כלכלנים בכירים נגד מתווה החל"ת: "פוגע בעובדים חלשים"
על אף שתקופת הזכאות המינימלית קוצרה מ-30 ל-10 ימים, מתווה החל"ת עדיין זוכה לביקורת. פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי מזהיר כי "רוב העובדים יקבלו את התמיכה בסוף אפריל - הדבר פוגע בעיקר בעובדים חלשים שמשלמים ריבית על המינוס". דפנה אבירם-ניצן מוסיפה כי המתווה אינו נותן מענה לעד מיליון עובדים שעתיים שאינם משובצים למשמרות מאז פרוץ המלחמה
למרות קיצור תקופת הזכאות המינימלית לחל"ת מ-30 ל-10 ימים, מתווה החל"ת של האוצר לעובדים שנפגעו עקב המלחמה זוכה לביקורת נרחבת בקרב כלכלנים בכירים במשק. "ההמתנה לקבלת חל"ת קוצרה אמנם ל-10 ימים, אך זה לא פותר את הבעיה של עובדים שנשלחו לעבוד בסקטור העסקי לאחר השבוע הראשון של המלחמה", אמר פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ולשעבר מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל וחבר בוועדה המוניטרית בבנק.
חוק החל"ת המקורי דורש מינימום של 30 יום של היעדרות כדי להפעיל את החל"ת ולקבל זכאות לדמי אבטלה, אך בקורונה התקופה קוצרה ל-14 יום, ובעם כלביא התקופה קוצרה ל-10 ימים. גם הפעם, הדרישה של העובדים והמעסיקים היתה כי תקופה מינימום הקובעת תותאם לנסיבות – קרי, 6 ימים (התקופה בה המשק היה סגור). במתווה הנוכחי נוצר מצב שבו מי שעבד החל מהיום השביעי למלחמה, אז נפתח המשק לפעילות, לא זכאי לדמי אבטלה.
לדברי סטרבצ'ינסקי, המתווה גם לא נותן מענה לעובדה שמסגרות החינוך נותרו סגורות, "דבר שמקשה מאוד על הורים עובדים לחזור לעבודה". לדבריו, "אמנם בחלק מהמקומות מקובלת עבודה מרחוק, אך הנושא תלוי במעסיקים ללא הסדרה ששומרת מספיק על האינטרסים של העובדים".
סטרבצ'ינסקי הצביע על בעיה נוספת: "רוב העובדים יקבלו את התמיכה בסוף אפריל. הדבר פוגע בעיקר בעובדים חלשים שמשלמים ריבית על המינוס". כלומר, דווקא העובדים הכי חלשים שזקוקים לפיצוי מיידי ומהיר כדי לממן מחיה בסיסית, ייאלצו - דווקא לקראת חג הפסח - ללוות כסף כדי לסגור את אובדן ההכנסות עקב סגירת המשק בעת מלחמה.
עוד נקודה שהעלה סטרבצ'ינסקי היא שעל אף שתקופת האכשרה קוצרה מ-18 ל-6 חודשים, "אני לא רואה סיבה למה לא להתחשב במקרה זה בעובדים חדשים שהתחילו לעבוד לדוגמה בשלושת החודשים האחרונים".
לבסוף הציע סטרבצ'ינסקי, המתמחה במדיניות תקציבית, פתרון ארוך טווח לבעיה שצצה כל פעם מחדש כאשר מתרחש אירוע קיצון. "רצוי שכשהמלחמה תסתיים הממשלה תכין חבילת פיצויים אוטומטית שמאפשרת להימנע מאי-הוודאות שחוזרת על עצמה באירועים החריגים שפורצים לעתים קרובות במשק הישראלי".
גם דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר הכלכלנית הראשית של התאחדות התעשייני, מתחה ביקורת על המתווה: "מתווה החל"ת לא נותן מענה לכחצי מיליון עד כמיליון עובדים שעתיים שבמצב מלחמה לא משובצים למשמרות ולכן לא מקבלים כלל שכר - בעוד שלמעסיקים אין סיבה להוציא אותם לחל"ת, כי הם פשוט לא משבצים אותם למשמרות או משבצים אותם במידה חלקית ביותר".
אבירם-ניצן הביאה נתוני למ"ס שמראים כי מדובר בעיקר בעובדים מענפי האירוח וההסעדה כמו מלצרים וברמנים, בעובדי ניקיון ובעובדי סיעוד ומטפלים וכן עובדים רבים בענפי המסחר והקמעונאות, בעיקר מוכרים בחנויות. בתחומים הללו, בין 70% ל-95% מהעובדים הם עובדים שעתיים, כאשר למעלה ממחציתם (כ-55%) מועסקים במשרה מלאה (מעל 35 שעות שבועיות) ויתרת ה- 45% עובדים במשרה חלקית, רובם במשמרות "שסביר להניח שפשוט לא שובצו מאז פרוץ המלחמה לעבודה", הדגישה.
לדבריה, במצב בו לפי הנחיות פיקוד העורף עסק לא נפתח לפעילות (כמו אולם אירועים, מסעדה או צהרון לפעוטות), למעסיק אין כל תמריץ להוציא את העובדים לחל"ת - הוא פשוט לא משבץ אותם למשמרות. "כך נפגעת הכנסתם של העובדים השעתיים מבלי שיש להם מתווה פיצויים כלשהו, גם לא בדיעבד. אלו עובדים שנפגעים באופן הכי קשה בזמן משבר".
מטבע הדברים, מדובר בעובדים החלשים ביותר במשק: "רוב העובדים השעתיים משתכרים שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק וחלקם אף נמצאים ברמת שכר המינימום, כאשר שיעור הנשים העובדות במתכונת של עובד שעתי גבוה במיוחד, בעיקר בענפי הטיפול והשירותים. מדובר למעשה בקבוצה חלשה ביותר בשוק העבודה, אשר לא מקבלת מענה במסגרת מתווה הפיצויים הקיים", אמרה אבירם-ניצן.
אבירם-ניצן קראה לממשלה "לתת גם להם מענה, עם מתווה פיצויים דומה במתכונתו למודל החל"ת, אשר מבטיח להם פיצוי כלשהו על הירידה בשכרם בשל ירידה במספר המשמרות או אפילו התאפסות השכר".
