזל, מעיל רוח או חימושים משוטטים נמכרות למדינות ברחבי העולם, תשומת הלב מופנית בדרך כלל ליכולות המבצעיות שלהן. אולם מאחורי הטכנולוגיות המוכרות מסתתר נכס נוסף, פחות גלוי אך בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית: הפטנטים המגנים על אותן מערכות ומעניקים לבעליהן שליטה ארוכת טווח בטכנולוגיה.
ישראל מחזיקה באחד ממאגרי הקניין הרוחני הביטחוני הגדולים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה והתוצר. שלוש החברות המרכזיות בתעשייה - התעשייה האווירית, רפאל ואלביט מערכות - מחזיקות יחד בכ־45 אלף פטנטים פעילים ברחבי העולם. היקף ההשקעה במחקר ופיתוח בתעשייה הביטחונית הישראלית עומד על כ־8.7% מההכנסות, כמעט פי שניים מהממוצע העולמי.
בתחום הדיפנס בישראל ישנו דפוס שחוזר לאורך עשרות שנים: איום ביטחוני מוביל לפיתוח טכנולוגי, הטכנולוגיה הופכת למערכת מבצעית, ובהמשך מוגנת באמצעות פורטפוליו פטנטים רחב. כך, מלחמת המפרץ הובילה לפיתוח מערכת חץ; איום טילי הקורנט במלחמת לבנון השנייה האיץ את פיתוח מערכת מעיל רוח; ואיום הרקטות מעזה הוביל להקמת מערך כיפת ברזל.
ייחודה של ישראל אינו רק בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות אלא ביצירת קטגוריות חדשות של מערכות נשק. דוגמאות לכך כוללות את מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים, מערכות ליירוט רקטות קצרות טווח, חימושים משוטטים ומערכות יירוט בליסטיות מחוץ לאטמוספרה. כל אחת מהקטגוריות הללו נתמכת בשורה ארוכה של פטנטים המעניקים לבעליהם יתרון תחרותי בשווקים הבינלאומיים.
צריך להבין שהפטנט אינו רק כלי להגנה על המצאה, אלא מנגנון השומר על השליטה בטכנולוגיה גם לאחר המכירה. כאשר מדינה רוכשת מערכת נשק ישראלית, היא מקבלת זכות שימוש במוצר, אך אינה רוכשת את הזכות לשכפל אותו, לפתח גרסה עצמאית שלו או למכור אותו לגורם שלישי ללא אישור. בכך הופכים הפטנטים לחלק בלתי נפרד מהיתרון האסטרטגי של ישראל בשוק הביטחוני.
לפטנטים אלה יש פוטנציאל כלכלי רחב מעבר לשוק הביטחוני. טכנולוגיות שפותחו עבור מערכות צבאיות מיושמות בתחומים אזרחיים כמו רכב אוטונומי, רפואה, חיישנים, מערכות ניווט ותקשורת. כך, למשל, שווי הקניין הרוחני הביטחוני של החברות הביטחוניות המרכזיות בישראל נאמד ב־15-10 מיליארד דולר, אך פוטנציאל השימוש האזרחי של אותן טכנולוגיות עשוי להעלות את הערך לטווח של 40-30 מיליארד דולר.
עם זאת, תחום הדיפנס מציב אתגרים רבים בתחום הקניין הרוחני. כך, למשל, סעיף 94 לחוק הפטנטים יוצר מורכבות ייחודית עבור חברות הפועלות בתחום הביטחוני. מעבר לסמכות להטיל חיסיון ומגבלות על פרסום ורישום פטנטים בעלי משמעות ביטחונית, הוא מעניק למדינה יכולת רחבה להתערב בזכויות הקניין הרוחני כאשר הדבר נדרש מטעמי ביטחון. מבחינת חברות רבות, המשמעות המעשית היא חשש מפני פגיעה בשליטה המסחרית המלאה בנכס הטכנולוגי, עד כדי מצב שנתפס לעיתים כמעין "הלאמה" של הפטנט לטובת אינטרסים ביטחוניים לאומיים. בשל כך, חלק מהחברות מעדיפות במקרים מסוימים לרשום תחילה פטנט על יישום אזרחי של הטכנולוגיה, במסגרת הליך פטנט רגיל וגלוי, ורק בשלב מאוחר יותר להתאים אותה לשימושים ביטחוניים. המשמעות היא שבתחום הדיפנס, אסטרטגיית הפטנטים אינה נקבעת רק על פי שיקולים טכנולוגיים או מסחריים, אלא גם על פי האופן שבו החוק והרגולציה הביטחונית עשויים להשפיע על הבעלות והשליטה העתידית בטכנולוגיה.
לסיכום, עוצמתה הביטחונית של ישראל אינה נשענת רק על מערכות הנשק עצמן, אלא גם על היכולת להפוך חדשנות לנכס מוגן. הפטנטים הם המנגנון שמאפשר לטכנולוגיות שפותחו מתוך צורך מבצעי להפוך למקור השפעה, יתרון כלכלי וייצוא ארוך טווח. הקניין הרוחני הוא למעשה "נשק שקוף" שמגן על המערכות שמפתחות התעשיות הביטחוניות ומעניק להן ערך מתמשך.
אייל ברסלר הוא עו"ד, עורך פטנטים וראש משותף של מחלקת הפטנטים בעמית פולק מטלון (APM PATENTS)
d&b – לדעת להחליט
