המוסדיים בדרך לשוק קרנות הגידור: למה עכשיו, ולמה לא בטוח שזה ישתלם
קרנות גידור קטנות ובינוניות נרכשות בעסקאות של עשרות מיליוני שקלים בודדים, במהלך שמאפשר לגוון את סל המוצרים ולשמר מנהלים מעבר לתקרת השכר. אבל יש גם מי שמזהיר שנכסים לא סחירים עלולים להפוך למלכודת בשעת משבר
בחודשים האחרונים פתחו הגופים המוסדיים במרוץ להגדלת הפעילות שלהם בשוק קרנות הגידור. IBI רכש את קרן פלוטוס ב־15 מיליון שקל לפי שווי של 30 מיליון שקל, מיטב קנה את קרן טריו תמורת 30 מיליון שקל, הראל רוכשת את קרן טוליפ תמורת 30 מיליון שקל והפניקס בודקת אף היא כניסה לתחום.
שוק קרנות הגידור בישראל מנהל כ־100 מיליארד שקל וכולל מאות קרנות שבאופן גס מתחלקות לעשרות קרנות קטנות שמנהלות עשרות מיליוני שקלים, מספר לא רב של קרנות בינוניות שמנהלות מאות מיליוני שקלים וקרנות בודדות שמנהלות כמה מיליארדי שקלים. המוסדיים מצידם זיהו את האפשרות לרכוש או להיכנס להשקעה בקרנות גידור קטנות ובינוניות תמורת עשרות מיליוני שקלים בודדים, שנחשבים לכסף קטן כשזה מגיע למוסדיים שמנהלים נכסים במאות מיליארדי שקלים. למה כל כך חשוב למוסדיים לחדור לשוק צדדי יחסית לפעילות השוטפת שלהם, ולמה עכשיו?
קרנות גידור מנהלות עושר למתי מעט בלבד מתוך אוכלוסיית הכשירים בישראל. קיימת היום כבר השקעה משמעותית שמקשרת בין עולם הגידור לציבור החוסכים, וזאת בעקבות הקמת קרנות הגידור בנאמנות. זהו ענף שמנהל כבר 5 מיליארד שקל ופתוח לקהל הרחב. קרנות גידור בנאמנות מנוהלות בחופשיות כמו קרנות גידור, אולם הן נמצאות תחת מבנה רגולטורי מוכר ומפוקח, הכפוף לחוק השקעות משותפות בנאמנות ולפיקוח רשות ניירות ערך.
"הגופים המוסדיים כבר נמצאים בעולם קרנות הגידור, אבל בשנים האחרונות יש עלייה בביקוש, ובעיקר ביקוש למגוון רחב יותר של אסטרטגיות", אומר דייב לובצקי, מנכ"ל בית ההשקעות IBI ובעל השליטה בו. "היסטורית, השוק הזה היה מאוד מבוזר: צוות קטן שמתמחה באופציות, צוות אחר באג"ח בחו"ל, אחר באסטרטגיות ערך. היום אנחנו רואים יותר לקוחות שמצטרפים לכמה קרנות במקביל, ולכן יש היגיון גדול בכך שבית השקעות כגוף מוסדי יוכל להציע ללקוח כמה מוצרים תחת אותה קורת גג. זה מגדיל את הסיכוי להגיע ללקוח וגם מאפשר לבנות מערכת יחסים רחבה יותר איתו".
לא אקזיט, אלא יצירת מערכת הפצה
IBI השקיע 15 מיליון שקל בקרן הגידור פלוטוס. על פי לובצקי, סכום העסקאות בשלב זה אינו האלמנט העיקרי בהן. לדבריו, "ברוב המקרים זו לא עסקת אקזיט קלאסית. המנהל לא מוכר והולך הביתה, אלא מתחבר לפלטפורמה של בית ההשקעות. מבחינתו, האפסייד האמיתי הוא היכולת להגדיל את הקרן פי כמה באמצעות מערך ההפצה והלקוחות של הגוף הגדול. לכן הסיפור הוא פחות כמה כסף שולם בעסקה, ויותר החבירה בין מנהל השקעות לבין מנוע הפצה גדול".
"רוב מנהלי קרנות הגידור הם אנשי השקעות. רבים מהם הגיעו מבתי השקעות או מגופים מוסדיים, אבל הם לא אנשי שיווק, לא אנשי שירות ולא אנשי תפעול. כשיש לך 30 לקוחות, אתה יכול לענות לכולם מהטלפון. כשיש לך 100 לקוחות, פתאום אתה מבלה את כל היום בשאלות, שירות ודיווחים במקום לנהל השקעות. גוף קטן לא מחזיק מחלקת ניהול סיכונים, קשרי לקוחות, מכירות ושיווק כמו בית השקעות גדול. בסוף יש שם כמה אנליסטים וכמה מנהלי השקעות שרוצים לעשות את מה שהם יודעים לעשות - להשקיע".
"לבתי ההשקעות ולגופים המוסדיים יש יתרון אדיר בשיווק ובהפצה. יש להם מערכי קשרי לקוחות, מותג, מערכות ניהול סיכונים ובסיס לקוחות קיים. הציבור גם מרגיש, ובמידה רבה בצדק, יותר בנוח לקנות מוצר כזה מגוף גדול שהוא מכיר. לעומת זאת, הרבה קרנות גידור עצמאיות מתחילות על בסיס של family and friends וקשר אישי, אבל כשהן מגיעות להיקף מסוים הן נתקלות בתקרת זכוכית. בשלב הזה כבר צריך מערכת שלמה סביב מנהל ההשקעות".
"תשלום של 10% על הנכסים המנוהלים"
מתן פסטרנק, מנכ"ל בית ההשקעות VAR שמנהל קרנות גידור בהיקף של יותר ממיליארד שקל, מסביר כי הסכומים אולי נראים קטנים, אך לדבריו "נראה שהמוסדיים מוכנים לשלם 10% על היקף הנכסים שמנהלת הקרן (מכפיל גבוה למדי בשוק הפיננסי — א"ע). לכן הם מתמקדים ברכישת קרנות קטנות שמנהלות עד חצי מיליארד שקל. אבל יגיע הרגע שהמוסדיים ירכשו גם גופי גידור גדולים יותר ואז יהיו עסקאות משמעותיות יותר. זו המגמה בעולם".
מנהלי נכסים בעולם אכן מנהלים פלטפורמות לניהול עושר שבאמצעותן נרכשות גם זכויות ניהול בקרנות גידור, דוגמת גולדמן זאקס שהשקיע ב־54 חברות ניהול נכסים.
פסטרנק מציין שלאורך 2025, בזכות הגאות בשווקים ודמי ההצלחה שגבו, שלשלו חלק ממנהלי קרנות הגידור לכיסם הפרטי מאות מיליוני שקלים – נתון שדחף את המוסדיים להאיץ את הכניסה לענף. יש בכך גם תמריץ פנימי. "אם גוף מוסדי מקים חברה לקרנות גידור הוא יכול לשמור על מנהלי ההשקעות המצטיינים שלו בתוך הבית, כי יוכל להעניק להם שכר גבוה יותר משכר הבכירים, שמוגבל בענף הפיננסים ל־3.5 מיליון שקל בשנה", מסביר פסטרנק. כלומר ניהול קרן גידור בתוך מוסדי יכול לשמש את המוסדי כאמצעי לשימור מנהלים מצטיינים ועקיפה של חוק שכר הבכירים.
אולם לא כל הגופים המוסדיים שותפים להתלהבות מהרחבת הפעילות בענף הגידור, שנחשב לחלק מתחום ההשקעות הלא סחירות. הבולט שבהם הוא ילין לפידות, שבמשך שנים נוקט עמדה חריגה בענף וטוען לעדיפות מובנית להשקעה בתחום הסחיר בלבד, כלומר מניות ואג"ח. הטיעון המרכזי של בעל השליטה יאיר לפידות הוא חוסר ההתאמה בין נכסים לא נזילים לבין מוצרי חיסכון, כמו קרנות גידור בנאמנות, שבהם העמית יכול להעביר או למשוך את כספו באופן שעלול לחייב את מנהל ההשקעות להתמודד עם צורכי נזילות דווקא בזמן משבר. כלומר, להשקפת לפידות בנכסים אלטרנטיביים בתקופת משבר לקוחות מבקשים לצאת מקרנות גידור והצורך להשיב את כספם מחייב את המנהלים למכור את ההשקעות בזול ובכך לפגוע במי שנשאר בקרן. כלומר הנותרים בקרן מממנים את אלו שביקשו לעזוב.
בעיית סחירות בשילוב שיערוך תקופתי של נכסים
מעבר לכך, להשקפת לפידות, נכסים סחירים מתומחרים מדי יום בשוק, בעוד נכסים פרטיים וקרנות אלטרנטיביות מתבססים בחלקם על הערכות שווי תקופתיות. לכן בתקופה של ירידות חדות בשווקים הם עשויים להציג תנודתיות נמוכה יותר, גם משום שהירידה בשווי מגיעה באיחור. התופעה בלטה בשנת 2022 שהתאפיינה בירידות בשווקים. באותה תקופה קרנות עם השקעות לא סחירות בשיעור גבוה עברו את שנת הירידות בצורה טובה יחסית, אך עם התאוששות השווקים ב־2023 חלק מהנכסים הלא סחירים עברו שיערוכים במחירם כלפי מטה – דווקא בזמן שהנכסים הסחירים עלו.
הגישה הזו מציבה סימן שאלה מעל המרוץ הנוכחי. קרן גידור אומנם נחשבת מוצר לא סחיר, אך שונה מהשקעת פרייבט אקוויטי או נדל"ן לא סחיר, לעתים חלק גדול מנכסיה סחיר לחלוטין. עם זאת, גם היא מציעה למשקיע מוצר מורכב ויקר, שעשוי לכלול מגבלות נזילות ודמי הצלחה. השאלה שנותרת פתוחה: האם רכישת קרנות הגידור היא הרחבה מבנית נכונה של סל המוצרים של המוסדיים, או שאחרי שנים של הצלחה הם פשוט מוכנים לשלם ביוקר על נכס שתוחלת הרווח העתידית שלו נמוכה בהרבה מכפי שהמחיר משקף?
