נווה שרת עולה על המפה: הפרק החדש של צפון תל אביב
בשנים האחרונות משנה נווה שרת את פניה עם התחדשות עירונית, תחבורה מתקדמת וקרבה לרמת החייל המחברת בין שקט ירוק לחיים עירוניים
מהתחדשות עירונית ועד תחבורה מתקדמת וקרבה למוקדי התעסוקה של רמת החייל – נווה שרת עוברת בשנים האחרונות שינוי שמחבר בין היתרונות של שכונה שקטה וירוקה לבין החיים בעיר גדולה ומתפתחת.
כשמדברים על התחדשות עירונית, השיחה נוטה מהר מאוד למספרים: כמה בניינים ייהרסו, כמה דירות יתווספו, מה גובה הבניינים ומה הצפיפות שאפשר לייצר במגרש. אלה שאלות הנדסיות חשובות, הן פשוט לא השאלות החשובות. בסופו של דבר לא בונים רק בניינים, אלא משנים רחובות ושכונות שאנשים כבר חיים בהם, לפעמים במשך עשרות שנים. ואם בסוף התהליך יש יותר דירות אך פחות מהרחוב, פחות שטחים פתוחים ופחות תחושת קהילתיות - אז מה הייתה המטרה של פעולה זו?
נווה שרת היא מקרה מעניין לבחון דרכו שאלה זאת, כי היא לא התחילה כשכונה יוקרתית. כבר בתכנון המקורי, בשנות ה־50, עלה רעיון לסייע לכלכלת התושבים באמצעות נטיעת עצי פרי בין הבניינים - כלומר, הרעיון של מרחב ירוק בין בתי המגורים היה שם עוד לפני שמישהו קרא לזה "איכות חיים". במשך עשורים נווה שרת התקיימה בצד השכונות המבוססות יותר של צפון העיר, בלי שיוזכר שמה בנשימה אחת עם רמת אביב או צהלה.
כיום זה משתנה. בעשורים האחרונים בניינים ותיקים מוחלפים בבנייה חדשה, משפחות צעירות מצטרפות לתושבים הוותיקים, וגם הסביבה השתנתה. רמת החייל וקריית עתידים הפכו למוקדי תעסוקה משמעותיים במרחק קצר. מפת התחבורה הולכת להשתנות אף היא: הקו הירוק של הרכבת הקלה צפוי להגיע לאזור ובטווח הארוך גם קו מטרו. אלה לא רק פרויקטים תחבורתיים מכיוון שחיבור טוב בין שכונה למקומות עבודה, למרכז העיר והערים השכנות משנה איך אנשים חיים בה בפועל.
במשך שנים אנשים נאלצו לבחור בין שני סוגי מגורים: מרכזי ערים הומי אדם ונגישות למקומות העבודה, או אזורים שקטים וירוקים יותר, בדרך כלל רחוקים ממוקדי עבודה ובילוי. במקומות כמו נווה שרת, הגבול הזה מתחיל להיטשטש - אפשר לגור בתוך תל אביב, קרוב לתעסוקה ולתחבורה, ועדיין לצאת מהבניין ולא להרגיש מוקפים מכל צד בגורדי שחקים. בדיוק בגלל זה חשוב לא להתייחס לשטח הפתוח כאל "מה נשאר אחרי שבונים". לפעמים זה אחד הנכסים החשובים ביותר של המקום.
פרויקט אלמגור 15 של קבוצת גבאי, שיוצא כרגע לדרך בשכונה, נמצא בדיוק מול השאלה הזאת. לא רק מה בונים במגרש, אלא מה נשאר מולו: המרחבים הירוקים והנוף הפתוח. השאלה החשובה יותר היא איזה תפקיד יש למרחבים כאלה בתוך שכונה שהולכת ונעשית צפופה. ככל שמוסיפים יחידות דיור לעיר, הצורך במרחק בין בניין לבניין, בעצים ובשבילי הליכה רק גדל. בנייה חדשה לא צריכה להתחרות בהם היא צריכה לעבוד איתם כדי להעניק לדיירים אוויר לנשימה.
אותו דבר נכון לגבי האנשים. התחדשות עירונית כמעט תמיד מביאה אוכלוסייה חדשה: משפחות צעירות, עסקים חדשים ומרקם עירוני חדש. זה חלק טבעי מההתפתחות של עיר. אבל שכונה טובה לא נולדת מחדש עם מסירת המפתח לבניין החדש ־ היא בנויה גם מהאנשים שכבר גרים בה, מההרגלים שנוצרו שם לאורך שנים, מהשכן שיודע איפה יושבים בצל בשעה חמש אחר הצהריים.
נווה שרת לא צריכה להפוך לרמת אביב או לצהלה כדי להצליח. ההיסטוריה שלה, ההתחדשות שבעיצומה, הקרבה לתעסוקה והשטחים הפתוחים זה מה שנותן לה זהות משלה. זו, צריכה להיות נקודת המוצא לכל מי שבונה בשכונה קיימת: לא רק לשאול מה מוסיפים למקום, אלא גם מה כדאי להשאיר בו.
d&b – לדעת להחליט
