בלעדי
המדינה דוחפת את מאגר הגז תמר להפוך למונופול עתיר כוח בשוק הישראלי
משרד האנרגיה מסתיר נתונים קריטיים על יתרות מאגרי הגז שהשפעתם עצומה על משק האנרגיה בישראל. על פי נתונים שהגיעו לכלכליסט מאגר תמר הופך לשחקן כמעט יחיד במשק הישראלי וביכולתו להשפיע על המחירים בשוק. זאת כשאמור להיחתם הסכם ענק לייצוא גז למצרים ממאגר לווייתן
ההחלטה של השותפות במאגר הגז תמר לחזור בהן ממזכר ההבנות שנחתם מול חברת החשמל שלשום - אינה מקרית. מדובר ככל הנראה בתולדה של מדיניות משק הגז במדינת ישראל לאורך השנים האחרונות, שהפכה את תמר לספק העיקרי של הגז הטבעי לשוק המקומי, וכפועל יוצא גם למי שמחזיק בכוח רב מול הצרכנים המקומיים. הכוח הזה, כפי שהתברר ביום שלישי, מאפשר לשותפים להפעיל לחץ על הרגולטור, במטרה ברורה להגדיל את הרווחיות עבורם.
בישראמקו, בעלת האחזקות הגדולה ביותר במאגר, תירצו את חזרתם ממזכר ההבנות מול חברת החשמל ב"תמורות בתנאי השוק והסביבה הרגולטורית", שהופכים את אותן הבנות לכאלה שאינן פועלות "לטובת השותפות". אותם "שינויים", בעיקרם, כוללים את ההסכם שעליו חתמו השותפות במאגר לווייתן - המתחרה הגדול - לייצוא גז למצרים, הסכם הייצוא הגדול ביותר שנחתם עד היום בשווי של כ־35 מיליארד דולר עד 2040. לפי גורמים בשוק האנרגיה, השותפים בתמר התקנאו בהסכם, והחליטו לנצל את פתיחת ההסכם עם חברת החשמל כדי ללחוץ על משרד האנרגיה להתיר להם לייצא יותר גז, במחיר גבוה מזה שהם מוכרים לשוק המקומי.
לכלכליסט נודע כי השותפים בתמר קיבלו בחודשים האחרונים בסיס מוצק וחזק יותר ליכולת ללחוץ את המדינה בנוגע לייצוא הגז, דרך ההסכם עם חברת החשמל. מידע שהגיע לידי כלכליסט מצביע כי לפני חודשים ספורים שחרר לראשונה משרד האנרגיה אומדן משלו לגבי היקף הגז שנותר במאגר תמר, ממנו ניתן לגזור את היקף הגז גם במאגרי חברת אנרג'יאן (כריש). אלא שמסתבר שיש פער של עשרות אחוזים בין הערכת משרד האנרגיה לבין זו של החברה.
כיום קיימים שני מקורות שמאפשרים לדעת מה גודלם האמיתי של מאגרי הגז בישראל: הראשון הוא דיווחי החברות המחזיקות במאגרים לבורסה על בסיס הערכה חיצונית, והשני הוא הערכה שביצעו במשרד האנרגיה. בעוד שעל פי דיווחי החברות ניתן להעריך את הגודל של כל מאגר גז, במשרד האנרגיה סירבו לפרסם לציבור את הגודל של כל מאגר בנפרד, מחשש לפגיעה בחברות. למרות שבמשרד האנרגיה מסרבים לחשוף את הגודל של מאגרי הגז, נתונים שהגיעו לידי כלכליסט, יחד עם מידע ציבורי, מאפשרים לחשוף את גודלם של מאגרי הגז בישראל - ומראים בעיקר שמאגרי אנרג'יאן קטן בעשרות אחוזים מההערכה הקיימת. המשמעות היא כי יחד עם הסכם הייצוא החדש של לווייתן, תמר הופך בעל כורחו לשחקן הדומיננטי עבור המשק המקומי, וביכולתו להשפיע מהותית על המחירים בשוק.
חשוב להדגיש שגם הערכת משרד האנרגיה וגם ההערכה המדווחת למשקיעים נעשות על ידי מעריכים חיצוניים, ושעלולים להתקיים פערים ביניהן.
אומדן כמות הגז בכל מאגר הוא, כאמור, נתון שמשרד האנרגיה סירב לפרסם פומבית ומסר לחברות עצמן. לפני מספר חודשים המשרד מסר ללווייתן את האומדן שלו לגבי היקף המאגר, והשותפות בו בחרו לפרסם את הנתון. כעת, הנתון של תמר - שהגיע לידי כלכליסט - מאפשר לחשב גם את יתרת היקף המאגרים האחרים שבשליטת אנרג'יאן.
נכון לנתוני סוף 2023, סך מאגרי הגז בישראל כללו להערכת החברות 1,043 BCM, כשהנתון כולל גם מאגרי גז שלא פותחו עדיין וגם מאגרים קטנים מאוד. במשרד האנרגיה העריכו שהיקף הגז בכל המאגרים הוא 850 BCM, כשהערכת המשרד מתייחסת לשלושת המאגרים הפעילים ולמאגר שמשון הכולל 6 BCM. בישראל פועלים כיום שלושה מאגרי גז: לווייתן, תמר וכריש. המאגר הגדול ביותר הוא לווייתן, כשלפי הערכת החברות הכיל בסוף 2023 607 BCM. לאחרונה חשפו השותפות במאגר לווייתן את ההערכה הפנימית שלהם לגודל המאגר, שעמדה על 551 BCM בטרם החלה ההפקה ממנו. לפי נתוני ועדת דיין, עד לסוף 2023 הופקו מלווייתן כ־40 BCM, מה שאומר שגודל המאגר הנוכחי בהתאם להערכת המשרד הוא 511 BCM.
במאגר תמר (כולל תמר דרום מערב ודלית), היו 298 BCM, כך לפי הערכת החברות. הערכת משרד האנרגיה היא כי בסוף 2023 נותרו במאגר 269 BCM. בטרם ההפקה היו במאגר 366 BCM, אך הופקו ממנו בין 90 ל־95 BCM. הסיבה לפער היא שמאגר תמר הוא הוותיק ביותר מבין מאגרי הגז הפעילים כיום בישראל, שהחל לפעול ב־2013.
הנתון המפתיע שמתגלה כאשר מחסירים מהאומדן הכולל של משרד האנרגיה את זה של לווייתן ותמר מביא לפער מהותי בין הערכת המשרד למאגרים של אנרג'יאן לבין הערכה חיצונית שהחברה ביצעה - 50–60 BCM בלבד מול 102 BCM שהעריכה החברה. יוצא מכך כי לפי האומדן של משרד האנרגיה, אנרג'יאן התקשרה בהסכמים למכירת גז בהיקף גבוה יותר מזה שנמצא במאגריה. אך חשוב להדגיש שלאנרג'יאן יש מאגרי גז נוספים שטרם פותחו, ובעיקר מאגר קטלן הממוקם מצפון למאגר תמר.
במשרד האנרגיה מודים שההערכות שלהם שמרניות, אך כמי שאחראי על ניהול משק האנרגיה ומלאי הגז הטבעי, אלו אמורות להוות הנחות בסיס לניהול משק הגז. מכאן נובע מצב שבו אחת משתי הספקיות העיקריות של השוק המקומי מחזיקה בגז בהיקף נמוך משמעותית מזה שהיא העריכה בעצמה, והמשמעות היא שהתלות בתמר הופכת לגבוהה יותר. עובדה זו, כאמור, נמצאת גם בידי השותפות בתמר.
כעת, כשהסכם הייצוא של לווייתן נמצא לפני אישורים וחתימות, נוצר מצב שבו תמר תתקשה להגביר את הייצוא שלה (למרות שמכסות הייצוא זהות לה וללווייתן) וזאת נוכח מגבלת הגז שאפשר לייצא בתשתית הפיזית הקיימת. המשמעות היא אובדן רווחים גבוהים יותר לשותפות בתמר. בהיעדר יכולת לשפר את הרווחיות דרך הייצוא היא צפויה לחפש את הפיצוי דרך המחירים לשוק המקומי. במצב שבו חברת החשמל תידרש לשלם תעריפים גבוהים יותר - מזכר ההבנות שבוטל דיבר על הוזלה של 10% במחיר הגז ב־2025 - העלות תתגלגל דרך התעריף לצרכני החשמל.
התלות של המשק הישראלי במאגרי אנרג'יאן קריטית, למרות שהוא הקטן מבין המאגרים. כריש לא מייצא גז טבעי ולכן כל ייעודו הוא למשק המקומי. כמו כן, הוא היחיד שבו שברון אינה שותפה ואינה החברה המפעילה, בעוד שבתמר ובלווייתן היא עושה זאת. המשמעות הישירה היא התייקרות מחירים.
איך הגיעה מדינת ישראל למצב שבו מאגר הגז הגדול ביותר מספק את מרבית הגז שלו למצרים, והתלות בשני המאגרים האחרים - תמר וכריש - רק גדלה, בזמן שהמדינה עצמה מעריכה שהיקף הגז במאגרי אנרג'יאן נמוך משמעותית מהערכות של החברה? על פי נתוני רשות הגז לשנת 2024 לווייתן היווה 74% מהיקף ייצוא הגז ממדינת ישראל ותמר את היתר, כאשר אספקת הגז למשק המקומי נחלקה בשיעור של 48% מתמר, 41% מכריש ו־11% מלווייתן.
המצב הזה נולד כתוצאה מהחלטה של המדינה להגביל את המאגרים הגדולים למכור לייצוא עד 50% מהיקף המאגר. אלא שלנוכח העובדה שכמות הגז שמאגר יכול להפיק ברגע נתון מוגבלת, הרי שהוא יכול לכאורה למכור תחילה מחצית מהמאגר לייצוא, ובכך לייצר לעצמו רווחים גבוהים יותר.
אומנם המדינה השאירה לעצמה את האפשרות במקרה חירום לחייב את החברות לעצור את הייצוא לטובת צורכי המשק הישראלי, אבל לא ברור למה הוחלט לכוון מראש למצבי קיצון, כמו שקורה כעת, כשתמר הפך להיות שחקן דומיננטי באופן שמאפשר לשותפות בו ללחוץ את המחיר כלפי מעלה. זאת כאמור, כשהן יודעות שההערכות לגבי מאגרי אנרג'יאן נמוכות משמעותית ממה שפורסם.
משרד האנרגיה, כרגולטור, יכול להפעיל כלים לא־קונבנציונליים ולהחליט שהוא מתערב במחירים, למרות שניסיון העבר מלמד שהתערבות של המדינה במחירים היא לא תמיד מצב רצוי. העובדה שכריש קטן בהרבה מהפרסום של החברות מעלה כמובן את החשש מהתרוקנות של מאגרי הגז בשלב מוקדם, דבר שיפגע בביטחון האנרגטי של ישראל, לצד החשש מהפיכת תמר לשחקן היחיד שמספק גז למשק המקומי.
כפי שפורסם בכלכליסט לפני מספר שבועות, במידה ומשרד האנרגיה אכן יאשר את העסקה עם מצרים, מרבית הגז שיופק מלווייתן יזרום לשם, ובשוק המקומי יישארו שני שחקנים: כריש, שרוב הגז בו כבר נמכר, ותמר שיהפוך למונופול. ההתפתחויות סביב מזכר ההבנות מול חברת החשמל הן ההוכחה הטובה ביותר להתממשות התרחיש הזה.
אי אפשר להתעלם מחוסר האחריות וחוסר השקיפות של משרד האנרגיה בהסתרת הנתונים מהציבור. במשרד מדגישים שהסיבה לאי־פרסום הנתונים היא החשש לפגיעה בחברות. אך נדמה שבמשרד התבלבלו, שהרי תפקידם לפקח על החברות שלא יפגעו בציבור, ולא להפך. במשרד האנרגיה לא הסתירו שהסיבה לכך שאינם מפרסמים את גודל המאגרים היא החשש מההשפעה על התוצאות. כעת, נראה שהפער המשמעותי ביותר בגודל של מאגרי הגז הוא בכריש, המוחזק כולו על ידי אנרג'יאן. במשרד האנרגיה שכחו את טובת הציבור ואת חובת השקיפות של הרגולטור מולו, אך מעבר לכך - המשרד פשוט לא מנהל נכון את משק הגז.
עם חתימת הסכם הייצוא של לווייתן עם מצרים, מיהר שר האנרגיה לברך על המוגמר, עוד לפני שנבחנו ההשלכות על משק הגז שמשקללות את הנתונים הבעייתיים של כריש ולפני פרסום ההמלצות הסופיות של הוועדה שבראשה עומד מנכ"ל משרדו יוסי דיין, שהתבקשה לבחון את מדיניות הגז הטבעי של ישראל. חתימה שלו כרגולטור על ההסכם של לווייתן, בטרם יתפרסמו ההמלצות ומבלי להבין את ההשלכות, עלולה להיות בכייה לדורות ולעלות ביוקר לציבור בישראל.
מאנרג'יאן נמסר כי "הערכת עתודות הגז של החברה נעשית על ידי מעריכים חיצוניים בלתי תלויים, שהינם מהמובילים בתחומם בעולם. הנתונים המתפרסמים באופן שוטף בדו"ח הערכת העתודות המתעדכן מדי שנה, מפורסמים לציבור, בתוקף מחויבותנו כחברה ציבורית. אנרג'יאן עומדת מאחורי מלוא מחויבותיה לשוק הישראלי, ותמשיך לקדם את התחרות במשק הגז הישראלי ואת הביטחון האנרגטי של ישראל".
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "לא נתייחס למספרים, אולם אכן הערכות משרד האנרגיה והתשתיות שמרניות יותר מהחברות עצמן, וגם בהינתן הערכות שמרניות אלו ובהינתן הייצוא שאושר, הרזרבות עומדות על יותר מ־23 שנה".
