הקרב בין האוצר ומשרד הביטחון: מי יממן את השיקום של נכי צה"ל
שר האוצר תקף את הכוונה לממן את הרפורמה לשיקום נכי צה"ל באמצעות תוספת תקציבית נפרדת, מחוץ לתוכנית ההתעצמות הרב־שנתית של מערכת הביטחון. באוצר דורשים כי עלות יישום ההמלצות של ועדת מור־יוסף - כ־2 מיליארד שקל בשנה - תמומן מתקציב משרד הביטחון
העימות בין משרד האוצר למשרד הביטחון סביב מימון רפורמת השיקום לנכי צה"ל עלה השבוע מדרגה, לאחר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף את הכוונה לממן את הרפורמה באמצעות תוספת תקציבית נפרדת, מחוץ לתוכנית ההתעצמות הרב־שנתית של מערכת הביטחון. "בשום אופן איני מוכן לקבל את העובדה שתוכנית ה־350 מיליארד שקל להתעצמות מערכת הביטחון הותירה מאחור את פצועי צה"ל ואינה כוללת את יישום המלצות ועדת מור־יוסף", כתב סמוטריץ' במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון ישראל כ"ץ.
למרות הניסוח הערכי שבו בחר סמוטריץ', בלב המחלוקת עומדת שאלת המקור התקציבי. באוצר דורשים כי עלות יישום המלצות ועדת מור־יוסף - כ־2.5 מיליארד שקל בשנה הראשונה וכ־2 מיליארד שקל בכל שנה לאחר מכן - תמומן מתוך תקציב משרד הביטחון, ולא באמצעות תוספת תקציבית ייעודית.
במשרד הביטחון ובארגון נכי צה"ל דחו את עמדת האוצר בחריפות. בניסיון למנוע את החרפת המשבר הודיע נתניהו כי כבר בשבוע הבא תובא לאישור הממשלה החלטה לאמץ את המלצות הוועדה, לאחר השלמת עבודת המטה בנושא. עם זאת, ככל הידוע, הודעתו עדיין אינה פותרת את המחלוקת המרכזית — מי יממן את הרפורמה.
ועדת מור־יוסף, שהוקמה במשותף על ידי שר האוצר ושר הביטחון, הגישה את מסקנותיה בתחילת יוני, ובהן הרחבה משמעותית של מערך השיקום לנכי צה"ל. כ־920 מיליון שקל יופנו להרחבת סל הזכויות, לטיפולים משלימים, לטיפול בבני משפחות הפצועים ולהטבות נוספות; כ־346 מיליון שקל יוקצו להשלמת רפורמת "נפש אחת" לטיפול בנפגעי פוסט־טראומה; כ־200 מיליון שקל יופנו לחיזוק המערך הרפואי של אגף השיקום; ורפורמת הדגל של הוועדה — הצמדת איש קשר אישי (POC) לכל פצוע — צפויה לעלות כ־120 מיליון שקל בשנה. בנוסף המליצה הוועדה להשקיע כ־400 מיליון שקל, באופן חד־פעמי, בשדרוג התשתיות הטכנולוגיות של אגף השיקום.
משרד הביטחון טוען כי דווקא לנוכח ממדי הפציעה מאז תחילת המלחמה אין מקום לעכב את יישום ההמלצות. לפי נתוניו, מספר המטופלים באגף השיקום זינק מאז 7 באוקטובר מ־62 אלף ל־89 אלף. מתוך המצטרפים החדשים, כ־17 אלף מתמודדים עם פגיעות נפשיות או פוסט־טראומה, כ־30% סובלים מפגיעות בגפיים, יותר ממאה הם קטועי גפיים ויותר ממאה הם פצועי ראש.
"הוא מציג עולם הפוך", אומרים במשרד הביטחון בתגובה לטענות האוצר. "שר האוצר מטרפד את יישום המלצותיה של ועדת מומחים ציבורית שהוא עצמו הגדיר 'מהפכה היסטורית', ואז ממהר להאשים את משרד הביטחון, את חברי הוועדה ולמרבה הצער גם את הפצועים עצמם".
גם בארגון נכי צה"ל הגבירו את הלחץ. בשבוע שעבר השיק הארגון קמפיין אישי נגד סמוטריץ', הקורא לו לקחת אחריות על שיקומם של פצועי המלחמה. יו"ר הארגון, עידן קלימן, אמר לכלכליסט כי "עם פרסום המלצות ועדת מור־יוסף סמוטריץ' היה מהראשונים לברך עליהן ואף הצטלם איתנו. זה כמו מי שמגיע לחתונה, מברך את הזוג ומצטלם עם החוגגים, אבל לא מביא צ'ק. במקרה הזה הוא גם לקח איתו כמה בקבוקים הביתה".
לדבריו, אם הרפורמה לא תתוקצב, הארגון יחריף את מאבקו. "נצא לרחובות. קטועי גפיים, הלומי קרב ופצועים נוספים יגיעו למשרד האוצר ויגידו לסמוטריץ' מה הם חושבים. משם נמשיך למשרד ראש הממשלה. שר הביטחון לא מצליח לגשר על הפערים, וראש הממשלה לא באמת נכנס לאירוע".
2 צפייה בגלריה
שלמה מור יוסף. עמד בראש הוועדה לשיקום נכי צה"ל שהוקמה במשותף על ידי שר האוצר ושר הביטחון
(צילום: עמית שאבי)
אלא שהוויכוח הנוכחי אינו מסתכם בשאלה מאיזה סעיף תקציבי ימומן שיקום נכי צה"ל. מאחורי הקרב הפומבי מסתתר עימות עמוק בהרבה בין משרד האוצר למשרד הביטחון, שבשנה האחרונה הפך לאחד ממוקדי הכוח המרכזיים סביב תקציב המדינה. במבט ראשון, עמדת האוצר אינה נטולת היגיון. תוכנית ההתעצמות בהיקף של 350 מיליארד שקל לעשור הקרוב נועדה מלכתחילה לבניין הכוח של צה"ל - רכש אמצעי לחימה, פיתוח יכולות והצטיידות. בעולם המושגים של מערכת הביטחון, תקציב השיקום אינו חלק מתקציב בניין הכוח.
גם סמוטריץ' מודע לכך, ולכן הוא מבסס את טיעונו על תפיסה רחבה יותר. במכתבו כתב כי "עוצמתו של צה"ל אינה נמדדת רק בברזלים ובטכנולוגיה, אלא בראש ובראשונה באנשים", ולכן גם החובה כלפי פצועי צה"ל היא חלק בלתי נפרד מבניין הכוח ותפיסת הביטחון. זהו טיעון ערכי בעל משקל, אך מבחינה תקציבית הוא גם פותח פתח רחב להרחבת ההגדרה של "בניין הכוח". אם שיקום הפצועים הוא חלק מתקציב ההתעצמות, ניתן באותה מידה לטעון שגם תוספות שכר, תנאי שירות או הטבות למשרתי המילואים הן חלק בלתי נפרד מעוצמתו של צה"ל.
הוויכוח סביב ועדת מור־יוסף הוא ביטוי למאבק רחב הרבה יותר. במשרד האוצר סבורים כי מאז פרוץ המלחמה השתנו יחסי הכוחות מול משרד הביטחון באופן דרמטי. אם בעבר הצליח האוצר להציב גבולות לדרישות התקציביות של מערכת הביטחון, הרי שכיום נהנה המשרד מגיבוי פוליטי רחב יותר ומיכולת גבוהה בהרבה להשיג תוספות תקציביות.
באגף תקציבים חשים כי תקציב הביטחון הפך בפועל לנקודת פתיחה למשא ומתן ולא למסגרת מחייבת. לטענתם, משרד הביטחון מוסיף דרישות תקציביות חדשות לבקרים, תוך שקיפות חלקית בלבד, והאוצר מוצא את עצמו מפסיד שוב ושוב בעימותים התקציביים.
על הרקע הזה בחר האוצר להתעקש דווקא על מקור המימון של רפורמת השיקום. אלא שמבחינה ציבורית, זו היתה כנראה זירת העימות הפחות מוצלחת מבחינתו. במשרד האוצר העריכו כי יוכלו לטעון שמי שמעכב את יישום המלצות ועדת מור־יוסף הוא משרד הביטחון, משום שהוא מסרב לממן אותן מתוך תקציבו. בפועל קרה ההפך: עיקר הביקורת הציבורית הופנתה כלפי האוצר. הסיבה לכך פשוטה. מבחינת נכי צה"ל, הכתובת הטבעית היא משרד הביטחון, שמלווה אותם לאורך השנים באמצעות אגף השיקום. גם אם יש ביקורת על התנהלות המשרד, קשה היה לצפות שהם יפנו את זעמם כלפיו דווקא בסוגיה הנוגעת להרחבת זכויותיהם.
יתרה מכך, האוצר אינו מתווכח רק על השאלה מאין יבוא הכסף, אלא גם על חלק מהמלצות הוועדה עצמן. מבחינת ארגון נכי צה"ל, מדובר בניסיון לצמצם את הרפורמה, ולכן מבחינתם הכתובת למאבק ברורה. בארגון גם מזכירים כי במשך שנים תמך משרד הביטחון בהפרדה בין תקציב אגף השיקום לבין תקציב הביטחון השוטף, מתוך תפיסה שמדובר במערך לאומי בעל מאפיינים אזרחיים. לכן, מבחינתם, דווקא האוצר הוא שכורך כיום בין תקציב הביטחון לבין תקציב השיקום.
העובדה שהמלצות של ועדה ציבורית, שנועדה לשפר את הטיפול בפצועי צה"ל, הפכו לכלי במאבק הכוחות בין שני המשרדים הכלכליים והביטחוניים המרכזיים של המדינה, מעידה עד כמה מערכת קבלת ההחלטות מתקשה כיום לנהל מחלוקות תקציביות מבלי שהן יגלשו לעימות ציבורי ופוליטי. כעת נותר לראות אם התחייבותו של ראש הממשלה להביא את המלצות ועדת מור־יוסף לאישור הממשלה כבר בשבוע הבא תספיק כדי ליישב את המחלוקת. כל עוד לא יימצא מקור תקציבי מוסכם למימון הרפורמה, העימות בין האוצר למשרד הביטחון צפוי להימשך — והחשש הוא שמי שישלמו את המחיר יהיו דווקא הפצועים, שבשמם מתנהל המאבק.
