משפט שדה
יאיר אולטראס: ההגנה שמעניק בג"ץ לבנו של נתניהו
בעוד המשנה לנשיא העליון סולברג מגן על זכותו של יאיר נתניהו לאבטחת שב"כ בזמן שהוא מצייץ טינופת לכל עבר, נאבקים אוהדי הפועל במשטרה שחושבת שהיא חלק מהממשלה, ושמבחינתה חופש הביטוי נפסק כשמותחים עליה ביקורת בוטה
1. החופש לטנף
חופש הביטוי של יאיר נתניהו מאובטח מכל האגפים
בג"ץ דחה שלשום עתירה שנועדה להסיר מיאיר נתניהו את האבטחה עליו ולגבות ממנו את "עלות ההוצאות העודפות אשר משלמת מדינת ישראל בגין הוצאות האבטחה שלו, הנובעות מכך שהחליט להתגורר באופן קבוע מחוץ למדינת ישראל".
בנו של ראש הממשלה הוא אדם פרטי, אבל זה לא מונע ממנו לפעול לטובת הציבור, כמיטב הבנתו הקלוקלת. במסגרת פעילות זו הוא לא נצפה חלילה מסייע בדרך כלשהי למאמצי המדינה להשתקם מהטבח, להושיט יד ולתרום בסיוע לאנשים ומקומות שנפגעו. הסיוע שלו נרשם בעיקר ברשתות, בהפצת שטנה והסתה נגד מבקרי אביו וממשלתו. וגם את זה הוא מעדיף לעשות דווקא ממיאמי, מה שמגביר את הוצאות האבטחה. את עצם האבטחה הזו, על עלותה, ניסו לאתגר עו"ד שחר בן מאיר והתנועה לאיכות השלטון. בתחילת השבוע דחו שלושת שופטי בג"ץ, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, את העתירות.
תחילה מסביר סולברג שהחוק לא מגביל את הגנת השב"כ לסמלי מדינה בלבד או לבכירי ועובדי מדינה שנחשפים לסכנה. שיקול הדעת האבטחתי הוא רחב ועשוי לכלול סיכון לכל אדם. בנוסף, כתב סולברג, החלטותיה של ועדת השרים לענייני שב"כ שקובעת מי יאובטח הן סודיות ואין לגלותן או לפרסמן. וחוץ מזה, יאיר הוא אדם פרטי ולכן אין הוא נתון למרותו של בג"ץ שמוסמך לתת צווים רק לרשויות המדינה או לגופים ואנשים הממלאים תפקידים ציבוריים.
יאיר, כך מסתבר, מאובטח היטב מכל האגפים – מצד אחד הסודיות מגנה עליו מפרסום הסיבות להצבת האבטחה סביבו, ומצד שני היותו אדם פרטי מגינה עליו מהדרישה להשיב כספים, כי בג"ץ לא מוסמך לתת את הסעד הזה לאדם פרטי. על הדרך מתייחס פסק הדין לתקשורת. בעתירה נטען שהחלטת ועדת השרים לאבטח את יאיר התקבלה "חרף טענות בכירים בשב"כ". אלא שנתון זה נשען על פרסום עיתונאי יחיד. "וכידוע", כותב סולברג, "ערכם הראייתי של פרסומים עיתונאיים – אינו רב". זאת לעומת הפרסומים של יאיר נתניהו ברשתות, שערכם בהחרבת הדמוקרטיה רב וגם ראוי לאבטחת השב"כ.
2. החופש למחות
חופש הביטוי של אוהדי הפועל נפרץ בידי המשטרה
ההפיכה המשטרית מגיעה לבלומפילד. והפעם היעד איננו מפגינים, אלא אוהדי כדורגל. שלושה אוהדי הפועל תל אביב – נטע ירון, עומר לנדאו ואסף כליפא – שלחו מכתב התראה טרם עתירה לבג"ץ על דיכוי חופש הביטוי שלהם. המכתב נשלח למפכ"ל דני לוי, למפקד מחוז תל אביב חיים סרגרוף וליועץ המשפטי למשטרה אליעזר כהנא. האוהדים, שנמנים עם האולטראס, הפלג האקטיביסטי, שלחו את המכתב באמצעות סנגורו לשעבר של ראש הממשלה עו"ד בועז בן צור – אוהד שרוף של הפועל, אבל מפלג מתון יותר מהאולטראס – ועוה"ד כרמל בן צור, ליתום פרץ ולירי קרן.
המדובר בחופש ביטוי על גבי חולצה. אוהדי הפועל, שתמיד היו יצירתיים בייצור מחאות, גידופים ושירים, הדפיסו חולצה עם הכיתוב “against the scum”, ומהו ה־scum (חלאה)? ובכן, שלושת שנואי נפשם של האוהדים הם הכהניזם, המכביזם ומשטרת ישראל. חופש הביטוי, לפחות זה שהוכר בישראל הדמוקרטית של טרום ההפיכה, מכיר בזכותו של אדם לתעב את שלוש הקטגוריות. לא כך לגבי משטרת ישראל הנוכחית, שמתמזגת, לפי החולצה, ובלעדיה, עם הכהניזם וממשלת ישראל.
בהודעת דוברות המשטרה מיום 13.12.2025 נמסר, בין היתר: "אף שהודענו באופן ברור בהודעות מקדימות כי הסדרנים והמאבטחים ימנעו הכנסת אמצעים המבטאים שיח אלים, בחר קומץ אוהדים להגיע עם חולצות ועליהן הדפס בוטה בגנות משטרת ישראל וקבוצה יריבה אחרת ולפיכך הם נדרשו למנוע הכנסתם ולהסירם...". בריאיון לערוץ הספורט אמר דובר מחוז תל אביב שחר גמזו, בין היתר: "חבל על הכסף של מי שהשקיע על החולצות. לא נאפשר להיכנס איתן, לא נאפשר הפרת סדר, לא נאפשר פרובוקציות ובטח ובטח לא לירוק בפרצוף של השוטרים".
במכתבו טוען עו"ד בן צור: "ברור כשמש כי ביטוי מחאתי או ביקורתי, לרבות בלבוש או חולצות הנושאות מסר פוליטי או ביקורת כלפי רשות שלטונית, מצוי בליבת ההגנה של חופש הביטוי. הוא אינו נופל בגדר אלימות מילולית, אינו מהווה הסתה ואינו יוצר כשלעצמו סכנה ממשית". לטענתו, חרגה המשטרה מסמכותהוהפרה את זכויות היסוד של ביטוי ומחאה של ציבור שלם.
הוא נשען, בין היתר, על קביעת השופטת אורית קנטור לגבי אוהד מכבי חיפה שהניף חולצה עם איור של חזיר חובש כובע משטרה, כי לא נמצאו אינדיקציות שמדובר בחפץ אסור או בהעלבת עובד ציבור או בהתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, גם אם מדובר בחריגה מגבולות הטעם הטוב. ואכן, במקרה הזה מדובר בחריגה רבתי מגבולותיו, אבל חצייתו אינה בהכרח חציית גבולות החוק.
ההתערבות בקוד הלבוש, במקרה הנוכחי, היא בהחלט התערבות משטרתית אסורה בחופש הביטוי והמחאה. "פרשנות חוק איסור אלימות בספורט כמתיר מניעת ביטוי חופשי", נכתב, "הופכת חוק שמטרתו הגנה על שלום הציבור לכלי להשתקת ביטוי מחאה".
בשבת הקרובה יתקיים המשחק הבא של הפועל תל אביב, שגם בו מתכוונת המשטרה למנוע כניסת אוהדים שלובשים את חולצת המחאה. פרקליטי האולטראס דורשים מהמשטרה לפרסם הודעה רשמית שבכוונתה לבטל את הנוהל הלא חוקי ולאפשר כניסת אוהדים לובשי החולצות. אם לא כן – ייפגשו הצדדים בבג"ץ.
אגב, ספיח לעניין זה, ספק משעשע ספק מזעזע, נרשם בריאיון של תנ"ץ ליאור אבודרהם, ראש חטיבת הדוברות במשטרה, ל"אברי ושרקי" בקשת: הדובר נשאל האם שלטי שנאה אסורים באופן כללי או רק נגד המשטרה". לא", השיב אבודרהם, "הם אסורים בכלל". אברי הקשה: "שמאלנים בוגדים זה מותר?”, והדובר השיב: "אני לא בטוח שזה שנאה". הנה, כל הסיפור על רגל אחת.
