אם ספרטה, אז למה לייצא את עתידנו?
בוועדת הפנים והגנת הסביבה דנו באחרונה בנושא מדיניות כריית פוספטים בשדה בריר. זאת לאחר אישור קידומה בהחלטת ממשלה. אבל קידום שדה בריר משמש כמבחן כלכלי-חברתי-סביבתי הרבה לפני שהוא מכרה פוסטפטים.
אמנם המכרה וההחלטה מוצגים לציבור כהישג כלכלי תעסוקתי אולם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו מזהיר אותנו ש"ישראל צריכה להיות ספרטה" ולהיערך לבידוד מדיני, ולכן כדאי לשאול: כיצד זה מתיישב עם אסטרטגיה כלכלית שמבוססת על הפיכת משאבינו למשאב ייצוא של כימיקלים לטובת שורת הרווח של חברה פרטית? אם נהיה "ספרטה" מוקפת אויבים — האם המהלך ההגיוני הוא להעמיד את עתיד הכלכלה שלנו על יצוא חומרי גלם מזהמים לשווקים זרים, אשר משרתים רווחיות של חברה אך פוגעים ישירות בבריאות הסביבה והאזרחים כאן, בבית?
שדה בריר הוא הרבה יותר מפיסת מדבר שומם. מדובר במשאב טבע ייחודי ועתיר ערך, אך הערך שלו, כמו כל משאב טבע, תלוי באופן שבו אנו בוחרים לנהל אותו. השאלה איננה רק "כמה משרות ייווצרו בעשור הקרוב", אלא כיצד הדבר ישפיע בראייה ארוכת טווח על הכנסות הדור העתיד, בריאות הציבור, על המערכת האקולוגית, ובעיקר על עתידנו הכלכלי והקיומי במדינה הקטנה הזו.
חקלאות מקיימת מול כלכלת כימיקלים
בממשק שבין ביטחון לאומי לביטחון תזונתי, יש מי שמנסים לשכנע אותנו כי מכרה פוספטים מקדם את האינטרס של ישראל. אלא שההיגיון הזה הפוך. ביטחון מזון בר קיימא נבנה על קרקע בריאה, על מערכות אקולוגיות מגוונות ועל חקלאות שמחדשת — לא על תלות גוברת בכימיקלים תעשייתיים שפוגעים לאורך זמן בפוריות הקרקע.
מי שמכיר מערכות מזון יודע: ככל שאנחנו שופכים יותר דשנים כימיים, כך אנחנו מחלישים את הקרקע שבסופו של דבר אמורה להאכיל אותנו. כך בדיוק מונעים קיום של דורות בריאים. היעדים לפיתוח בר קיימא (SDGs) מדגישים את הראייה ההוליסטית ארוכת הטווח והחובה לקדם חקלאות מקומית, מקיימת ומבוססת מגוון ביולוגי, לא לנעול את עצמנו בתוך משק כלכלי של מונוקולטורה תעשייתית ותלות כרונית בחברות כימיקלים.
מה שווה תעסוקה אם הבריאות נפגעת?
לטענת התומכים במכרה, מדובר בהזדמנות אדירה לתעסוקה בנגב. אין לזלזל בכך, אך גם אי אפשר להסתכל על התמונה רק מתוך החשבון הצר של "כמה עובדים יתפרנסו". כי אם הדרך לייצר פרנסה עוברת במחיר של פגיעה בריאותית וסביבתית שאין ממנה חזרה — זו עסקה גרועה.
על פי פרופ' ג'ונתן סאמט, מומחה בינלאומי לאפידמיולוגיה סביבתית שעליו התבסס משרד הבריאות, בהינתן הפרמטרים של הכרייה והפיילוט, הניסיון שיתקבל לא יכול לשמש כערובה לכך שכרייה מלאה לא תגרום לתוצאות בריאותיות שליליות
המחיר הסמוי: ים המלח כתמרור אזהרה
אבל הבריאות היא לא העלות היחידה. מדינת ישראל כבר חווה בשנים האחרונות את המחיר הכלכלי הישיר של הפקרת משאבי טבע לטובת רווח קצר מועד: ים המלח. צניחת מפלס, בולענים, פגיעה אנושה במערכות אקולוגיות וסקטור התיירות — כל אלה נובעים מניהול חסר אחריות של החברה והמדינה.
במקום להרוויח מתיירות בינלאומית שמשמרת את הערך החברתי והסביבתי של המקום, במקום למסות את הרווחים לצורך שיקום המערכת האקולוגית שנפגעת אנחנו מפסידים נכס לאומי שאין לו תחליף. שדה בריר עלול להפוך לפרק הבא באותו סיפור.
כלכלה צריכה להסתכל לטווח ארוך
כאשר מנהלים משאב לאומי כמו שדה בריר, החישוב הכלכלי חייב לכלול את כל העלויות החיצוניות: בריאות, פליטות מזהמות, פגיעה בתיירות, זיהום קרקע, פגיעה במי תהום, עלויות שיקום עתידיות. אלו אינן "שוליים", הן לב ליבו של העניין. להתעלם מהן פשוטו כמשמעו הוא להסתכל דרך "חור של גרוש".
מדינת ישראל חייבת להטמיע את היעדים לפיתוח בר קיימא בחשבונאות הלאומית ולתרגם את האימפקט השלילי והחיובי לערכים מוניטרים- על מנת להעריך נכונה את השימוש במשאבי הטבע ולקבל החלטות מושכלות.
כל מי שמדבר על מקומות עבודה במכרה חייב להציב זאת מול האלטרנטיבה שתיירות בריאה ומבוססת טבע יכולה להביא לנגב. במקום לקבע אותנו לכלכלה תעשייתית שמתבססת על קידוח וחציבה, ניתן להשקיע בכלכלה מקומית, מבוזרת ומבוססת ידע, מתיירות ועד אנרגיה מתחדשת, כזו שמייצרת לא רק מקומות עבודה אלא גם קהילה חזקה ובריאה.
סיכום
שדה בריר אינו רק מכרה פוספטים. הוא סמל לשאלת הזהות הכלכלית והחברתית שלנו. האם נכפיל את טעויות ים המלח, או שנשכיל ללמוד מהעבר ולבנות עתיד אחר? אם הממשלה באמת מאמינה בשיח על משילות וחוסן לאומי, עליה להציג לציבור תחשיב אמיתי ומלא הכולל תרגום של מדדי האימפקט של ה SDGs לערכים מוניטרים: כמה שווה התעסוקה מול כמה תעלה לנו הפגיעה בבריאות, בסביבה ובמשאבי התיירות?
אם תשובה כזו לא תינתן בצורה שקופה, כל הכרזה על "ספרטה ישראלית" תשמע כתרגיל ביחסי ציבור — לא כמדיניות אחראית. וישראל של העתיד, המבודדת או לא, לא תוכל להרשות לעצמה את המחיר.
פרופ׳ יהודה כהנא הוא מייסד SDG ישראל; יעל איפרגן גיני היא מנכ״לית SDG ישראל
