האוצר נגד מתווה ביסמוט: לא יגדיל את מספר המתגייסים, ויגרום נזק של עשרות מיליארדים בשנה
אגף התקציבים פרסם עמדה חריפה נגד חוק הפטור מגיוס: הסנקציות יחולו רק בעוד שנתיים ויפקעו בגיל 26, והמצב כיום ללא חוק מעודד גיוס יותר. "המתווה מצטייר כאילו יש סנקציות אפקטיביות, אבל בפועל הוא פועל בכיוון ההפוך", נכתב בנייר העמדה
אגף התקציבים במשרד האוצר פירסם עמדה חריפה המתנגדת ל"מתווה ביסמוט" לחוק הפטור מגיוס. השורה התחתונה של האוצר פשוטה מאוד, המתווה הנוכחי לא יגדיל את מספר המתגייסים החרדים, הסנקציות במתווה לא אפקטיביות, והמצב הנוכחי – ללא חוק – מעודד גיוס יותר מאשר היום אחרי החוק. האוצר מזהיר כי "המתווה עשוי להצטייר ככזה שמכיל סנקציות אפקטיביות, אבל בפועל הוא פועל בכיוון ההפוך". האוצר מסכם כי בעיניו "מדובר בהמשכו של הסדר הגיוס הקיים זה עשרות שנים, והוא לא צפוי לתוצאה שונה". המסמך, חתום בידי סגן הממונה על התקציבים כפיר בטט, ומופנה ליועצת המשפטית של ועדת חו"ב עו"ד מירי פרנקל-שור. בכך הוא הופך למסמר נוסף בבלון הניסוי שמקדמת הקואליציה כדי לפתור את משבר גיוס החרדים.
את הדיון בסנקציות פותח האוצר בתזכורת, "תכלית השימוש בסנקציה איננו עבור מימוש הסנקציה לכשעצמה, אלא מטרתה להניע את הפרט לפעולה מסוימת מחשש להטלת הסנקציה", כלומר, בשונה מהשיח הפנים-חרדי שרואה בסנקציות מעין "רדיפה ועונש" שנועדה "להחזיר" לחרדי על כך שאינו מתגייס, השיח הכלכלי-מקצועי על הסנקציות הינו פרגמטי, והמטרה היא להפוך את אי הגיוס לפחות משתלם, וכך לעודד גיוס. אלא שהניתוח של האוצר מראה כיצד הסנקציות הנוכחיות לא יתמרצו חרדים צעירים להתגייס.
המסמך מציין שעל פי צה"ל חסרים לו 12 אלף חיילים. גיוס המילואים במקומם מביא להשלכות מקרו כלכליות שליליות, זאת כיוון שמשרתי המילואים הם בעלי שכר ופריון גבוה. העלות הכלכלית למשק של איש מילואים אחד לחודש היא 50 אלף שקל. לכן, "כאשר משרתי מילואים רבים ימשיכו לשרת מספר חודשים בשנה, העלות המשקית השנתית צפויה לעמוד על עשרות מיליארדי שקל. זאת, מעבר לעלויות הכבדות שכבר הצטברו נוכח היקף שירות המילואים מתחילת המלחמה, הנאמדות בכ-120 מיליארד שקל בגין אובדן הפעילות הכלכלית, ומעל לכ-70 מיליארד שקל עבור העלות התקציבית הישירה למימון שירות המילואים".
האוצר מנסה להיכנס לנעליו של צעיר חרדי, ולראות האם הסנקציות הללו יגרמו לו להתגייס. ובכן, מרבית הסנקציות הכלכליות יחולו רק בעוד שנתיים-שלוש, תחולתן תלויה בכך שהקהילה לא תעמוד ביעדי גיוס, בכך שהקהילה לא תצליח להציג מצג 'כאילו היא עמדה ביעדי הגיוס', בכך שהוועדה הצבאית-רבנית לא תפחית את יעדי הגיוס לאותה שנה. וגם אם קרה הפלא הזה, וכל התנאים הללו התקיימו, הרי שהסנקציה מוגבלת בזמן, והיא תסתיים בגיל 26 לכל המאוחר.
בכדי להמחיש זאת, נבחן את הסנקציות המשמעותיות מבחינה כלכלית, אלה הנוגעות לדיור. הצעת החוק הנוכחית כוללת שלילת הזכות להשתתף בתוכניות ממשלתיות לדיור מוזל (מחיר למשתכן וכדומה) שלילת הזכות מלהנות מסיוע כספי מרכישת דירה, והטלת מס רכישה גבוה יותר על מי שהיה חייב גיוס ולא שירת. מבחינת הפרט, לסנקציות הללו אין כמעט משמעות שכן הצעיר החרדי אומר לעצמו "קודם כל, יקח שנתיים עד שזה יתחיל (לכל סנקציה יש מועד תחולה שונה, ש"ט), שנית, לא בטוח שזה יחול כי אולי יעמדו ביעדי הגיוס, או ישכנעו מישהו שעמדו ביעדי הגיוס, שלישית, גם אם לא עמדו ביעדי הגיוס, אולי הוועדה תאשים את הצבא ויעדי הגיוס יירדו. ורביעית, נניח שכל זה יתממש, אז אקנה דירה בגיל 26, שזה בכל מקרה נמוך מהגיל הממוצע לרכישת דירה בישראל".
כך, הסנקציות שיש להן את פוטנציאל התמרוץ הכלכלי הגדול ביותר, לא צפויות לתמרץ צעירים לקבל החלטה להתגייס. גם הסנקציות המתונות יותר, כמו סבסוד שכר במעונות יום, והנחה בדמי ביטוח לאומי, ועצירת תקציבי הישיבות, הן למעשה שיפור לעומת המצב הקיים כיום ללא החוק. כיום, אין תקציב לישיבות בגין מי שחייב גיוס, אין סבסוד מעונות יום עבור חייבי גיוס, ומינואר 2026 לא תהיה הנחה בדמי ביטוח לאומי לחייבי גיוס. החוק מבקש להחזיר את כל הזכויות הללו, ולשלול אותן רק אם לא יעמדו ביעד הגיוס של השנה הראשונה (כלומר בעוד שנתיים, כי עיבוד הנתונים לוקח עוד שנה, ש"ט), ורק אם הוועדה המייעצת לא תעצור את זה. בנוגע לתקציב הישיבות, הסנקציה מתבססת על ההנחה שהמפלגות החרדיות לא יצליחו למצוא תקציב עוקף לתקציב הישיבות (כמו הגדלת התקציב בגין מי שאינו חייב גיוס, ש"ט).
נותרנו, עם קבוצת הסנקציות המיידיות שיחולו מיד, איסור יציאה מהארץ, איסור רישיון נהיגה (שני איסורים אלו פוקעים בגיל 23), איסור זכאות למשרה בייצוג הולם בשירות המדינה, שלילת נקודות זיכוי במס הכנסה, שלילת זכאות למלגה עבור הסטודנטים. באוצר כותבים על הסנקציות הללו ש"הן בעלות זיקה מוגבלת לאורח החיים החרדי", כלומר, ככלל, רבים מהחרדים לא מוציאים רישיון לפני גיל 23, והרבנים לא מעודדים יציאה מן הארץ. לגבי הסנקציות הקשורות להשתלבות בעבודה ובאקדמיה, כותבים באוצר כי מבחינה חוקית יש איסור לעבוד או ללמוד באקדמיה בזמן שמישהו מוגדר כ'דוחה שירות', ולכן, סנקציות אלו חסרות משמעות. כמו כן, יש להוסיף כי כבר כיום יש איסור יציאה מהארץ, כך שהחוק לא מוסיף דבר בהקשר זה.
באוצר מחדדים כי ההסתכלות שלהם על סוגיית גיוס החרדים היא כלכלית, יש צורך ב-12 אלף חיילים נוספים, השימוש בחיילי מילואים יקר מאוד לצבא ולמשק, יש מיצוי כמעט מלא של פוטנציאל הגיוס בקרב היהודים הלא-חרדים ולכן פוטנציאל הגידול של הצבא מצוי דווקא בקרב הגברים החרדים וכי החוק הנוכחי לא צפוי להגדיל משמעותית את מספר המתגייסים. באוצר מתנגדים גם לשימוש במנגנון "גיל הפטור" שאוסר על חרדים לעבוד עד לגיל 26, ובעצם רומזים כי יש להבחין בין "גיל הפטור" שמאפשר לחרדי לצאת לעבוד, שאותו ניתן אולי להוריד, לבין "גיל תפוגת הסנקציות" שלדעת האוצר יש להשאיר הרבה מעבר לגיל 26.
האוצר לא מציע מתווה גיוס משלו, אבל כן מציין את העקרונות שלדעתו צריכים להיות בחוק הגיוס, חובת גיוס אישית וסנקציות אישיות, הסרה של כל היעדים הקהילתיים, להשתמש בסנקציות בעלות משקל כלכלי משמעותי למשק הבית החרדי, שהסנקציות יחולו מיד, ושהסנקציות יחולו למשך זמן ממושך, ובנוסף, לדברי האוצר, יש לגבש מסגרת חקיקתית שתמנע מלהעביר צעדי תקצוב שיעקפו את הסנקציות. עקרונות אלו מתחברים לשתי תובנות של האוצר, האחת, העובדה שיש כל הזמן חוסר ודאות סביב הסנקציות, וזה שכל הזמן מוכרים לציבור החרדי שתכף הסנקציות ייעלמו, מורידה מההשפעה שלהן. והשנייה, שהסנקציות שנבחרו במתוה של ביסמוט הן "מצומצמות", כלומר, לא הוכנסה הסנקציה של ביטול ההנחות בארנונה וכדומה.
מעבר לכך, האוצר סבור כי הסעיף בחוק שמאפשר להסתמך על שירות אזרחי-בטחוני כחלק מיעדי הגיוס איננו מוצדק, שכן "תכלית מתווה הגיוס היא הפחתת הנטל על משרתי המילואים באמצעות הגדלת משרתי החובה בצהל", לדעת האוצר "הצבת מתנדבים במערכי השירות האזרחיים-ביטחוניים לא תגשר על המחסור שנוגע לכח אדם צבאי ליחידות לוחמה". בדברים אלו ניתן לראות את החשש של האוצר שגיוס החרדים ייעשה בסופו של דבר לא מתוך הסתכלות כלכלית אלא מתוך רצון לעמוד ביעדים, ללא קשר לשאלה האם הצבא באמת צריך את החיילים במקומות הללו?
