הציבור הכללי מממן את סעיף הביטחון עבור החרדים ב־15 מיליארד שקל בשנה
מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה כי הציבור הכללי מממן את שירותי הביטחון של החרדים – 216 אלף שקל לכל משתמט. כל משק בית חרדי נהנה מהגנה בשווי 52 אלף שקל, בעוד תרומתו למימון תקציב הביטחון עומדת על שבריר מהעלות הריאלית
הציבור הלא חרדי מסבסד את שירותי הביטחון הניתנים לחברה החרדית ב־15 מיליארד שקל בשנה. רוב הסכום נובע מהפער בין חלקם של החרדים לחלק של שאר האוכלוסייה בתקציב הביטחון והיתר מהנזקים הכלכליים שנגרמים למשרתים. המשמעות היא שכל משק בית חרדי מסובסד בשירותי ביטחון בהיקף של 52 אלף שקל בשנה. כל משתמט מסובסד בממוצע ב־216 אלף שקל במהלך אי־שירותו.
כך עולה ממחקר של הכלכלן ד"ר גלעד כהן קובאץ' ושל עורך שנתון החברה החרדית ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר נכתב "כחלק מסדרת עבודות של המכון הישראלי לדמוקרטיה המבקשות להציב סימן שאלה לגבי המשך ההסדרים הקיימים בין החברה החרדית והמדינה ולהציע סדר חברתי חדש, הוגן יותר ובר־קיימא". הצורך בחישוב מיוחד של ההוצאה הביטחונית עלה בעקבות הזינוק בתקציב הביטחון ובנטל השירות.
בשנים האחרונות התרבו העבודות המחשבות את הסבסוד הבין־מגזרי וביניהן המסמך של חברת הייעוץ האסטרטגי שלדור. המחקר המקיף של שלדור חישב את כל הכנסות והוצאות המדינה ממגזרים שונים וקבע שמאזן ההכנסות וההוצאות של משק בית יהודי לא חרדי עמד ב־2019 על תרומה למדינה של 1,350 שקל לחודש. המאזן של משק בית חרדי היה מינוס 10,318 שקל.
כהן קובאץ' ומלאך כותבים, ש"בעוד הביטחון נתפס כ'מוצר ציבורי' שממנו נהנים כלל האזרחים באופן שווה, השתתפותם של אזרחי ישראל בנשיאה בעלויותיו, ובפרט המגזר החרדי, רחוקה מלהיות שוויונית". חוסר שוויון זה אינו מתבטא רק בהשתמטות משירות ומסיכון חיים. הוא "מתורגם גם לעלות כלכלית שאינה מתחלקת באופן הוגן בין חלקי החברה".
ממצאי המחקר, כותבים החוקרים, "מצביעים על עיוות כלכלי עמוק". על פי המחקר, "העלות המצרפית של הביטחון הצבאי נאמדת ב־148 מיליארד שקל בשנה, שהם שווי ערך ל־24% מתקציב המדינה". המרכיב המרכזי שלה הוא העלות התקציבית הגלויה, הכוללת בעיקר את תקציב הביטחון. זו זינקה מ־60 מיליארד שקל בעשור הקודם לתחזית של 117 מיליארד שקל בממוצע בעשור הקרוב. העלייה הזאת היא שמצריכה, לדברי החוקרים, חישוב מעודכן של הסבסוד הבין־מגזרי בתחומי הביטחון. עוד מורכבת העלות הביטחונית מעלות סמויה של כ־31 מיליארד שקל לשנה, הכוללת אובדן שכר של החיילים בתקופת שירות החובה, אובדן הכנסות ארוך טווח בגין השירות והנזק הלא מפוצה למעסיקים של משרתי מילואים.
כל משק בית חרדי נהנה בממוצע מסבסוד ביטחוני של כ־51,800 שקל בשנה מהעלויות הגלויות. כל משתמט חרדי נהנה מסבסוד של 72 אלף שקל לכל שנת שירות מעלויות כמו אובדן שכר של המשרתים
החברה החרדית מהווה כ־14% מהאוכלוסייה ולפיכך נהנית מהגנה ששווייה הכלכלי היחסי נאמד בכ־21 מיליארד שקל בשנה, למרות זאת תרומתה מתשלום מסים למימון עלויות אלו עומדת על כ־6 מיליארד שקל בלבד. הסבסוד הצבאי הכולל עומד לפיכך על 14.9 מיליארד שקל, שהם 71% מעלות הביטחון של החברה החרדית. מתוך סכום זה, הסבסוד בעלויות הגלויות עומד על 11.1 מיליארד שקל ובעלויות הסמויות על כ־3.8 מיליארד שקל.
כהן קובאץ' ומלאך חילקו את העלויות הגלויות בין משקי הבית החרדיים: כל משק בית חרדי נהנה בממוצע מסבסוד ביטחוני צבאי בהיקף של כ־51,800 שקל בשנה. כאמור מדובר בעלויות הגלויות בלבד. את העלויות הסמויות, המוטלות בעיקר על משרתי החובה, הם חילקו בין הצעירים החרדים שאינם מתגייסים. כל צעיר חרדי המשתמט מגיוס וכל צעירה חרדית הפטורה מגיוס מסובסדים בממוצע על ידי משרתי החובה הלא־חרדיים בכ־72 אלף שקל לכל שנת שירות, שהם כ־216 אלף שקל לשירות מלא של שלוש שנים.
יודגש שמדובר בחישובים זהירים ביותר. נראה שהחלטת החוקרים לחלק בין משקי הבית רק את העלויות הגלויות עושה עם החרדים חסד. בסופו של דבר, ברוב משקי הבית החרדיים יש משתמטים בהווה או בעבר, ולכן סביר לחלק ביניהם גם את העלויות הסמויות. זהירה עוד יותר ההחלטה לחלק את העלויות הסמויות גם מול נשים שאינן משרתות, אף על פי ששאלת השירות שלהן כמעט אינה חלק מהדיון הציבורי. ההחלטה הזו מפחיתה את הסבסוד למשתמט בחצי.
עוד מציינים כהן קובאץ' ומלאך, ש"הצעיר החרדי לא רק שאינו מתגייס אלא זוכה בסל הטבות ייעודי (קצבאות אברך, סבסוד מעונות, הנחות בארנונה ועוד), שלפי הערכות משרד האוצר עשוי להגיע לשווי של כ־1.5 מיליון שקל לאורך חייו". החוקרים טוענים שהסבסוד הבין־מגזרי הוא "איום ממשי לחוסן הלאומי וליציבות האזרחית־משטרית של ישראל. צמצום הפער הוא תנאי הכרחי לכינון מחודש של 'חוזה אזרחי' ישראלי הוגן, ולהבטחת העמידה שלנו בנטל הביטחוני והכלכלי הגובר".
"הצעיר החרדי לא רק שאינו מתגייס אלא זוכה בסל הטבות ייעודי (קצבאות אברך, סבסוד מעונות, הנחות בארנונה ועוד), שלפי הערכות משרד האוצר עשוי להגיע לשווי של כ־1.5 מיליון שקל לאורך חייו"
הדרך הטובה ביותר לאיזון חוסר השוויון במאזן העלות הביטחונית היתה כמובן השתלבות של הצעירים החרדים בשירות צבאי ובעבודות מכניסות. מכיוון שהציבור החרדי – ובייחוד ההנהגה שלו – עושים הכל כדי למנוע את ההשתלבות בשניהם, מציעים החוקרים שורת דרכים לצמצום הפער.
המרכזית שבהן היא יישום לאורך זמן של חובת גיוס לצעירים החרדים לצד סנקציות כלכליות נרחבות על המשתמטים. הם מעריכים שהדבר יביא לגיוס נרחב של כחצי מהצעירים החרדים. זאת, לאור העלייה בגיוס מאז החלו הסנקציות, כאשר ההערכה הכללית היא שמה שמונע גידול משמעותי בהרבה הוא הציפייה לחוק השתמטות. עלייה בגיוס לצד החיסכון שייצרו הסנקציות תביאו לצמצום הסבסוד ב־1.9 מיליארד שקל.
את המהלך הזה הם מציעים לכרוך בחבילת צעדים נוספים. אחד מהם הוא הטלת מס פטור בגובה 5%-3% מהשכר על כל מי שקיבל פטור משירות ונמצא בגיל שירות חובה או מילואים. הטלת המס לצד צמצום נקודות הזכות במס הכנסה למי שלא שירתו תצמצם את הפער בתרומה לעלות הביטחונית בהיקף של בין 660 מיליון שקל ל־980 מיליון שקל.
צעד מוצע נוסף: הטלת "מס ביטחון", שיחליף מסים אחרים ויהיה רגרסיבי – כלומר בגובה שווה לכל משק בית, בלי קשר לגודל משק הבית או לגובה ההכנסה שלו. המשמעות של מס כזה היא הכבדת נטל המס המועט מאוד על המשפחות החרדיות, שתצמצם אף היא את הפער במימון העלות הביטחונית. הטלת מס הביטחון לצד ביטול הטבות ייעודיות לחרדים, כמו החלק שלהם בתקציב הישיבות, יכולה לצמצם את הפער ב־2.6 מיליארד שקל. כדאי לשים לב שבגלל התרומה החרדית המוגבלת לכלכלה, כל הצעדים ביחד מצמצמים את הפער ב־5.5 מיליארד שקל בלבד.
