גל החקיקה לבטיחות ילדים ברשת הוא הזדמנות שישראל והעם היהודי עלולים להחמיץ
בשנה האחרונה מתרחש בארצות הברית גל חקיקה משמעותי סביב בטיחות ילדים ברשת. יוזמות פדרליות ומדינתיות מבקשות להטיל אחריות על פלטפורמות דיגיטליות ולהגן על קטינים מפני פגיעות וניצול. הכיוון הכללי של החקיקה הזו נכון. המחוקק האמריקאי מנסה סוף סוף להתמודד ברצינות עם האופן שבו ילדים חיים, מתקשרים ונחשפים לתכנים במרחבים דיגיטליים. אלא שבתוך המהלך החיובי הזה מסתתר פספוס עמוק, כזה שיש לו משמעות ישירה עבור ישראל והעם היהודי.
לאחר שנים של היעדר פיקוח אפקטיבי, מדובר בשינוי כיוון חשוב, מאוחר אך חיוני. גם הכללת משחקי וידאו בתוך מסגרת החקיקה היא צעד חשוב. עבור ילדים ובני נוער, גיימינג אינו תחביב שולי אלא מרחב חברתי מרכזי. זהו המקום שבו מתנהלות שיחות בזמן אמת, נוצרות קהילות ונקבעות נורמות של שיח.
אחד המאפיינים הבולטים של החקיקה החדשה הוא המעבר משפה כללית לרשימות מפורטות של נזקים. במקום להסתפק בסיסמאות על “בטיחות ילדים”, החוקים מגדירים סיכונים ספציפיים שפלטפורמות נדרשות למדוד, לדווח עליהם ולהציג צעדי מניעה. הפגיעות כוללות ניצול מיני, בריונות, פגיעה בבריאות הנפש והתמכרות. הספציפיות הזו קריטית שכן היא זו שמייצרת אחריות ומקשה על פלטפורמות להתעלם מבעיות שאינן נוחות להן.
למרות זאת, החקיקה לבטיחות ילדים כמעט ואינה מתייחסת לשנאה, קיצוניות או אנטישמיות כקטגוריות נזק עצמאיות. פלטפורמות נדרשות לפעול נגד הפרעות אכילה או ניצול מיני, אך אינן מחויבות להראות כיצד הן מצמצמות חשיפה של ילדים להסתה גזענית, להכחשת שואה או לאלימות אידיאולוגית.
החוויה הזו מוכרת גם בישראל. צלבי קרס בלובי של משחק, הכחשת שואה בצ’אט קולי או בדיחות על יהודים אינם מקרים חריגים אלא תופעה חוזרת. עבור ילדים ובני נוער, מדובר בחשיפה מתמשכת לשנאה בסביבה שנתפסת כמרחב משחק בעבורם.
אך בפועל, מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי מיליוני שחקנים נחשפים לשיח אלים וגזעני במהלך משחק, וכי כאשר מדובר בשמות משתמש יהודיים שיעורי ההטרדה האנטישמית גבוהים במיוחד. חוקרים זיהו מאות אלפי פריטי תוכן קיצוני בפלטפורמות גיימינג מרכזיות.
אי הכללת שיח של שנאה ואנטישמיות ברשימת הקטגוריות אותן רשתות חברתיות ופלטפורמות גיימינג נדרשות לאכוף הוא פספוס משמעותי. לא משום שהאנטישמיות היא הבעיה היחידה ברשת, אלא משום שהיא אחת המתועדות, הנפוצות והמסוכנות שבהן. שנאה אינה נשארת על המסך. מחקר וניסיון מצטבר מראים כי חשיפה חוזרת לשיח קיצוני בגיל צעיר עלולה להוביל לרדיקליזציה, וחלק מהצעירים שעוברים תהליך כזה ברשת ממשיכים ממנו לפגיעות ממשיות באנשים בעולם האמיתי.
הפער הזה ניכר היטב גם בשטח. זירות דיגיטליות שאינן נתפסות כ”רשתות חברתיות” קלאסיות הפכו לערוצי הפצה מרכזיים של הסתה. מיפוי וניטור טכנולוגי של שיח קיצוני מראים שוב ושוב כי גיימינג הוא אחד המרחבים הפעילים ביותר והמפוקחים פחות בתחום הזה.
דווקא משום שהחקיקה האמריקאית נמצאת כעת בשלבי עיצוב, יש כאן חלון הזדמנויות ברור. המבנה כבר קיים, והבחירה בספציפיות כבר נעשתה. הוספת שיח שנאה ואנטישמיות לרשימת הנזקים אינה מהפכה רגולטורית אלא השלמה מתבקשת למסגרת קיימת.
כאן נכנסת האחריות של מדינת ישראל ושל הארגונים היהודיים. לישראל ולקהילה היהודית בארצות הברית יש קשרים עמוקים עם המערכת האמריקאית, כולל מחוקקים, רגולטורים וארגוני חברה אזרחית. הקשרים הללו שימשו לאורך השנים לקידום נושאים מדיניים וחינוכיים, ואין סיבה שלא ישמשו גם כאן.
החקיקה הזו תעצב את כללי המשחק לשנים קדימה. השאלה אינה אם היא תתקדם, אלא מה היא תכלול. אם שנאה ואנטישמיות לא יוגדרו כנזק שיש לטפל בו, הן יישארו מחוץ לשדה האחריות גם כשהמחיר כבר אינו רק דיגיטלי.
