הדיפנס־טק הישראלי נמכר לחו"ל. לא בטוח שזה רע לישראל
רכישת D-Fend על ידי Motorola Solutions תמורת 1.5 מיליארד דולר, וסדרת הרכישות שלOndas , שהספיקה עד ספטמבר 2026 לרכוש 13 חברות דיפנס־טק ישראליות בהיקף מצטבר של למעלה מ־1 מיליארד דולר, הן דוגמאות לתהליך מואץ של מיזוגים ורכישות בענף הדיפנס-טק הישראלי בשנים האחרונות.
תהליך זה יוצר אצל גורמים שונים תחושה לפיה "הנכסים הביטחוניים של המדינה נמכרים לכל המרבה במחיר". מצב בו תאגידים בינלאומיים רוכשים חברות המפתחות מערכות לוחמה חיוניות מעלה באופן טבעי שאלות על עצמאותה הטכנולוגית והמבצעית של ישראל. כדי שגל הרכישות לא יהפוך לאיום אסטרטגי אלא ישמש כמנוע צמיחה, צריך להגדיר תחילה את הקווים האדומים שהמדינה חייבת לשמור עליהם.
ראשית, אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשהב"ט חייב לוודא שטכנולוגיה רגישה לא תעבור לידיים עוינות או למדינות שאסור להעביר אליהן ידע כזה. שנית, ניסיון העבר הוכיח שתלות מוחלטת בשרשראות אספקה זרות בשעת לחימה היא סיכון מוחשי. לכן, המדינה צריכה לדרוש ערבויות ברורות לכך שיכולות הייצור, התחזוקה והאספקה של פריטים חיוניים תישארנה זמינות בישראל גם בשעת חירום.
אם שני הסייגים האלה נשמרים, אין סיבה לאסור את הבעלות הזרה. כדאי ללמוד מהניסיון בענף מדעי החיים הישראלי. גם שם נשמעו בזמנו טענות לפיהן מכירת חברות ישראליות לתאגידים זרים תוביל ל"חיסול התעשייה המקומית".
המציאות הוכיחה אחרת. על פי נתוני IATI ו־PwC, בשנים 2014–2024 נרשמו 127 עסקאות רכישה של חברות ישראליות במדעי החיים, בהיקף מצטבר של כ־21.7 מיליארד דולר. ב־2017–2021 לבדן נרשמו 84 עסקאות בהיקף של יותר מ־11.9 מיליארד דולר. ב־2021 הגיע השוק לשיא של 22 עסקאות בהיקף של כ־5 מיליארד דולר. גם בשנים שלאחר מכן, למרות התנודתיות, המשיכו חברות ישראליות להירכש על ידי שחקנים גלובליים.
ברוב המקרים, האקזיטים הללו המשיכו להזין את האקו־סיסטם: הידע, הניסיון וההון לא נעלמו. הם עברו לחברה הבאה, ליזם הבא ולדור הבא של הטכנולוגיות. כמובן, היו חברות שאולי היו יכולות לייצר ערך גדול יותר אילו המשיכו לצמוח אורגנית וחברות שנרכשו ונקלעו מאוחר יותר לקשיים. לכן אין כאן נוסחה לפיה כל רכישה היא הצלחה. אבל הניסיון המצטבר של מדעי החיים מלמד שהכנסת בעלות והון זרים תורמת להמשך שגשוגו ופריחתו של האקו־סיסטם הישראלי.
התרחיש הזה רלוונטי במיוחד לדיפנס־טק. לחברה ביטחונית ישראלית, מוצלחת ככל שתהיה, קשה מאוד לפרוץ לבדה לשווקים בינלאומיים. מכירת מערכות לצבאות זרים דורשת קשרים עם ממשלות, עמידה בתקני רכש מורכבים, יכולות ייצור ושירות, מערכי שיווק מקומיים והיכרות עם רגולציה מקומית.
רכישה על ידי תאגיד בינלאומי מעניקה לחברה הישראלית את מה שחסר לה לעיתים יותר מכל: Scale. לרכישות כאלה יש גם אפקט כלכלי רחב יותר. ראשית, הן מאפשרות להשאיר בישראל פעילות של מחקר ופיתוח, מהנדסים ועובדים מיומנים, תוך חיבורם לתקציבים ולשווקים גדולים בהרבה.
שנית, הן מייצרות מיחזור של הון וידע. יזמים ומשקיעים המממשים השקעה אינם ממהרים לפרוש; הם מקימים את החברה הבאה, משקיעים בחברות צעירות ומביאים איתם ניסיון שנצבר בדרך.
ושלישית, בתחום הביטחוני קיים יתרון נוסף: המערכות הישראליות נבחנות בתנאי לחימה אמיתיים. כאשר טכנולוגיה "battle-proven" מתחברת לערוצי השיווק, הייצור וההפצה של תאגיד בינלאומי, נוצרת סינרגיה ההופכת פתרון ישראלי מוצלח למוצר גלובלי מוביל בתחומו.
האתגר אינו בחירה בין ביטחון לבין מכירת חברות, אלא בנייה של מנגנון רגולציה שמאפשר ליהנות מהיתרונות של הון, שווקים ו־Scale גלובליים — בלי לוותר על הידע, היכולת והעצמאות שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד.
בועז גולני הוא עמית מחקר במוסד נאמן ופרופסור אמריטוס בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון החוקר נושאים שונים של חקר ביצועים יישומי. הוא שימש בשורה של תפקידי ניהול בטכניון וכן כיועץ וחבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים שונים
