האם תם עידן אפרופים? בית המשפט מציב מחדש את לשון החוזה במרכז
העליון קובע: בחוזים מפורטים אין לסטות מלשון ההסכם גם מטעמי הגינות או תכלית אובייקטיבית — שינוי שמתיישב עם מגמת הפסיקה בשנים האחרונות
פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בע״א 7/24 לוי ואח' נ׳ נכסי מלכת שבא-אילת (23.11.2025) מסמן תפנית מסוימת בגישת הפסיקה הישראלית לפרשנות חוזים. בעוד שהלכת אפרופים (ע״א 4628/93 מדינת ישראל נ׳ אפרופים שיכון ויזום (1991) בע״מ) עיגנה גישה תכליתית המרחיבה את מרחב הפרשנות גם כאשר לשון החוזה נראית ברורה, תוך מתן משקל מרכזי ל"אומד דעת הצדדים" ולתכלית האובייקטיבית של החוזה, פסק הדין בעניין מלכת שבא מבקש להחזיר את מרכז הכובד ללשון החוזה כאשר מדובר בחוזה מפורט וממצה.
בפסק הדין בעניין אפרופים קבע הנשיא (בדימוס) אהרן ברק כי חוזה מתפרש לפי שני קריטריונים מרכזיים: האחד, אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה; והשני, התכלית האובייקטיבית של החוזה. לשיטת הנשיא ברק, אין צורך בקיומה של "עמימות לשונית" כתנאי לפנייה לבחינת היבטים חיצוניים לחוזה, היכולים ללמד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים. בהתאם להלכת אפרופים, על הפרשן לנוע הלוך ושוב בין לשון החוזה לבין נסיבות כריתתו וביצועו, עד לגיבוש תכליתו – גם כאשר לשון החוזה נראית ברורה. עוד הדגיש הנשיא ברק כי תכלית החוזה כוללת גם ממד אובייקטיבי, המתבטא בעקרונות של תום לב, הגינות ויעילות עסקית, המאפשרים לבית המשפט להעניק ללשון החוזה משמעות שאינה זהה למשמעותה המילולית ואף להשלים חסרים מקום שבו היא "מחטיאה את התכלית". גישה תכליתית זו, אף ביחס לחוזים שגובשו בלשון ברורה, עוגנה מחדש בדנ״א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ׳ מדינת ישראל, שם נקבע ברוב דעות כי אין לשנות את הלכת אפרופים.
לעומת זאת, בפסק הדין בעניין מלכת שבא קבע השופט אלכס שטיין, בהסכמת השופט נעם סולברג והשופטת יעל וילנר, כי כאשר מתבקשת פרשנותו של חוזה מפורט וממצה, המוגדר כ"חוזה סגור", נקודת המוצא היא היצמדות ללשון החוזה. בית המשפט הדגיש כי "ללשון החוזה יינתן מעמד בכורה", וכי ביחס לחוזה סגור אין "לכפות שום תיקון או שינוי מהותי משיקולים חיצוניים אשר ייראו לשופט היושב על מדין הוגנים וטובים". במילים אחרות, מקום שבו הצדדים עיצבו במפורש ובפירוט את מנגנוני האיזון והסיכון ביניהם, אין לעשות שימוש בנסיבות חיצוניות כדי לשכתב את ההסדר החוזי המוסכם.
הבחנה זו בין "חוזה סגור" לבין "חוזה יחס פתוח" אינה חדשה בפסיקתו של השופט שטיין. בעניין ע״א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ עמד השופט שטיין על כך שבפרשנותו של חוזה סגור על בית המשפט לפרש וליישם את תנאיו "ככתבם וכלשונם", ואילו בחוזה יחס פתוח – חוזה כללי, לא-מפורט, לרוב ארוך-טווח – עשויה להידרש גמישות פרשנית רחבה יותר. פסק הדין בעניין מלכת שבא ממשיך קו זה.
פסקי הדין בעניין מלכת שבא ובעניין ביבי כבישים משתלבים במגמה בפסיקה המבקשת לצמצם את היקף תחולתה של הלכת אפרופים ולהעצים את משקלה של לשון החוזה, בעיקר בחוזים עסקיים סגורים ומפורטים. בהקשר זה ניתן להזכיר גם את ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ׳ ירון כהן, שם קבע השופט יורם דנציגר כי "מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים, ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנות החוזה ולתת לו את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו".
ההבדל המהותי בין הלכת אפרופים לבין הקו הפרשני המודגש בפסק הדין בעניין מלכת שבא ובפסקי הדין שקדמו לו נעוץ, אפוא, במידת האוטונומיה השיפוטית בפרשנות החוזה. לפי גישתו של הנשיא ברק, יש לפרש כל חוזה – לרבות חוזה שהשופט שטיין היה מסווג כ"חוזה סגור" – גם לאור נסיבות חיצוניות לחוזה, ואף ליתן לתכלית האובייקטיבית משקל שעשוי לעקוף את לשון החוזה. מנגד, לפי גישת ההרכב בעניין מלכת שבא, נסיבות חיצוניות אינן יכולות לשמש ככלי לשינוי מהותי של חוזה סגור; הן אינן רשאיות לעקוף את לשונו המפורטת של החוזה ולשכתב את האיזונים והסיכונים שהצדדים קבעו בו במפורש. חשוב להדגיש כי פסק הדין בעניין מלכת שבא עוסק בפרשנותם של חוזים סגורים, מפורטים וממצים בלבד; שאלת פרשנותם של חוזים שאינם "חוזה סגור" מוסדרת בעיקרה לפי ההלכה הכללית שנקבעה באפרופים ובמגדלי ירקות, כשעניין ביבי כבישים מחדד את ההבחנות ביחס לחוזים סגורים וחוזי יחס פתוחים.
לסיכום, ניתן לראות בפסק הדין בעניין מלכת שבא צעד נוסף של בית המשפט העליון בניסיון להחזיר את דיני פרשנות החוזים אל יסודות פורמליסטים-לשוניים, במיוחד ביחס לחוזים עסקיים מפורטים. אם הלכת אפרופים סימלה את עידן הפרשנות התכליתית המרחיבה, פסק הדין בעניין מלכת שבא, לצד פסקי הדין בענייני ביבי כבישים ובלמורל, מחזק מגמה של העדפת לשון החוזה והגבלת השימוש בתכלית האובייקטיבית לשינוי האיזונים הכלכליים שנקבעו בחוזה, אף שהלכת אפרופים טרם בוטלה והיקף השינוי במגמה הפרשנית עודנו שנוי במחלוקת.
עו"ד רון אבלסקי הוא שותף וראש משותף מחלקת מיזוגים, רכישות וקרנות השקעה במשרד ERM. גיא מזר הוא מתמחה במחלקת מיזוגים ורכישות וקרנות השקעה במשרד.
