פרשנות
הישראבלוף של ועדה לא תלויה
כמו חברות רבות לפניה, גם שטראוס השתמשה בפטנט הפגום שמלבין את כשלי הדירקטורים בחברות. ההצגה חייבת להיפסק
ההצגה הזאת חייבת להיפסק. כמו במקרים של טבע בפרשת השוחד הבינלאומית; הבנקים לאומי, הפועלים, ומזרחי־טפחות בפרשת העלמות המס בארה"ב; שפיר הנדסה בפרשת המס הרומנית; ועוד חברות ציבוריות שהקימו או יקימו בעתיד "ועדה בלתי תלויה" לבחינת תביעה נגד דירקטורים ונושאי משרה על נזקים כספיים שנגרמו לחברה - גם המקרה של חברת שטראוס הוכיח שאת הפטנט הזה, שעשה עלייה לישראל מארה"ב בעשור הקודם, לא הצלחנו כל כך לגייר.
שוב ושוב, בעקבות תביעות נגזרות שבהן בעלי מניות מבקשים להיכנס בנעלי החברה ולתבוע את נושאי המשרה על אחריותם למחדלים, בעקבות נזקים שאינם במחלוקת, התסריט הזה חוזר. החברה ממנה ועדה, מרפדת אותה בשמות נוצצים של שופטים לשעבר ומומחים עסקיים, הוועדה מצדה מחברת דו"ח ביקורת שלעולם לא נחשף במלואו בפני ציבור המשקיעים, עושה נו־נו־נו לכל נושאי המשרה, ולפעמים אף נוקטת רטוריקה חמורה, אבל אז ממליצה, כמה נוח, לא לתבוע אותם. בעשר השנים שהחתום מעלה מסקר את הנושא, לא המליצה אפילו פעם אחת ועדה בלתי תלויה להגיש תביעה.
ככה זה משפטנים. דברים גדולים הם יודעים לתאר כזוטות, דברים קטנים הם יודעים לנפח. שהרי משפטים אינם מדעים מדויקים. אפשר לבנות פיגומים וטיעונים לכאן ולכאן. אבל בסוף אף אחד לא באמת יודע מראש מה יפסוק שופט שהתיק יגיע אליו.
הבעיה שהעניין כבר הפך לשיטה פגומה, ושטראוס היא כאמור עוד דוגמה. חברת הביטוח של הדירקטורים קונה לעצמה סיכון ומשלמת חלק קטן מסכומי התביעה לקופת החברה, עורכי הדין של התובעים גוזרים לעצמם קופון נאה על ההשקעה והעבודה בהרמת התביעה, בתי המשפט חוסכים לעצמם זמן שיפוטי וערמות של מסמכים. כולם חוסכים, מרוויחים, מרוצים.
כולם, חוץ מציבור המשקיעים. זה שפעם אחת ראה איך רווחי החברה שהשקיע בה, או המניה שלה, נשחקים, מתכווצים או מתאדים בעקבות המחדלים, ובפעם השנייה מגלה שהחברה מתפשרת עם הביטוח על סכומים שלא משקפים את מלוא הנזק, ומחלצת את הדירקטורים מגלגל העינויים המשפטי. על הדרישה להשבת בונוסים בכלל אין מה לדבר. וכך הנבוט של חוק החברות הפך לנוצה, וחלק מהדירקטורים ממשיכים לחברה הבאה.
די לקרוא את פרוטוקול דיוני דירקטוריון שטראוס, שאליהם הגיעו חברי הוועדה הבלתי תלויה להציג את עבודתם, כדי להבין באיזה נשף מסכות מדובר. הפרגון, השבחים, המילים הטובות על החברה ומנהליה ושיתוף הפעולה שלהם, גורמים לתהות אם זאת באמת ישיבה רצינית שבוחנת בדיעבד את האחראים על נזקים של מאות מיליונים למשקיעים, או מסיבת סיום של תיכוניסטים. כן, היו בעיות, לעתים מחדלים של ממש, אבל מאף אחד לא נתבע את הנזק. היונים אשמות, הדרג הנמוך התרשל. המנהלים? ציון 100.
אחרי שנים של ביקורת, מהתקשורת ומארגוני חברה אזרחית, במשרד המשפטים ניסו לעשות משהו. באוגוסט 2023 פורסמו להערות הציבור תקנות לשכלול מוסד התביעה הנגזרת. התיקון העיקרי נוגע ל"ועדות הבלתי תלויות" שהחברות מקימות לבירור התביעה: הקמתן תדרוש אישור שופט. בנוסף, ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיפעל כתחליף לוועדה או יעבוד לצדה. האם כשיאושרו התקנות, שנמצאות עדיין בהטמעת ההערות, ולאחר מכן יעברו לשר כדי שיביא אותן לוועדת השרים לחקיקה, הן יעזרו במשהו? קשה להאמין.
