"האתגר הוא לא רק עליונות טכנולוגית, אלא גם פתרונות סקיילביליים"
התעשיות הביטחוניות בישראל מוכיחות את עצמן, בייחוד בתקופה הנוכחית, אך גם מתמודדות עם איום של נשק זול וקל לייצור מצד מדינות אחרות. כך יישמר היתרון
מבצע שאגת הארי ו"עם כלביא" שקדם לו מוכיחים עד כמה ההשקעה הישראלית בטכנולוגיות לחימה השתלמה. החל ממערכות הגנה אווירית, דרך שורה ארוכה של טכנולוגיות שנוסו בשטח – ועד אמצעים שככל הנראה השתיקה יפה להם. כל אלו אפשרו עליונות טכנולוגית ניכרת ושמירה על מעמדה של ישראל, בפרט בזירה מוקפת איומים.
לדברי שילה זברו וייס, Senior Director ב-Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט הדבר לא מפתיע – ובמידה רבה משתקף בדירוג החברות הביטחוניות המובילות בישראל, שייחשף בחודשים הקרובים. "התעשייה הביטחונית הישראלית נשענת על שילוב ייחודי שקשה לשכפל: חיבור הדוק בין צורך מבצעי בזמן אמת לבין פיתוח טכנולוגי מהיר ורלוונטי. בניגוד לשווקים אחרים, מדובר בפתרונות שנבחנים ומתעדכנים תוך כדי שימוש, ולא רק בתיאוריה או מעבדה. לכך מתווספים הון אנושי יוצא דופן, מעבר ידע מתמיד בין המערכת הביטחונית לאזרחות, ויכולת לקחת טכנולוגיות מעולמות כמו סייבר, דאטה ו-AI ולהטמיע אותן במהירות במערכות מורכבות. היתרון של ישראל אינו רק ברמת החדשנות, אלא גם בקצב, בגמישות וביכולת לייצר פתרונות אינטגרטיביים תחת תנאי אי-ודאות".
מלי ביצור פרנס, מנכ"לית ובעלים של פירמת Tefen מוסיפה כי "לא מדובר רק בטכנולוגיה מתקדמת, אלא בטכנולוגיה שנבחנה בתנאי אמת ומותאמת לצרכים משתנים. בנוסף, התרבות הארגונית הישראלית – שמקדשת אלתור, יוזמה והעזה – מאפשרת לקחת סיכונים מחושבים ולהביא פתרונות פורצי דרך מהר יותר מהמקובל בשוק הגלובלי".
רועי ברגיל, מנכ"ל חברת ה-Homeland Security Veloryx מוסיף כי היתרון אינו רק טכנולוגי. "לצד החדשנות, בשנים האחרונות מתחזק גם מרכיב נוסף שמבדל את ישראל, והוא ההבנה שלא ניתן להישען לאורך זמן על זמינות חיצונית של רכיבים ויכולות קריטיות. לכן רואים דגש גובר לא רק על פיתוח אלא גם על ייצור מקומי, על חיזוק פתרונות כחול לבן ועל צמצום תלות בשרשראות אספקה, ברגולציה זרה ובגורמים חיצוניים בכלל. במובן הזה, היתרון הישראלי אינו רק ביכולת להיות מתקדם יותר, אלא ביכולת לפעול, להסתגל ולשמר רציפות תפעולית גם בתנאי אי ודאות. זהו שילוב בין חדשנות, ניסיון מבצעי ותפיסה של ריבונות תפעולית, והוא מה שמבדל את התעשייה המקומית מול מתחרותיה".
"תחרות לא פשוטה"
סוגיות הרציפות התפעולית הופכת למשמעותית על רקע תחרות גוברת בתחום הביטחוני. לדברי רו"ח ירון דוד, שותף באשכול המסחר והתעשייה של פירמת BDO, "ישראל נחשבת כיום למעצמה בתחום הדיפנס-טק, אך מתמודדת עם תחרות גוברת מצד מדינות שונות. אנו עדים לשלל פיתוחים והצלחות טכנולוגיות צבאיות לעיתים זולות גם מצד מדינות כמו טורקיה, איראן וכמובן סין שהמערכות שלהן לפי הפרסומים משרתים לא מעט במלחמת רוסיה אוקראינה ואזורים אחרים. זאת ועוד, יש תחרות לא פשוטה בשוק מצד חברות אמריקאיות ואירופאיות, שגם הן לומדות את לקחי המלחמות ומיישמות אותן בטכנולוגיות המוצרים שלהן
לדבריו, מערכות כאלה בהחלט מהוות אתגר, משום שבשוק הביטחוני יש משקל משמעותי גם למחיר, קצב אספקה ויכולת ייצור המוני ולא רק לרמת התחכום הטכנולוגי. במקביל, גם חברות אמריקאיות ואירופאיות משפרות את יכולותיהן בעקבות לקחים משדה הקרב, ומתחזקת מגמה של פיתוח עצמי במדינות רבות".
"נשק זול אינו מחליף נשק מתקדם, אלא משלים אותו", מחדדת ביצור פרנס. "צבאות מודרניים פועלים במודל היברידי, שבו משלבים בין מערכות יקרות ומדויקות לבין אמצעים זולים יותר ליצירת מסה. כאן היתרון הישראלי נשמר, ביכולת לייצר מערכות שמביאות ערך מבצעי גבוה במיוחד, גם אם הן יקרות יותר ליחידה. האתגר האמיתי של התעשייה הישראלית הוא לא רק לשמור על עליונות טכנולוגית, אלא גם לפתח פתרונות סקיילביליים - כלומר כאלה שניתן לייצר בכמויות ובעלות תחרותית מבלי לאבד את היתרון האיכותי".
לדברי ברגיל, שימור היתרון הישראלי בתחום הביטחוני יצטרך להישען לא רק על הקדמה הטכנולוגית, אלא על שילוב בין איכות, אמינות, מחיר ויכולת ייצור והצטיידות בקנה מידה. "כאן שוב עולה סוגיית העצמאות: מדינה שלא יכולה להבטיח אספקה רציפה של רכיבים קריטיים בזמן משבר תתקשה לשמר יתרון גם אם הטכנולוגיה שלה עדיפה. לכן גוברת החשיבות של פיתוח מקומי, שליטה ברכיבי ליבה והעדפה מודעת של תעשייה מקומית. במילים אחרות, התחרות כבר אינה רק טכנולוגית, אלא גם לוגיסטית, תעשייתית ופוליטית".
אתגר פיננסי
ריבוי הגורמים שמשפיעים על התעשייה הביטחוניים ניכר גם בקרב הסטארטאפים הפעילים בתחום. בהמשך לכך, עולה השאלה האם הם יוכלו לגדול לכדי חברות ענק שמובילות את התחום כיום או דווקא "יבלעו בתוכן". לדברי זברו וייס, "תעשיית הדיפנס מציבה חסמי כניסה וצמיחה משמעותיים - מחזורי מכירה ארוכים, רגולציה כבדה ותלות בלקוחות ממשלתיים - ולכן מסלול הצמיחה שונה מההייטק האזרחי. בפועל, המסלול הדומיננטי עבור סטארטאפים אינו בהכרח צמיחה עצמאית לענקיות, אלא השתלבות באקו-סיסטם דרך שיתופי פעולה, אינטגרציה או רכישה על ידי חברות מובילות כמו אלביט ורפאל. יחד עם זאת, לסטארטאפים יש תפקיד קריטי כמנוע חדשנות, במיוחד בתחומים כמו AI אוטונומיה וחיישנים. האתגר המרכזי אינו רק בפיתוח הטכנולוגיה, אלא ביכולת לגשר על הפער בין חדשנות לפריסה מבצעית. מי שמצליח בכך, יכול לבנות חברה משמעותית - גם אם לא בהכרח במבנה הקלאסי של התעשיות הוותיקות".
דוד מצביע על כך שמדובר בתחום שהאתגר המרכזי בו הוא פיננסי. "הפיתוח ארוך, העלויות גבוהות, ולא כל רעיון הופך למוצר בעל ביקוש. לכן, היכולת של סטארטאפ לשרוד לאורך זמן תלויה בכל מקרה לגופו. יש חברות שיכולות לצמוח באופן עצמאי בזכות רעיון חזק ושוק קיים, ויש כאלה שעבורן שיתופי פעולה עם תעשיות ביטחוניות גדולות או קרנות השקעה הם המסלול הנכון להפוך חדשנות ליכולת מבצעית".
"שימור יכולות קריטיות בתוך ישראל"
ברגיל, לעומת זאת, מציע הסתכלות שונה על הנושא. "בשנים הקרובות ייתכן שנראה שינוי עמוק יותר באופן שבו בוחנים סטארטאפים בתחום הדיפנס. בתחומים מסוימים, ובוודאי תחת רגולציה גוברת, חברה כזו לא תפעל רק לפי לוגיקת שוק רגילה אלא גם בתוך מסגרת של אינטרס לאומי. השאלה לא תהיה רק כמה הטכנולוגיה שווה, אלא גם איפה היא יושבת, מי שולט בה, ומה קורה ברגעי קיצון. במציאות שבה מגבלות ייבוא, לחצים פוליטיים או חרמות הם תרחיש ריאלי, יש היגיון ברור בשימור יכולות קריטיות בתוך ישראל, בין אם באמצעות שיתופי פעולה מקומיים, השקעות אסטרטגיות או הימנעות ממכירת טכנולוגיות רגישות לגורמים זרים. לכן, גם אם רוב הסטארטאפים לא יהפכו לענקיות, יותר ויותר מהם ייבחנו לא רק לפי פוטנציאל האקזיט שלהם, אלא גם לפי התרומה שלהם לריבונות הטכנולוגית של ישראל".
