בשל המלחמה: עלייה של 50% בתלונות על אלימות במשפחה
מספר הפניות לאגודה להגנת הילד, המטפלת באלימות במשפחה, גדל מ-1,000 בחודש ממוצע ל-1,500 ביוני - 50% הן פגיעות מיניות. לדוגמה, באחד המקרים אמא השאירה ילד בקביעות מחוץ לממ"ד בטענה ש"הוא עושה בעיות"
כמות הפניות לאל"י - האגודה להגנת הילד - המטפלת באלימות במשפחה גדלה בחודש יוני בשל המלחמה עם איראן ב-50% יחסית לחודש ממוצע. בסך הכל נרשמו עד כה 1,498 פניות ביוני לעומת כ-1,000 בחודש ממוצע מתחילת 2025. מתוך הפניות כ-900 היו של בנות ו-600 של בנים, 50% היו על רקע פגיעה מינית, 40% על רקע אלימות ו-10% על רקע בריונות ברשת, הזנחה ואלימות מסוג אחר.
באל"י מציינים שמדובר בתופעה שחוזרת מדי מלחמה, ועלייה דומה היתה גם בשבועות הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. היא נובעת מהמצב שבו הפוגע והנפגע מוכרחים להימצא באותו מרחב ובשעת אזעקה גם באותו חדר, וכן מהמתח הגדול והמצוקות הנפשיות בתקופה זו. לדברי נשיא אל"י ערן צימרין, סיבה נוספת לעלייה בכמות הפניות היא שמוסדות החינוך ומשרדי הרווחה סגורים בעת מלחמה ולכן אין מקום אחר לפנות אליו. החשש הגדול באל"י הוא מריבוי של מקרי אלימות נוספים שהיו בבתים ובממ"דים, וקורים במלונות המפונים שאינם מדווחים. באגודה קוראים לפנות אליה בעניין.
התקציב של אל"י עומד על 8 מיליון שקל, כחצי מתרומות והשאר מתשלום המדינה ורשויות מקומיות על שירותי טיפול והדרכה, וכן סכום קטן של השתתפות עצמית שמשלמים מטופלים שיכולים. צימרין מספר שהוא פנה לתורמים לקבל סיוע של מיליון שקל נוספים בשל הצורך להגדיל משמעותית את מספר הטיפולים.
אל"י הוקמה ע"י ד"ר חניתה צימרין, אימו של ערן, ב-1979 והיא מתמחה בטיפול באלימות פיזית, נפשית ומינית נגד ילדים, בייחוד בתוך המשפחה, כולל מתן טיפול לפוגעים במקרים שהדבר אפשרי. הטיפולים מתבצעים באמצעות עובדים סוציאליים קליניים. פניות מגיעות מהנפגעים עצמם, קרובי משפחה, אנשי חינוך ומכרים אחרים, הפוגעים עצמם וחלק מהמקרים מופנים לאל"י על ידי גורמי רווחה. באתר העמותה יש כפתור סגול שמטרתו להפוך את הפנייה לנגישה בשיחת טלפון. לפונים מובהר שיש חובת דיווח לרווחה על חלק מהמקרים אך זו בחירה שלהם אם למסור פרטים מזהים.
לדברי צימרין, "במלחמה המשפחות נמצאות בסיר לחץ". הוא מסביר ש"אם בגלל הטילים האבא שהוא נהג מונית לא עובד ואין כסף לשכר דירה, זה מעורר את כל השדים. היה לנו אבא כזה שיזם את הפנייה. הוא מרביץ ואומר שהוא לא רוצה להרביץ ושואל איך הוא יכול לקבל עזרה".
עוד הוא מספר, "היה לנו מקרה שאמא לא הכניסה ילד לממ"ד כי 'הוא עושה בעיות'. האם מקווה שהילד לא יהיה בכלל בבית באזעקה כי כשהוא נמצא יש מריבות. היה מקרה של אח גדול שמתחכך באחותו בפינת הממ"ד והאמא מעמידה פנים שהיא לא רואה. מקרה נוסף של אח שפוגע באחותו הקטנה, לשני ההורים אין עבודה וכולם בבית. יש לנו ילדה בת 8 שסיפרה שהיא ואבא שלה 'עושים דברים' מתחת לשמיכה ועכשיו זה קורה בממ"ד".
תופעה שמאפיינת ימי מלחמה היא של אבות שחוזרים ממילואים עם טראומות ומתפרצים בבית. במקרים רבים הם פונים לבקש עזרה, ולפעמים מנסים לחזור למילואים כדי לא לפגוע.
