הסדר חוב הוא לא כלי חקירה: הגבול שבית המשפט מציב לנושים
בעקבות החלטת השופט חגי ברנר בעניין Pacific Oak
חברה זרה שהנפיקה אג"ח בישראל נקלעה לקשיים תזרימיים, ובהמשך גיבשה הסדר חוב עם נושיה, ובראשם מחזיקי האג"ח. הסדר החוב אושר על ידי בית המשפט, אשר מינה מנהל הסדר שישמש גם כמנהל תביעות. במסגרת הצעדים לשיקום החברה ביקשו מחזיקי האג"ח להעניק למנהל ההסדר סמכויות חקירה, בעיקר על מנת לבדוק את הסיבות שהובילו למשבר. הדירקטורים שכיהנו בחברה ערב המשבר, ומאז סיימו מאז את תפקידם, התנגדו לבקשה.
בקשתם של מחזיקי האג"ח העלתה שאלה עקרונית, בעלת השלכות רוחב על דיני חדלות הפירעון ועל אחריות דירקטורים ונושאי משרה: האם מנהל הסדר שמונה לפי חלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי יכול לקבל סמכויות חקירה מהסוג שהחוק מעניק לנאמן בהליך חדלות פירעון "רגיל", לפי חלק ב' או ג' לחוק, המתמנה לאחר מתן צו לפתיחת הליכים (הליך שנקרא עד לאחרונה פירוק או פשיטת רגל).
בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט הבכיר חגי ברנר, השיב לשאלה זו בשלילה. בית המשפט קיבל את עמדת הדירקטורים לשעבר שהתנגדו לבקשה (תוך שהבהירו כי לגוף העניין לא נפל כל דופי בהתנהלותם), ושל הממונה על חדלות פירעון שהצטרף לעמדתם, וקבע כי אין בסיס להרחיב את סמכויות מנהל ההסדר מעבר למה שנקבע במפורש בחוק.
בית המשפט עמד על כך שסעיף 281 לחוק חדלות פירעון מעניק סמכות חקירה לבית המשפט, ומאפשר להפעיל אותה באמצעות נאמן בלבד. לשיטתו, לשון החוק אינה מותירה מקום לפרשנות מרחיבה: "נאמן" הוא מונח מוגדר, המתייחס לבעל תפקיד שמונה בעקבות צו למתן הליכים, ולא למנהל הסדר. מכאן שאין מדובר בחסר חקיקתי שבית המשפט רשאי להשלים, אלא בהסדר שלילי מודע של המחוקק.
על יסוד קביעה זו דחה בית המשפט את הטענה שלפיה ניתן להעניק למנהל ההסדר סמכויות חקירה מכוח תכלית החוק, מכוח סמכותו הכללית של בית המשפט או מכוח הצורך המעשי לברר את נסיבות קריסת החברה ולמצות זכויות תביעה. ההחלטה מבטאת גישה פרשנית זהירה ומרוסנת: גם אם מבחינה כלכלית או ניהולית יש היגיון במתן כלים אפקטיביים יותר לבעל תפקיד, אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור מנגנון חקירתי שהמחוקק לא העניק במפורש.
במישור העיוני, ההחלטה מחדדת הבחנה יסודית בין שני מסלולים שהחוק יוצר: הליך חדלות פירעון שנפתח בצו לפתיחת הליכים, לעומת הסדר חוב שאינו מתנהל במסגרת צו כזה. בעוד שהסדר חוב נועד לשיקום החברה במבט הצופה ככלל פני עתיד, הליך חדלות פירעון כולל גם את בחינת העבר, בירור נסיבות הכשל ואיתור נכסים וזכויות.
נדבך משמעותי נוסף בהחלטה נוגע להגינות הדיונית. במקרה הנדון מונה אותו בעל תפקיד לשמש גם כמנהל הסדר וגם כמנהל תביעות. בית המשפט עמד על הקושי שבמתן סמכויות חקירה כופות למי שעשוי בהמשך לבחון ואף להגיש תביעות נגד אותם גורמים שייחקרו על ידו. סמכויות חקירה הן מהכלים החזקים ביותר שבית המשפט יכול להעמיד לרשות בעל תפקיד. הן מאפשרות לחייב גורמים רלוונטיים להתייצב, להשיב לשאלות ולהציג מסמכים, אשר בהמשך עשויים לשמש כנגדם. החשש הוא מפני יתרון דיוני חריג, שבמסגרתו בעל תפקיד יקבל גישה למנגנון גילוי מוקדם ועוצמתי בהרבה מזה העומד לרשותו של תובע אזרחי רגיל, עוד לפני שהוגשה תביעה ועוד לפני שהמסגרת הדיונית הרגילה נכנסה לפעולה.
להחלטה ישנה משמעות אסטרטגית מעשית. נושים, נאמנים למחזיקי אג"ח, משקיעים ובעלי תפקיד יידרשו לבחון מעתה בזהירות רבה יותר את המסלול הדיוני המתאים למטרות ההליך. כאשר היעד המרכזי הוא שיקום, הסדר חוב ימשיך להיות כלי רלוונטי. ואולם כאשר אחד היעדים המרכזיים הוא איתור כשלים ומיצוי זכויות נגד האחראים להם, צו לפתיחת הליכים יהיה מסלול נכון יותר.
מבחינתם של דירקטורים, נושאי משרה, בעלי שליטה לשעבר, יועצים וצדדים שלישיים אחרים, העלולים למצוא עצמם במוקד בדיקה לאחר משבר תאגידי, ההחלטה מספקת ודאות והגנה. המסר העולה ממנה הוא כי עצם קיומו של הסדר חוב, ואף עצם המחאת זכויות תביעה לבעל תפקיד, אינם מצדיקים יצירת מסלול עוקף סדרי דין, שבמסגרתו מי שעשוי להפוך לנתבע פוטנציאלי יידרש למסור מידע בחקירה כפויה מחוץ למסגרת שהחוק התיר במפורש. לוודאות הזו יש חשיבות של ממש בשוק האשראי ובשוק ההון, שם החלטות על השקעה, מימון, כהונה בדירקטוריון או השתתפות בהסדרים מתקבלות גם על בסיס הערכת החשיפה האישית והדיונית של נושאי המשרה והגורמים העסקיים המעורבים.
d&b – לדעת להחליט
