פרשנות
חוק ההשתמטות: כך שומר יולי אדלשטיין על "מרחב התקפלות"
הסודיות המוחלטת שבה יו"ר ועדת החוץ והביטחון שומר על הצעת חוק הגיוס נועדה להשאיר לו מרחב התקפלות בלי שהציבור יהיה מודע לכך, וגם כדי שבבוא העת יתאפשר להעביר את החוק מהר־מהר, בלי שהציבור יוכל להתעמק בסעיפים השונים ולהגיב כראוי
אחד הסודות השמורים ביותר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא דווקא נושא שהיה צריך להיות פומבי לחלוטין - הצעת החוק של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, בנושא גיוס החרדים. התוצאה היא שזה רק נדמה לנו שמתקיים דיון ציבורי על הצעת החוק. בפועל למעט מאוד אנשים יש מושג מה יש בה. הדיון הציבורי עוסק בשאלה האם החרדים יסכימו או לא להצעה שאין לנו מושג מה יש בה.
איש אינו חושד באדלשטיין שיביא חוק שוויון בנטל אמיתי. השאלה היא אם מדובר בחוק השתמטות על מלא או בחוק השתמטות למחצה, והדיון הזה נערך במחשכים. יש להקדים ולהודות, לזכות אדלשטיין עומדת העובדה שבינתיים אין חוק השתמטות. הוא משלם מחירים, כולל התקפות של מכונת הרעל, וזה ראוי להערכה. ועדיין, ברור שאדלשטיין מוכן לפשרות שמבחינת רוב הציבור המשרת הן כניעה והחמצה של ההזדמנות ההיסטורית, אותה הזדמנות שהוא כל כך מרבה לדבר עליה. חמור מכך, הוא מוכן להגיע לפשרה כזו, בלי לקבל בתמורה התחייבות של החרדים שהם יתמכו אפילו בגיוס החלקי, מה שהיה צריך להיות תנאי מוקדם לכל משא ומתן.
לשיא הגיעו הדברים אתמול כשאדלשטיין כינס מסיבת עיתונאים על הצעת החוק, וגם בה סירב לחשוף את ההצעה. גם לחברי ועדת החוץ והביטחון שאמורים לאשר את ההצעה - אם תגיע יום אחד לדיון - אין מושג מה יש בה. כל כך סודית ההצעה ששותפי הסוד המעטים (המשתתפים במשא ומתן ואנשי ארגוני המשרתים) צופים בה על המסך ולא בנייר.
רגע מביך במיוחד במסיבת העיתונאים היה כשאדלשטיין ביקר את הממונה על התקציבים יוגב גרדוס על שהוא מביע דעה על הצעת חוק שאינו מכיר. על זה יש לומר שני דברים: ראשית, גם מה שנחשף מההצעה מספיק כדי לומר שהיא תהיה הרסנית לכלכלה ותפריע לחרדים לצאת לעבודה; שנית, זה מאוד בעייתי שאפילו לגרדוס ההצעה לא הוצגה.
חברי ועדת החוץ והביטחון ובכירי השירות הממשלתי הם רק חלק מהקבוצות שלאדלשטיין חשוב שלא יכירו את פרטי ההצעה שלו. גם משפטנים מומחים, למשל העותרים לבג"ץ בנושא הפטור, או מומחים לנושא הפטור — נשארים מחוץ לתמונה. קל לדבר על סנקציות אפקטיביות, האפקטיביות נובעת מהשאלה מה המנגנון שיטיל את הסנקציות ויאכוף אותן, וזו תעלומה.
סביר להניח ששתי סיבות עיקריות יש לסירוב של אדלשטיין לחשוף את הצעת החוק: האחת היא שהציבור הרחב יגלה עד כמה החוק רחוק מלהביא שוויון בנטל, כפי שגילה כשנחשפו ההסכמות עם החרדים לקראת התקיפה באיראן; הסיבה השנייה היא שברגע שההצעה תיחשף יצטמצם מרחב ההתקפלות שלו. כך למשל אם החרדים לא היו מספרים לנו שבהצעה יש דרישה לאישור נוכחות בטביעת אצבע לא היינו יודעים על כך, וגם לא היינו יודעים אם זה היה מבוטל.
הטיעון שיהיה לציבור מספיק זמן לדון כשההצעה תוצג (אם תוצג) הוא אחיזת עיניים. המטרה של מעטה הסודיות היא לאפשר להעביר בבליץ את ההצעה ברגע שתוסכם - וללא דיון ציבורי אמיתי.
