פרשנות
במדרון לתהום: הממשלה הדיחה את שומרת הסף החשובה ביותר
היועמ"שית גלי בהרב־מיארה היא זו שנתנה לציבור את ההגנה מממשלה שממוקדת בהסטת טובת המדינה לטובת עצמה. היא הדגל שמתנפנף מעל המבצר. ועכשיו מורידים את הדגל, בדרך להפלת המבצר
במדרון לתהום
לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל החליטה הממשלה להדיח את היועצת המשפטית לממשלה. זאת לאחר ששר המשפטים יריב לוין עמל על 900 עמודי אישום, נוקבים ומופרכים בעת ובעונה אחת, נגד גלי בהרב־מיארה. ההחלטה התקבלה פה אחד כמובן. לא נמצא אפילו שר אחד שיחשוב אחרת. אם תרצו, עוד עדות לאפסותו וכניעותו של הגוף שמנהל את חיינו. יתרה מזו, עוד עדות לדיקטטורה שאנחנו מידרדרים אליה. במדרון אל התהום.
הממשלה הסירה היום את שומרת הסף החשובה ביותר בדמוקרטיה הישראלית. לא מפני שנכשלה בתפקידה אלא מפני שהתעקשה להצליח. היא נמנית על היועצים הימניים ביותר שהיו כאן אי פעם: לאומית, ביטחונית, ממלכתית, נאמנה לשלטון החוק. היא נתנה לצה״ל את כל מרחב הפעולה שהוא דרש (ואולי אפילו יותר מדי); היא נתנה לציבור את ההגנה מממשלה שממוקדת בהסטת טובת המדינה לטובת עצמה. היא הדגל שמתנפנף מעל המבצר. ועכשיו מורידים את הדגל, בדרך להפלת המבצר.
ראש הממשלה לא השתתף בדיון כי הוא בניגוד עניינים. מעולם לא היה המשפט לבדיחה וכללי ניגוד העניינים למהתלה כמו באירוע הזה. את היועצת הדיח נתניהו באמצעות קבלן הביצוע שלו לוין שטירחן היום את נימוקיו הבלתי נגמרים. אלא, כפי שנפרט, הסיפור תם אך לא נשלם. עכשיו יהיה בג"ץ, ותישאר יועצת חד פעמית באופייה ונוקשותה. היא לא תרים ידיים כל עוד היא במשלט הקדמי להגנת הדמוקרטיה. זה הסיכוי שלנו. חייבים לתמוך בו.
המתנקשים ברחובות
ישיבת הממשלה החלה בקובלנה המוכרת של המשפחה הקיסרית על מר גורלה ועל הסכנות שנשקפות לחייה, במיוחד ראש המשפחה שהוא גם ראש הממשלה. הנה הקשישה עם המחלה הסופנית וה־RPG; הנה חבורת השלומיאלים שירתה את הנור שסירב להתלקח באוויר והדליק בטעות את חצר המשפחה; וכמובן, המצור המפורסם על המספרה. ממש מיליציות של יגאל עמירים מסתובבות ברחובות ומנסות לצוד את המשפחה.
אבל מה לזה ולישיבת ממשלה? מה יועילו כאן שלמה קרעי ומאי גולן? אם השב"כ סבור שצריך להגביר את השמירה על המשפחה שיעשה זאת. אבל הדיון הזה נועד להתחבר לסעיף האחרון בלו"ז הישיבה – הדחת היועצת המשפטית לממשלה. היועצת שעוצמת עין ולא מטפלת ביד קשה בסכנות האלה.
שר המשפטים לוין פתח את הדיון בהצגת נימוקי ההדחה. חוסר אמון, חוסר שיתוף פעולה וכאלה. הוא הסביר שכישלונו לאייש את ועדת גרוניס בשר משפטים או יועץ משפטי לשעבר לא אמור לתקוע את הממשלה עם יועצת לעומתית. העובדה שמבין 16 שרים ויועמ"שים לשעבר לא נמצא אפילו אחד שייצג את הממשלה בוועדה היא עדות נוספת לסטיית התקן הדמוקרטית שמבצעת הממשלה.
בלי כנסת, בלי יועצת
הדיון בממשלה להדחת היועצת התקיים ממש במקביל לדיון בוועדת הכנסת להוצאת מעט האוויר שעוד נותר בריאותיה של הרשות המחוקקת: הדחת יו"ר ועדת חוץ וביטחון והצבת שליח ממשלתי במקומו. ההדחות של יולי אדלשטיין ובהרב־מיארה, שהמשותף לשניהם הוא חתירה לחוק גיוס שוויוני, התכנסו לתזמון מהדהד שבו ניצודו שתי ציפורים במכה אחת. והכל להגשמת היעד המרכזי של ההפיכה המשטרית, של תוכנית נתניהו וקבלן הביצוע שלו לוין — הפיכת ראש הממשלה לשליט יחיד ובלעדי. בלי כנסת ובלי יועמ"שית.
סיבות ההדחה
בהרב־מיארה הקימה עליה את ראש הממשלה ושריו במגוון חזיתות. בהתאם, הדחתה משרתת מספר רב של יעדים: ריצוי החרדים באמצעות הסרת מכשול בפני חוק השתמטות ואכיפת החוק הקיים; הסרת המחסומים מעל דרכו של השר איתמר בן גביר להשתלטות על המשטרה; העברה סקטוריאלית של תקציבי מדינה בניגוד לדין; מינויים ופיטורים פוליטיים על בסיס קשרים ולא כישורים; וכמובן הסרת התובעת הכללית שאחראית על משפטו של ראש הממשלה, ועל חקירות במגזר השלטוני והממשלתי בפרט.
לאחרונה, כשמתחילים לדבר על הבחירות שבפתח, חשוב לממשלה לסלק מעל דרכה שומרת סף כבהרב־מיארה שעלולה לפקח על טריקים ושטיקים שיומצאו כדי לגנוב את הבחירות, ואולי אפילו לדחותן ולבטלן. בהרב מיארה עצמה הגדירה כך את ההצעה להדחתה: "ההצעה מבקשת לרוקן את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה מהתוכן שלו כשומר סף ולהותירו ככלי בידי הדרג הפוליטי".
העילות לפסילת ההדחה
הנימוקים המשפטיים לפסילת ההדחה נשענים על טיעוני מהות וטיעוני פרוצדורה. טיעוני הפרוצדורה ובראשם "שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק" ספגו מכה אנושה מידי המשנה לנשיא נעם סולברג. סולברג נאלץ להכריע בין שתי עמדות שמרניות לכאורה: להגן על כללי הדחת היועצת כפי שנקבעו על ידי ועדת שמגר או להגן על הכלל המשפטי שלא מתערבים בהליך פיטורי היועצת אלא רק לאחר השלמתו, גם אם ההליך הזה רומס עד עפר את כללי שמגר. כמו ועדת שיקלי במקום ועדת גרוניס. סולברג בחר להגן על השלמת ההליך.
ולצד פגמי הפרוצדורה, יגויסו נגד ההדחה מיטב הנימוקים מכל שדרות המשפט הציבורי והמינהלי. חוסר סבירות, שיקולים זרים, פגיעה בשלטון החוק, פגיעה בשוויון האכיפה כאשר נאשם וחשודים מסביבתו מנסים להיפטר מראשת התביעה הכללית. וגם שלילת הטענה על קריסת שיתוף הפעולה.
היועצת תניח בפני בג״ץ את היחס האמיתי שבין הכשרת הפעילות השלטונית ובמיוחד הביטחונית־צבאית לבין הצבת תמרורי ״מניעות״ שמרביתם המכריע הוכשר בידי בג״ץ עצמו. ונניח כרגע לטענה שכל יועץ משפטי לפניה היה נוהג כמוה, למעט, אולי, הגיבוי להשטחת עזה. וגם כאן, במציאות שלאחר 7 באוקטובר, ספק אם היה יועץ לפניה שהיה מגביל את הצבא.
חלוקת השופטים
ההתערבות בהחלטת הממשלה והיקפה תיגזר בין היתר מהחלוקות שמאפיינות את שופטי העליון בשאלת ההתערבות בהחלטות שלטוניות. את החלוקה הזו ניתן לתאר כמחלוקת בין ליברלים לשמרנים, בין חסידי הסמכות לחסידי ההתערבות, בין שופטים ״טקסטואליים״ לשופטים ״פרשנים״. הכל מתכנס לשאלת הגבול שמציב כל שופט לעצמו בשאלה מתי מצדיקים הפגמים בהחלטת הממשלה את ביטולה.
יש להניח שכל השופטים מצויידים בקו האדום שמעבר לו יבטלו החלטת ממשלה. והשאלה היא האם ההחלטה הנוכחית של הדחת היועצת תחצה את הקו האדום של השופטים השמרנים. צריך לקוות שכן. צריך לקוות שהרוב יהיה גדול במיוחד ואפילו פה אחד.
גודל ההרכב
סביר להניח שהשופט התורן יעביר את העתירות לקביעת דיון בהקדם ובהרכב מורחב. כמה מורחב? בעליון מכהנים היום 12 שופטים כך שהמקסימום הוא 11 ואפשר פחות. מבחינה משפטית, העתירות פשוטות ודי בהרכב של שלושה, אבל הנשיא יצחק עמית ישאף כנראה להסיר מעצמו את הטענה לפיה הוא מהנדס הרכבים בהתאם לאינטרסים שלו. והתשובה היחידה לכך היא הרכב מקסימלי של 11. כל הנבחרת למעט כנראה יוסף אלרון שפורש בספטמבר. אגב, אלרון יוכל לשבת בהנחה שהדיון יתקיים לפני פרישתו.
צווי הביניים
ניתן לומר שהחלטת ההדחה נולדה אל תוך צו הביניים של סולברג — השהיית כניסת ההדחה תוקף עד שתמוצה הביקורת השיפוטית עליה. אלא שצווי הביניים יתבקשו לא רק לביטול החלטת הממשלה אלא לאכוף על הממשלה בצו ביניים את המשך שיתוף הפעולה עמה. למשל המשך הזמנת היועמ"שית לישיבות קבינט, ציות לחוות דעתה וכל הנדרש מהרעיון שגם הממשלה כפופה לחוק ולפרשניו המוסמכים — היועמש"ית ובית המשפט העליון.
בדרך לחמישייה הפותחת
ברגעים הסמוכים לאחר החלטת הממשלה יצאו לדרכן העתירות למניעת הדחתה של היועצת. עתירות שיולידו פסק דין אייקוני, מהדהד, מהסוג של "קול העם "(הנחלת חופש הביטוי והדמוקרטיה המהותית), בנק המזרחי (הכרה במעמדם החוקתי של חוקי היסוד), שימור עילת הסבירות (ביקורת שיפוטית על חוק יסוד) וגם פסק דין הכשרת נאשם בפלילים לעמוד בראשות הממשלה. אם תרצו — החמישייה הפותחת של המשפט החוקתי במדינת ישראל.
ותסריט חילופי
בסוף לא יהיה חוק גיוס, ואולי גם לא תהיה הדחה של היועצת. הכל עוד אפשרי בכאוס הספינים הפוליטי שמשתולל במסדרונות השלטון וההנהגה. יש לממשלה הרבה סיבות להיפטר מבהרב־מיארה, אבל גם טעמים טובים להישאר איתה. כי היא עובדת בסנכרון טוב עם כוחות הביטחון, כי היא חלק חשוב מעקרון המשלימות מול בתי הדין הבינלאומיים, כי היא באמת מאפשרת לממשלה להוציא לפועל את הרוב המכריע של החלטותיה.
מצד שני, ייתכן שיגבר היצר הבוער של רבים מהשרים להיפרע ממנה כדי ללקט נקודות בבייס ולנפנף במשילות המזויפת שנגזלה ועכשיו הוחזרה מהדיפ סטייט לנבחרי העם.
סמוך לסיום כתיבת הדברים הוציא בג"ץ צו ארעי שמשהה את הדחת היועמ"שית עד להחלטת בג"ץ ומורה לממשלה שלא לפגוע בסמכויותיה ולא למנות לה ממלא מקום.
